יהדות עבר הירדן המזרחי

בתחומי עבר הירדן המזרחי (בעבר חלק מארץ ישראל המקראית וכיום בתחומי הממלכה הירדנית ההאשמית המודרנית) התגוררו יהודים החל בתקופת ההתנחלות ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948.

בעבר הירדן המזרחי שכנו נחלותיהם של השבטים ראובן וגד, כמו גם מחצית מנחלתו של שבט מנשה. הראשונים בקשו ממשה את הרשות להתיישב בעבר הירדן המזרחי, שהיה פורה ומתאים לגידול מקניהם הרב. משה סירב אך לבסוף הסכים לכך בתנאי אחד; שבני ראובן וגד יצעדו ראשונים בקרבות כיבוש הארץ. כך היה, ועם סיום מלאכת כיבוש הארץ, עברו בני ראובן וגד את הירדן מזרחה והתיישבו שם. כשחזרו בנו מזבח גדול שנראה כמו המזבח במשכן. הדבר כמעט וגרם למלחמת אחים, שנמנעה בעקבות בירור מקדים על ידי יהושע ופנחס הכהן. שניים וחצי השבטים טענו שהמזבח נועד כדי להדגיש את השתייכותם לעם ישראל.

המלכים שאול ודוד ניהלו מלחמות נגד העמונים, שישבו בעבר הנהר. דוד היה זה שהצליח לבסוף לכבוש את בירתם, חשבון. עם פילוג הממלכה המאוחדת לאחר מות שלמה, נשלט עבר הירדן בידי ממלכת ישראל, עד שנכבשה בידי אשור. האשורים הגלו את תושבי ממלכת ישראל ולא נודע מה עלה בגורלם.

באותה תקופה החל שיתוף הפעולה בין הממלכה הנבטית לבין היהודים בפיקודו של יהודה המכבי, הנבטים סיפרו ליהודה המכבי שהיהודים בגלעד נתונים בסכנה, והאיצו בו לבוא לעזרתם.

יונתן הוופסי היה ראשון מלכי בית חשמונאי שכבש בעבר הירדן. יורשיו הרחיבו את שטח ממלכת יהודה בעבר הירדן עד לשיא בימי אלכסנדר ינאי המלך, שניהל מלחמות עם הנבטים ועם ערי הדקאפוליס היווניות.

יוסף בן מתתיהו השתמש במילה "פראיה" כדי לציין את התחום היהודי שבעבר הירדן, ולפעמים גם את עבר הירדן כולו. השם "פראיה" נזכר בלטינית גם בספרו של פליניוס הזקן, "תולדות הטבע". בברית החדשה ובספרות חז"ל נקרא האזור "עבר הירדן". בתחילת שלטון בית חשמונאי הייתה פראיה מיושבת ברובה לא-יהודים, אולם יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי נקטו במדיניות ייהוד^{[דרושה הבהרה]} ובזמן הורדוס כבר היה לפראיה צביון יהודי ברור.

בשנת 63 לפני הספירה כבשה האימפריה הרומית את ממלכת החשמונאים, אך ההתיישבות היהודית המשיכה להתקיים בה ואף שגשגה. בעראק אל אמיר נמצאה מצודה מפוארת המשויכת למשפחת בית טוביה העשירה והמיוחסת, ובחפירה ארכאולוגית התגלתה בה כתובת.

עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 השתלטו המורדים היהודים על מכוור והחזיקו בו. הלגאטוס סקסטוס לוסיוס באסוס שהכניע את המורדים בהרודיון, פנה משם להטיל מצור על מכוור בשנת 72 בעזרת הלגיון העשירי פרטנסיס. הצבא הרומי הקים סוללה ושיפוע כדי לצור על המבצר, אך המורדים נכנעו לפני שהרומאים תקפו, והורשו לעזוב את המבצר. הרומאים החריבו את המבצר והותירו ממנו רק את יסודותיו.

לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא, יצרו הרומאים מפרוביניקיית יהודה ופרוביניקיית סוריה, את פרוביניקיה סוריה-פלשתינה, על מנת להשכיח את מורשתה היהודית של ארץ ישראל. האימפריה הרומית המשיכה והתעמרה ביהודים, והאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל משני עברי הירדן הלכה והידלדלה; ואולם, בניגוד לארץ ישראל המערבית, שהייתה מיושבת ביהודים באופן בלתי פוסק (בירושלים וסביבותיה, בחברון, בשכם ובגליל), האוכלוסייה היהודית בעבר הירדן המזרחי נעלמה במורצת הדורות. בתקופה הביזנטית תועדה נוכחות יהודית במצבות צוער, ובשנת 530 הוסב בית הכנסת בג'רש לכנסייה. בתקופה המוסלמית נותרו היהודים שם רק מתי מעט ובימי הביניים המאוחרים כבר לא נותרו יהודים בעבר הירדן. מאז לא חודשה ההתיישבות היהודית ממזרח לירדן ומדרום לירמוך^{[דרוש מקור]}.

בתקופה המוסלמית הקדומה, ידוע על יהודים שברחו מפני מוחמד בסביבות 625 לאדרעי. הקהילה באדרעי האריכה שנים והיא מוזכרת גם בידי רבי אשתורי הפרחי במאה ה-14, שמזכיר גם קהילה יהודית בסלכה.^[1] במסעות ר' בנימין מטודלה הוא מציין כי ב”גלעד היא גלעד ושם מישראל כמו ששים ובראשם ר' צדוק ור' יצחק ור' שלמה והיא רחבת ידים ונחלי מים וגנות ופרדסים”. שמואל קליין טוען שהמקום המדובר הוא סלט.^[2]

בהצהרת בלפור הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל. מנהיגי היישוב חיים ויצמן וזאב ז'בוטינסקי העלו נימוקים רבים בפני הבריטים בזכות שמירת שלמות הארץ משני עברי הירדן, אולם בשנת 1922 הופרדו שני עברי הירדן והעבר המזרחי ניתן לשושלת ההאשמית. האשמים ייסדו את אמירות עבר הירדן, שהפכה בשנת 1946 לממלכת ירדן המודרנית.

יהודים התיישבו מחדש ממזרח לנהר הירדן בשנת 1932, עם הקמת היישוב תל אור, תל אור היה יישוב לעובדי התחנה ההידרואלקטרית בנהריים. בשנת 1948 ננטש היישוב כתוצאה מכיבוש ירדני.

בשנות השלושים של המאה ה-20 נעשו מספר ניסיונות לרכישת קרקעות בידי יהודים בתחומי אמירות עבר הירדן, שהוכשלו על ידי הבריטים. בין היתר התקיים משא ומתן בין עבדאללה, אמיר ירדן להחכרת קרקעות שניתנו לאמיר על ידי הבריטים באזור ע'ור אל-כיבד, כחמישים קילומטר צפונית לים המלח, ואף שולמו עליה דמי מקדמה.^[3]

במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את רמת הגולן, ולאחר המלחמה התיישבו שם אזרחי ישראל. זהו השטח היחיד במדינת ישראל שנמצא ממזרח לנהר הירדן.

בשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן ומאז רשאים תיירים ישראלים לקיים ביקורים דתיים בירדן, כמו בקבר אהרון הכהן, שנמצא בהור ההר.

• שניים וחצי השבטים
• בבתא
• הגלעד
• פראיה
• בית הרם

• Lotter, Tobias Conrad, 1717-1777. Terra Sancta sive Palæstina exhibens... [The Holy Land or Palestine Showing not only the Old Kingdoms of Judea and Israel but also the 12 Tribes Distinctly, Confirming their Locations Diversely in their Ancient Condition and Doing So as the Holy Scriptures Indicate]. Image:1759 map Holy Land and 12 Tribes.jpg (Geography and Map Division, Library of Congress).{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
• שלומי רייסקין, ‏ביבליוגרפיה על יהודי עבר הירדן המזרחי, 2004, באתר "דעת"
• שמואל קליין, "עבר הירדן היהודי: מזמן בית־שני עד המאה האחרונה של ימי־הבינים" בפרויקט בן-יהודה

יהדות אסיה

אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בירוביג'אן • בוכרה • בחריין • גאורגיה • יהודי ההרים • הודו • בני מנשה • הונג קונג • הפיליפינים • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • יפן • ירדן • ישראל • כווית • כורדיסטן • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • מלזיה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • חצי האי ערב • פקיסטן • קוצ'ין • קוריאה הדרומית • קזחסטן • קירגיזסטן • רוסיה • תאילנד • תימן (וצפון תימן)