נולד בפוזנא (כיום פוזנן בפולין), לרבי שלמה איגר רבה של קאליש ופוזנא, בנו של רבי עקיבא איגר, ולבתו של הרב ישראל הירשזון מוורשה. בילדותו היה קרוב לסבו, נישא לבתו של רבי עזריאל גרטשטיין מלובלין, ובמשך שנים אחדות היה סמוך על שולחן חותנו בלובלין.
כאבותיו, היה בתחילה ר' לייבל'ה ממתנגדיהחסידות. אולם, בהשפעת החידושי הרי"מ נסע לרבי מנחם מנדל מקוצק והפך לתלמידו[1]. כשנודע לאביו רבי שלמה שנהפך לחסיד התאבל עליו וישב עליו "שבעה"[2],חותנו רבי עזריאל גרטשטיין נסע לקוצק להחזירו הביתה, אולם לאחר שכל המאמצים להחזירו לא צלחו ניסה להשפיע על בתו שתתבע גט מבעלה, היא לא קיבלה דעתו ותמכה בבעלה.[3] אבל סבו רבי עקיבא איגר לא ריחק אותו והמשיך את הקשר עמו.
כאשר עזב רבי מרדכי יוסף ליינר את הרבי מקוצק, פרש יחד איתו והיה נוהג לנסוע אליו. עם פטירת רבי מרדכי יוסף ליינר, הכתירוהו החסידים לאדמו"ר, והיו באים להסתופף בצלו. אחר פטירתו מילאו את מקומו חברו רבי צדוק הכהן מלובלין ובנו רבי אברהם איגר מלובלין.
צאצאיו - חסידות לובלין
רבי אברהם איגר השני מלובליןרבי שלמה איגר מלובלין
רבי אברהם איגר[4] (תר"ו – כ"ב בטבתתרע"ד), בנו של רבי לייבלה איגר, החל לכהן כאדמו"ר בלובלין לאחר פטירת אביו. ספרו "שבט מיהודה" על התורה נדפס לאחר מותו[5]. בתו, קיילה נחמה, נישאה לרבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ (בנם הוא רבי שמואל אליהו טאוב). נישואין אלו הסתיימו בגירושיהם של בני הזוג. מאוחר יותר נישאה קיילה נחמה לרבי ירמיה קאליש מאופולה.
בניו של רבי אברהם איגר, רבי שלמה איגר ורבי עזריאל מאיר איגר כיהנו כאדמו"רים בפולין עד תחילת מלחמת העולם השנייה.
רבי שלמה איגר (תר"ל – ה' בתמוזת"ש, 1940), האדמו"ר מלובלין. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא מלובלין כיהן במשך תקופה מסוימת כמנהל ישיבת חכמי לובלין[6]. ספרייתו נחשבה לאחד האוספים התורניים הגדולים בפולין. לאחר כיבוש פולין על ידי הצבא הגרמני ברח לוורשה ושם נפטר. בלווייתו השתתפו אלפים.
רבי עזריאל מאיר איגר (תרל"ג – ה' בתמוז תש"א, 1941) כיהן כאדמו"ר בפילוב וממנה עבר לוורשה. חיבר את הקונטרסים "אבני זיכרון"[7] על הש"ס, ו"הצעת תקנת נחוצה"[8] ו"תקנת רבים"[9] שעסקו ביוזמתו למניעת חשש של איסור ריבית על ידי קביעת תקנה של "היתר עסקה". גדולי הדור דנו ברעיון זה[10], אך למעשה התקנה לא התפשטה[11].
בנו, רבי שלמה אלעזר איגר, התמנה לאדמו"ר במקומו בפילוב, נספה בשואה. היה חתנו של הרב דוד ויינפלד[12].
