|
יהודה מילר
רבי יהודה מֵילר (נכתב גם יודא; ז' בכסלו ה'תכ"א, נובמבר 1660, בינגן – י"ב בניסן ה'תקי"א, אפריל 1751, בון) היה רב ופוסק יהודי-גרמני, שכיהן כאב"ד דייץ (אנ'), בון ומדינת קלן. היה מרבני גרמניה הבולטים במאות ה-17 וה-18,[1] ועמד בקשרי שו"ת עם רבים מגדולי הפוסקים בדורו. ביוגרפיהנולד בבינגן (אנ') ליוסף מילר, בנו של רבי יהודה רויטלינגן מילר (גר') אב"ד בינגן, ולאשתו זאגיל, בתו של רבי קופל סג"ל ראש בית דין בפרנקפורט.[2] למד בפראג בישיבתו של רבי יעקב ריישר, ואחר כך במץ אצל רבי גרשון אשכנזי.[3] למד בקלויז של ר' אליהו עמריך בקליווא, ומשנת ה'ת"ס (1700) בערך שימש ראש בית המדרש וראש בית הדין של קליווא.[4] בתקופה זו למד בהתמדה רבה ולעיתים לא היה חוזר לביתו כלל במהלך השבוע.[5] בשנת ה'תס"ג (1703) בערך,[6] מונה לכהן כמרא דאתרא ואב"ד דייץ (אנ') (כיום רובע של קלן), בון, ונסיכות הבוחר מקלן.[7] ישב לסירוגין בדייץ ובבון, שהייתה מושב אחת הקהילות החשובות בנסיכות. היו כפופים לרבנותו גם יהודי רוזנות מארק ובישופות מינסטר. ב-1723 חתם על חרם נגד השבתאים, יחד עם הרבנים הלל מינץ ממנהיים ומיכל בער מפרידברג.[8] נהג להרבות בתעניות ובסיגופים. מגיל 50, במשך ארבעים שנה התענה מדי יום חול, ולעיתים התענה במשך שבוע שלם ברצף.[9] נהג לטבול מדי יום.[10] בי"ב בניסן ה'תקי"א (1751), בגיל 90, נפטר בבון, ונקבר בבית הקברות של יהודי בון בריינדורף, מעבר לנהר הריין. רבי יהונתן אייבשיץ, באותה עת רבן של קהילות אה"ו, הספיד אותו באלטונה.[11] כתביובימי חייו נדפסו מתורתו רק הערות מעטות שכתב על חיבורי חתנו ר' יוסף יוזפא סג"ל. בסדר סליחות עם פירוש שכתב ר' יוזפא, הוא כלל בראש הספר "חדוש דין ופלפלא חריפתא" מאת חמיו ר' יהודה מילר.[12] כאשר נדפס חיבורו של ר' יוזפא "נוהג כצאן יוסף", יצאו עליו עוררין בשל טעויות שונות שנמצאו בו, ורבה של פרנקפורט רבי יעקב פופרש ביקש מר"י מילר, חמיו של המחבר לתקן את הטעון תיקון בספר. בשל כך חיבר ר"י מילר את קונטרס "צאן הנחלות" ובו הערות ותיקונים על הספר, שנספח אליו בחלק מן ההדפסות.[13] עמד במשא ומתן הלכתי ובקשרי שאלות ותשובות עם רבים מרבני יהדות גרמניה בדורו, בהם רבי יעקב ריישר, רבי דוד אופנהיים, רבי יחזקאל קצינאלפוגין, רבי יעקב פופרש, רבי צבי הירש אשכנזי, רבי אברהם ברודא, רבי משה חגיז, רבי גרשון קובלנץ, רבי יהושע השיל לבוב ועוד. בכתב יד מצויים שלשה כרכים של שו"ת שלו, אך הם לא הגיעו לדפוס. רק בשלהי המאה ה-20 נדפס הכרך השלישי מתוכם בידי מכון ירושלים ומכון בית אהרן וישראל.[14] בנוסף לכך, שאלות תשובות שלו נדפסו בספרי השו"ת של בני דורו, ותשובות בודדות נוספות שלו נדפסו במפוזר בכתבי עת תורניים. בתשובותיו הוא עוסק לא רק בשאלות שהן הלכה למעשה, אלא גם בסוגיות שלא נוהגות למעשה בזמן הזה, כמו ענייני מצוות התלויות בארץ, קדשים וטומאה וטהרה, ואפילו נושאים כאשת יפת תואר.[15] משפחתונשא לאשה את פרומט, בתו של אפרים גומפריכט מקובלנץ. נפטרה בא' בכסלו ה'תצ"ו.[16] שנים מחתניו התפרסמו. חתן אחד הוא ר' יוסף יוזפא סג"ל, נכדו של רבי יוסף האן נוירלינגן ומחבר ספר "נוהג כצאן יוסף" על מנהגי פרקנפורט ופירוש "מסביר" על הסליחות. חתנו השני, בעלה של בתו פאגיל (נפטרה בו' בשבט ה'תקמ"ג)[17] הוא ר' אהרן שמעון מקופנהגן, ששימש סופר הקהילה של מדינת קלן, והתפרסם בעיקר בשל עריכת הקובץ "אור הישר" להגנה על כשרות הגט מקליווא. ידוע גם על בן אחד בשם יעקב קאפיל (נפטר בכ"ח בניסן ה'תקט"ו).[18] בנו של יעקב, רבי אפרים גומפריך מילר, היה גם הוא אב"ד וראש ישיבה בבינגן (נפטר בט"ו באלול ה'תקס"ח).[19] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
