יסודות הגאופוליטיקה: העתיד הגאופוליטי של רוסיה (ברוסית: Основы геополитики: геополитическое будущее России) הוא ספר פוליטי וגאופוליטי שנוי במחלוקת שנכתב על ידי האסטרטג הפוליטי הרוסי אלכסנדר דוגין. הספר, שפורסם במקור בשנת 1997, תואר כמניפסט להתפשטות ההשפעה הגאו-פוליטית של רוסיה בעולם וכמתווה מוצע למדיניות החוץ של רוסיה בעידן הפוסט-סובייטי. לספר הייתה השפעה משמעותית על הצבא הרוסי, משטרת הפדרציה הרוסית ומדיניות החוץ של רוסיה[1][2], ונעשה בו שימוש כחלק מתוכנית הלימודים באקדמיה הצבאית של המטה הכללי הרוסי.[3][1][4]
הספר, אשר מתווה חזון לאופן בו רוסיה תהיה דומיננטיות בגאופוליטיקה העולמית, קורא לחתור לשם כך להקמת איחוד אירו-אסיאתי שיצליח לנטרל את ההתפשטות של השפעות העולם המערבי, ובמיוחד של ארצות הברית. על מנת להצליח בכך דוגין מציע שרוסיה תחתור ליצור בריתות אסטרטגיות עם מדינות שונות ברחבי העולם, תבצע סיפוחים טריטוריאליים ותערער את היציבות של מדינות יריבות במטרה להחליש את השפעתן הגאופוליטית.
הספר נדון בהרחבה לאורך השנים, בין היתר בשל ההשפעה שהייתה לו לכאורה על האסטרטגיות הגאו-פוליטיות של רוסיה במאה ה-21.
סקירה כללית
בספר דוגין עושה הבחנה בין חברות "אטלנטיות" - קרי, חברות מערביות אשר באופן כללי דוגלות במערכת פוליטית המקדמת אידיאלים דמוקרטיים ליברליים ואשר מיקומן הגאוגרפי בקרבת האוקיינוס האטלנטי תרם לאורך השנים לכך שהן הפכו לחברות קוסמופוליטיות - לבין חברות "אירו-אסיאתיות" - קרי, חברות ללא מוצא לים בהן מושם יותר דגש על קולקטיביזם ומסורת, בהן ישנה התנגדות להגמוניה מערבית, ואשר נוטות לתעדף שמרנות על פני חומרנות ואינדיבידואליזם.
דוגין מציין בספר ש"החברות האטלנטיות", ובמיוחד ארצות הברית, חייבות לאבד את השפעתן הגאופוליטית באזור אירואסיה, ורוסיה חייבת לבנות מחדש את השפעתה באמצעות סיפוחים טריטוריאליים ובריתות אסטרטגיות.
הספר מצהיר כי "הקרב על השליטה העולמית של הרוסים" עודנו נמשך ורוסיה צריכה להיערך ל"מהפכהאנטי-בורגנית ואנטי-אמריקנית חדשה". בנוסף לכך מצוין בספר שהאימפריה האירו-אסיאתית תיבנה "על העיקרון הבסיסי של האויב המשותף - דחיית האטלנטיות, שליטה אסטרטגית בארצות הברית, והסירוב לאפשר לערכים ליברליים לשלוט בנו".[2][5]
בנוסף, בספר מודגש הצורך בכך שהשירותים החשאיים הרוסיים יובילו תוכניות חתרניות מתוחכמות שיסייעו לערער את היציבות של מדינות יריבות, בין היתר באמצעות הפצת דיסאינפורמציה.[6][7] לטענתו של דוגין רוסיה צריכה גם להשתמש במשאבי הגז והנפט שלה על מנת להפעיל לחץ פוליטי על מדינות אחרות. כמו כן, הספר קובע כי "היעד האולטימטיבי [העתידי] הוא 'פינלנדיזציה' של כל אירופה".
אסטרטגיות גאופוליטיות מוצעות
הספר מדגיש שרוסיה חייבת להפיץ אנטי-אמריקניזם גאופוליטי בכל מקום בעולם - "השעיר לעזאזל" העיקרי יהיה ארצות הברית".
בגרמניה - יש להציע לגרמניה את הדומיננטיות הפוליטית דה-פקטו על רוב המדינות הפרוטסטנטיות והקתוליות של מרכז אירופה ומזרח אירופה, כאשר ניתן יהיה להחזיר לגרמניה את מחוז קלינינגרד כמחווה לחיזוק "ציר מוסקבה-ברלין".[5]
המדינות הבלטיות - יש להוביל לכך שאסטוניה תהיה תחת תחום ההשפעה של גרמניה.[5] יש לתת ללטביה וליטא "מעמד מיוחד" בתחום ההשפעה האירואסייתי-רוסי, אם כי מאוחר יותר מצוין שיש לספח גם אותן לרוסיה במקום לאפשר להן להיות מדינות לאום עצמאיות.[5]
בלארוס ומולדובה - בלארוס ומולדובה יהיו חלק מרוסיה, אך הן לא יהיו מדינות עצמאיות.[5]
פולין - יש להעניק לפולין "מעמד מיוחד" בתחום ההשפעה האירו-אסיאתי. הדבר עשוי להיות כרוך בפיצול של פולין בין תחומי השפעה גרמניים ורוסיים.[5]
אוקראינה - רוסיה חייבת לספח את רוב שטחי אוקראינה משום ש"לאוקראינה כמדינה אין משמעות גאופוליטית, אין חשיבות תרבותית מיוחדת או משמעות אוניברסלית, אין ייחוד גאוגרפי, אין בלעדיות אתנית, ושאיפותיה הטריטוריאליות מייצגות סכנה עצומה עבור אזור אירואסיה כולו. בלי שתיפתר הבעיה האוקראינית, אין בכלל טעם לדבר על פוליטיקה קונטיננטלית". אין לאפשר לאוקראינה להמשיך להיות מדינה עצמאית, אלא אם כן מדובר באזור בידוד - דבר שיהיה בלתי קביל על פי אמות המידה הפוליטיות המערביות. כמו כן נטען בספר שאזור מערב אוקראינה (הכוללת את האזורים ווהלין, גליציה וטרנסקרפטיה), בו יש רוב קתולי, יוכל להקים פדרציה עצמאית כל עוד שהיא לא תהיה בתחום ההשפעה של המערב.[5]
מדינות העולם המוסלמי - הספר מדגיש את "הברית הרוסית-אסלאמית" שנמצאת "בבסיס האסטרטגיה האנטי-אנטלנטיסטית". הברית מבוססת על "האופי המסורתי של הציוויליזציה הרוסית והעולם המוסלמי".
איראן - מתוארת בספר כבעלת ברית מרכזית של רוסיה. הספר משתמש במונח "ציר מוסקבה-טהרן".[5]
טורקיה - לפי הספר רוסיה צריכה לערער את היציבות בטורקיה באמצעות כורדים, ארמנים וקבוצות מיעוט אחרות.[5]
ארמניה - בספר מצוין שלארמניה יש תפקיד מיוחד עבור רוסיה - היא תשמש כ"בסיס אסטרטגי", ויש צורך להוביל ליצירת "ציר מוסקבה-ירוואן-טהרן". הארמנים "הם עם ארי ... [בדומה] לאיראנים והכורדים".[5]
אזרבייג'ן - לפי הספר יש "לפצל" את אזרבייג'ן או להעביר את השליטה בה לאיראן.[5]
בארצות הברית - רוסיה צריכה לחתור לערער את ההגמוניה הגלובליסטית והנאו-ליברלית המערבית על ידי יצירת אי יציבות, קידום בדלנות, ותמיכה בפעילות ארגונים קיצוניים שונים, כולל ארגוני עליונות שחורה. האסטרטגיה של דוגין שמה דגש על קידום סכסוכים אתניים, חברתיים ומבוססי גזע במטהר לשבש את הלכידות הפנימית של החברה האמריקנית. במקביל, דוגין ממליץ שרוסיה תתמוך בגורמים פוליטיים בארצות הברית שתומכים במדיניות של התבדלות[5] ואי-מעורבות בבריתות עם מדינות אחרות כדרך להחליש באופן מהותי את ההשפעה הגלובלית של ארצות הברית.
הספר תואר על ידי כתב העת האמריקאי Foreign Policy כ"אחד הספרים המסקרנים, המרשימים והמפחידים ביותר שיצאו מרוסיה במהלך כל העידן הפוסט-סובייטי".[4] בשנת 2022 צוין גם בכתב העת העת Foreign Policy כי "הפלישה האחרונה לאוקראינה היא המשך של האסטרטגיה שקודמה על ידי דוגין להחלשת הסדר העולמי הליברלי".[9]
^ 12Burbank, Jane (22 במרץ 2022). "The Grand Theory Driving Putin to War". The New York Times. New York City. נבדק ב-23 במרץ 2022. After unsuccessful interventions in post-Soviet party politics, Mr. Dugin focused on developing his influence where it counted — with the military and policymakers. With the publication in 1997 of his 600-page textbook, loftily titled 'The Foundations of Geopolitics: The Geopolitical Future of Russia,' Eurasianism moved to the center of strategists' political imagination. In Mr. Dugin's adjustment of Eurasianism to present conditions, Russia had a new opponent — no longer just Europe, but the whole of the 'Atlantic' world led by the United States.{{cite news}}: (עזרה)
