|
יעבד
יַ֫עְבַּד (בערבית: يعبد) היא עיירה פלסטינית בצפון-מערב השומרון. העיירה ממוקמת מדרום לאום אל-פחם ו-20 ק"מ מערבית מג'נין, 7 ק"מ מכביש שכם–ג'נין. מספר תושביה 16,953 (נכון לשנת 2016)[1]. היסטוריהלפי ממצאים ארכאולוגיים, על פי סקר הר מנשה, ראשית היישוב במקום בתקופה הפרסית.[2] במרכז הכפר נמצא מבנה מקאם א-שייח' עווידאת. המבנה כנראה נבנה על שרידי כנסייה ביזנטית. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים: תל דותן, תל מחפר וח'ירבת אל-חמאם. סייר מוסלמי בשם עבד אל-ע'אני א-נבולסי חלף במקום בשנת 1105 והזכיר בכתביו "כפר בין ג'נין לבין עראבה".[2] התקופה העות'מאניתברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר עם 62 בתים בסנג'ק שכם. תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, גפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש[3]. בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ראה את המקום מרחוק וכתב: "הכפר ממוקם על גבעה מוקפת מטעי זיתים, תושבי הכפר מעבדים את האדמות שבעמק (דותן)".[4] גרן ציין כי במקום מספר משפחות נוצריות וכן שתי סיעות מוסלמיות: עבד אל-האדי ובני טוקאן, שגרות בשכונות נפרדות.[2] בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ"כפר הבנוי על רכס, רוב תושבי הכפר הם משתי חמולות, וגרים גם נוצרים"[5]. בתקופת המנדט הבריטיבמפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה ביעבד אוכלוסייה של 1,733 נפש, כולם מוסלמים[6]. במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-2,383 נפש ונמנו 418 בתים[7]. ב-20 בנובמבר 1935 התחולל קרב במקאם א-שייח' זיד הסמוך ליעבד, בין כוח בריטי לבין אנשי "כנופיית עז א-דין אל-קסאם". בקרב נהרג השיח' עז א-דין אל-קסאם עצמו.[8] בתקופת מאורעות 1936–1939 שימשה יעבד אחד המרכזים לארגון המרד הערבי הגדול. כאשר שלטונות המנדט החליטו לשים קץ למרד היה הכפר אחד הראשונים שבו הופעלו האמצעים הקשים נגד המורדים. בשנת 1945 אוכלוסיית הכפר מנתה 3,480 תושבים ושטח אדמותיו כ-37,000 דונם, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל[9]. במהלך הקרב על ג'נין, ב-1 ביוני 1948, הופצץ הכפר מן האוויר על ידי חיל האוויר הישראלי[10]. לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עבר משליטה בריטית לירדנית. לאחר מלחמת ששת הימיםבמלחמת ששת הימים, גדוד 25 מחטיבת ברק, בפיקוד סא"ל משה בר כוכבא, כבש את הכפר, בבוקר 6 ביוני, לאחר הפצצה אווירית, והוא עבר משליטה ירדנית לישראלית[11]. בפברואר 1980 החלה הקמתה של ההתנחלות מבוא דותן מדרום לכפר[12]. כ-120 דונם של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר הופקעו לצורך הקמת ההתנחלות[13], בעיקר לצורך סלילת כבישי גישה לגבעה שעליה הוקמה מבוא דותן. גבעת הטרשים שעליה הוקמה ההתנחלות הוכרזה אדמת מדינה על ידי פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מאחר שלא הייתה מעובדת[14]. לאחר הסכם אוסלו ב', השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך כמעט כל השטח החקלאי סווג כשטח C. בפברואר 2001 הוקם מאחז "מעוז צבי" על גבעה החולשת על הכפר מדרום. המאחז נקראה על שמו של צבי שלף, תושב מבוא דותן שנרצח בפיגוע ירי[15]. לאחר האינתיפאדה השנייה הופקעו מאות דונמים מאדמות הכפר לצורך סלילת כביש "עוקף יעבד" ובניית גדר הפרדה[16]. הרחוב המרכזי בכפר ואחד מבתי הספר בו נקראים על שמו של סדאם חוסיין[17]. אירועי אלימות בכפר ובסביבתוב-12 ביוני 2003 נרצח בכפר אבנר מימון, תושב נתניה שהגיע לכפר כדי לרכוש פחמים[18][19]. ב-16 במרץ 2018, בפיגוע דריסה שבוצע כנגד מחסום צבאי בסמוך לכפר, נרצחו סרן זיו דאוס וסמל נתנאל קהלני ונפצעו שני חיילים נוספים[20][21][22]. ב-2 בינואר 2019, במהלך פעילות של כוחות צה"ל בכפר, השליך מחבל מטען על החיילים שלא נפגעו והשיבו לעברו בירי[23]. ב-12 במאי 2020, במהלך פעולה צבאית של צה"ל בכפר, נרצח סמ"ר עמית בן יגאל מבלוק במשקל כ-10 ק"ג שהשליך מחבל תושב הכפר. בעקבות זאת קיים צה"ל פעילות נרחבת במקום על מנת למצוא את המחבל[24]. המחבל, נזמי אבו בכר בן 49, נתפס כחצי שנה לאחר מכן[25]. כלכלהסביבת היישוב עשירה בסדנאות לייצור פחם עץ לשימוש ביתי, שנמכר בעיקר בישראל לשימוש במנגלים. תעשייה זו מהווה מקור פרנסה עיקרי לתושבי האזור, אך מהווה גם מפגע סביבתי משמעותי המזהם את האוויר. הגזם מובא בעיקר מישראל, ומוצב בערימות בצורת חרוט. הערימות מכוסות קש, ומוצתות למשך 21 יום, עד שנוצר פחם[26]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
