ברלוביץ נולדה ב-1937 בפתח תקווה להוריה, אסתר (לבית פוצ'טר) ויצחק ברלוביץ מראשוני האורזים העבריים בארץ וממייסדי אגודת "האורז" (1921, 1929). דודו של אביה היה זרח ברנט, ממייסדי פתח תקווה (1878), ויוזם ומקים השכונה העברית נווה שלום ליד יפו (1891).[1]
כסטודנטית, שימשה סגן עורך בהקמת העיתון "שער לקורא החדש", שבועון מנוקד בעברית קלה בהוצאת משרד החינוך והתרבות, המחלקה להנחלת הלשון (1963-1961), וכן הקימה וערכה את הנוֹעֵר בערפל (Barking in the Fog), עיתון סטודנטים שיצא לאור במסגרת פעילות קונסול התרבות בשגרירות ישראל בלונדון (1964-1963).
החלה כעמית מחקר במכון קורצוויל לחקר הספרות העברית (1982), ולימדה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן (2005-1985). סיימה בדרגת פרופסור מן המניין.[2]
בשנות לימודיה הרבתה לכתוב בעיתונות נשים ונוער, כמו הארץ שלנו (1983-1964), שם פרסמה סיפורים קצרים ובהמשכים, והייתה בעלת מדורים שונים, וכן עיתון לאישה (1977-1969), שם הייתה בעלת הטור "שיחות עם יעל", תחת שם העט: יפה בר לביא. מאמצע שנות ה-60 החלה לפרסם ביקורות ספרות בכתבי עת ובמוספים ספרותיים כמו: מאזנים, עיתון 77, אפיריון, דבר (משא, לספרות אמנות ועיון), מעריב ספרות ואמנות, הארץ תרבות וספרות, הארץ ספרים, ועוד. חיברה ערכים אנציקלופדיים ל-Encyclopedia Judaica, ול-The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women
תחומי מחקרה
ברלוביץ היא אחת ממובילי המחקר בנושאי ספרות ותרבות העלייה הראשונה. עד פרסום מחקריה בנידון תהו החוקרים לגבי טיבו של קורפוס ספרותי זה במעבר מגולה למולדת. היו חוקרים ששייכו קורפוס זה כהשלמה ל'ספרות חיבת ציון' בגולה, והיו ששייכו אותו כהקדמה ל'ספרות העלייה השנייה' כאן. ברלוביץ קוראת קורפוס ספרותי זה כיצירה אקספרימנטלית, שבתפיסתה החזונית-הלאומית, חיפשה 'להציע' מהתחלה, ספרות עברית מקומית ארץ ישראלית, שחתרה לחוות את 'המקום', לספר את 'המקום', ובאמצעות 'המקום' להעמיד מסד תימטי פואטי משלה, של לשון ותרבות. כך למשל זאב יעבץ, שהציע ז'אנר ארץ ישראלי משלו, בשם ה'שמועה' (האגדה ההיסטורית); כך יהושע ברזילי-אייזנשטדט – שפיתח את סיפור-המסע המשיחי החילוני; וכך פואטיקת המקום, הטבע והאהבה, נוסח אליעזר בן יהודה, ויישומה בסיפוריה של חמדה בן יהודה, ועוד.[3]
גם ספרות הילדים תפסה חלק נכבד ב'מעבדה' זו של ספרות העלייה הראשונה, כשהיא מנסה להמציא כאן 'ילדות ארץ ישראלית', ולא כל שכן 'ילד עברי חדש', וראו, המקראות הראשונות (דויד ילין, זאב יעבץ), עיתון הילדים הראשון (אליעזר בן יהודה), ותרבות הילדים ה'יהודאית' וה'גלילית', שהחלה להתפתח בבתי הספר, בגני הילדים ובמגרשי המשחקים (מרדכי לובמן-חביב, ד"ר יצחק אפשטיין). ואכן, יוזמיה ומוביליה של 'אקספרימנטים' אלה, היו בראש וראשונה מורי ומורות העלייה הראשונה (אלישבע בסביץ, שמחה וילקומיץ, אסתר שפירא), שחלקם אף שלחו ידם בעט סופרים (ראו זאב יעבץ, יצחק אפשטיין, אלישבע בסביץ ועוד).[3]
מיזם מחקרי נוסף שהיווה תקדים וחידוש בחקר הסיפורת הארץ ישראלית, מופיע בעבודותיה של ברלוביץ תחת הכותרת "עיון ושיקום היסטוריוגרפי של הנשים הכותבות (פרוזה), 1948-1898". כידוע, חוקרי הסיפורת העברית, שעסקו בתולדותיה של הפרוזה הארץ ישראלית של טרום המדינה (ושהעלו אותה גם בעבודות היסטוריוגרפיות מקיפות, ראו גרשון שקד, הסיפורת העברית 1980-1880) – חוקרים אלה התמקדו במירב יצירותיהם של הפרוזאיקונים הקאנונים והלא-קאנונים, והתעלמו מכתיבתן השופעת של עשרות פרוזאיקוניות בנות הזמן, על יצירותיהן ופרסומיהן.[4]
לפיכך, כבר מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, החלה ברלוביץ להעלות על סדר היום התרבותי-הספרותי את קורפוס כתביהן הנשכח של הסופרות לעיל, בניסיון להציע תיקון לכל אותן היסטוריוגרפיות חלקיות וחסרות. ואכן במחקריה ובאנתולוגיות שפרסמה, עמדה ברלוביץ על ייחודה היצירתי של סיפורת הנשים בתקופה של טרום המדינה (על תפיסותיה הלאומיות, החברתיות, הפוליטיות), כשהיא פותחת מסלול פורה, הממשיך את עבודותיה, לקראת החיבור המתבקש בנושא של היסטוריוגרפיה מגדרית מקיפה של הסיפורת הנ"ל.[3]
תחומי מחקר נוספים במכלול פרסומיה והרצאותיה: ספרות ההגירה היהודית בארצות הברית (1930-1880); מקומיות, הגירה ורב-תרבותיות בספרות הארץ ישראלית והישראלית (דור תש"ח/מהגרים הביתה); ספרות ילדים פואטיקה ותקשורת; אעברה נא בארץ: מאה שנות ספרות מסע (1980-1880).
ברלוביץ החזיקה בתפקידים אקדמיים וציבוריים (בוועדות שיפוט, במערכות כתבי עת בישראל ומחוצה לה), ובשנים 2021-2008 שימשה כראשת האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר, וערכה את פרסומי האגודה (בין היתר, הידיעון הדו שבועי הדיגיטלי 2021-2017). פרסמה סיפורים קצרים במוספי ספרות ובכתבי עת ספרותיים (כמו פרוזה, ומשא (דבר)), בשם "מזלי עש" ו"בילי בלוך". זכתה בפרס תחרות הסיפור הקצר של הארץ לשנת תשס"ו (2006), על ידי מוסף "תרבות וספרות".
בשנת 2021 הייתה ברלוביץ חברה בוועדת השופטים לבחירת הזוכה ב"פרס ישראל" לחקר הספרות העברית והכללית.
סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, בחרה התקינה והוסיפה אחרית דבר ("הסופרות בנות העלייה הראשונה"), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, 1984
אהרון מגד, מבחר סיפורים, בחרה והוסיפה קוים ביוגרפיים, מבוא ("הסיפור הקצר וזיקתו לרומאן") והערות, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב, 1989
אעברה נא בארץ – מסעות בארץ ישראל של העלייה הראשונה, אספה, ערכה, ההדירה והוסיפה אחרית דבר ("סיפורי מסעות בעלייה הראשונה – היווצרותו של ז'אנר ארצישראלי"), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, 1992.
הטקסט המוסף, להתקבלותה של רצנזיה (קובץ מאמרים), הוצאת אור עם, תל אביב, 1992.
להמציא ארץ להמציא עם – תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1996.
סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, בחרה, ערכה והוסיפה אחרית דבר ("הסופרות בנות העלייה הראשונה"), אסטרולוג, הוצאה לאור בע"מ, הוד השרון, 2001 (מהדורה שנייה).
שאני אדמה ואדם, סיפורי נשים עד קום המדינה, ערכה, ההדירה וכתבה אחרית דבר ("סיפורת מ'יבשת אבודה'"), הספרייה החדשההוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, תל אביב, 2003.
ללמוד פמיניזם: מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית, עורכות: דלית באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גראב, יפה ברלוביץ, דבורה גריינמן, שרון הלוי, דינה חרובי, סלביה פוגל-ביזאוי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, תל אביב, 2006.
לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, עיון בין תקופות, ערכה וכתבה ("המושבה העברית: ראשיתה של תרבות ארץ ישראלית"), עורך משנה: יוסף לנג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2010.
ציפור פצועה, דורה בדר: יומן 1937-1933, ערכה והוסיפה מדריך קריאה ואחרית דבר (מאמרים: א. "דורה בדר: פרקי חיים, פרקי קיבוץ", ב. "'ציפור פצועה': דורה בדר בראי יומנה"), הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, תל אביב, 2011.
מחקריה
העלייה הראשונה – ספרות ותרבות
"ספרות העלייה הראשונה – סקירה והערכה מחודשת", ספר העלייה הראשונה (עורך, מרדכי אליאב), הוצאת יד בן צבי, ירושלים 1982, עמ' 477-464.
"'בני ערב למשה סמילנסקי – הסיפור הפטרוני", עיונים בתקומת ישראל, מאסף לחקר הציונות, היישוב ומדינת ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, כרך 4, שדה בוקר,1994, עמ' 421-400.
"ראשיתה של הספרות בארץ ישראל וזיקותיה לשירת ספרד: הצעה למודל תרבות יהודי-ערבי", ביקורת ופרשנות, חוברת 32, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 1998, עמ' 110-95.
"מאפו ויעבץ בארץ ישראל, לזיהוייה של עמימות פואטית", ביקורת ופרשנות, ליובלו של פרופ' פרידלנדר, חוברת 43, רמת גן, 2010, עמ' 62-29.
"משירת חיבת ציון לשירת מולדת: הזמר בעלייה הראשונה כמסד לזמר הישראלי", ביקורת ופרשנות, הזמר העברי, פואטיקה מוזיקה היסטוריה תרבות, חוברת 44, רמת גן, 2012, עמ' 59-13.
"ספרות העלייה הראשונה כספרות מתיישבים ראשונים: הצעה לתיקון היסטוריוגרפי", קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה, חוברת 150, ירושלים, דצמבר 2013, עמ' 120-97
"איפה הן היו בבוקר לח בשנת תרל"ח: תמונה קבוצתית עם חנה פרומה סלומון, או לטיבה של אישה מחכה", בית סלומון, שלושה דורות של מחדשי היישוב (עורכים: ישראל ברטל, שמעון שמיר), ירושלים 2014, עמ' 176-132.
נשים כותבות (1949-1898)
"האישה בספרות הנשים של העלייה הראשונה", קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה, חוברת 54, ירושלים, דצמבר 1989, עמ' 124-107.
"לטיבו של הנרטיב הציוני הנשי התחלת מאה/סוף מאה (הקול הביקורתי החתרני)",בין ספרות לחברה, עיונים בתרבות העברית החדשה, מאמרים מוגשים לגרשון שקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד/כתר הוצאה לאור, תל אביב, 2000, עמ' 439-421.
"בחיפוש אחר דיוקן 'הארצישראלית' בספרות הנשים בתקופת היישוב", ביקורת ופרשנות, קובץ מיוחד: האישה הישראלית, שורשים מציאות ודימויים, הוצאת בר-אילן, חוברת 34, רמת גן, 2000, עמ' 113-91.
"'מעולם דמויות מקדם' לאנדה עמיר פינקרפלד: הצעה לנראטיב מקראי נשי", העבריות החדשות, נשים ביישוב ובציונות בראשי המגדר, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים,
2001, עמ' 382-368.
"בית משפט של אישה אחת, סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון, 1934-1889), חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2011, עמ' 371-325.
"נשים כותבות קיבוץ: קווים להתפתחותה של ספרות הנשים בתנועה הקיבוצית בתקופת היישוב", בין הפרטי לציבורי, נשים בקיבוץ ובמושב (עורכות, סילביה פוגל-ביז'אווי, רחל שרעבי), הוצאת יד טבנקין, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2013, עמ' 129-84.
"'כל כוונתי היא לכתוב לפי יכולתי ולפי כוחי': עיון ביצירתה הספרותית המוקדמת של שרה לוי-תנאי (1934-1929)". שרה לוי תנאי, חיים של יצירה (עורכות: הניה רוטנברג, דינה רגינסקי), הוצאת רסלינג, תל אביב, 2015, עמ' 88-59.
ספרות ילדים
"מקומה של ספרות הילדים ביצירתו של סמי מיכאל – שיח פואטי", נסיך ומהפכן, עיונים בפרוזה של סמי מיכאל, הוצאת גמא, תל אביב, 2016, עמ' 74-32.
ספרות מסע
"'פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982': מסע ופואטיקה", ספר עמוס עוז, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, 2000, עמ' 92-71.
דור תש"ח
"הדטרמיניזם בעיצוב דמותו של בן הדור השני ביצירתו של אהרון מגד", עיתון 77, גל' 28, אוגוסט 1981, עמ' 39-38.
"בחיפוש אחר העצמי הילידי: מפתח לעיון ביצירתה של שולמית הראבן", עיונים בתקומת ישראל, מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, כרך 21, שדה בוקר,
2011, עמ' 114-80.
"Literature by Women of the First Aliya: Aspirations for Women's Renaissance in Eretz Israel", Pioneers and Homemakers, Women in Pre-State Israel Society, (ed. Deborah S. Bernstein), State University of New York Press, N.Y., 1992, pp. 49-73.
"No Home at Home: Women's Fiction vs. Zionist Practice", Discourse on Gender/Gendered in the Middle East (ed. Boaz Shoshan), Praeger, Westport, Connecticut, London, 2000, pp. 95-115, 159-161.
"Anda Amir's Me-Olam Demuyot mi-Kedem: A Proposal for a Modern Feminine Bible", Jewish Women in Pre-State Israel, Life History, Politics and Culture, eds. Ruth Kark, Margalit Shilo, Galit Hasan-Rokem, Hanover and London, 2008, pp. 257-267/
"Women Writing Kibbutz: The Development of a Women's Literature in the Kibbutz Movement in the Pre-State Period", Dynamics of Gender Borders, Women in Israel's Cooperative Settlements, eds. Sylvie Fogiel-Bijaoui, Rachel Sharaby. De Gruyter Oldenbourg, Magnes, Berlin/Boston, Jerusalem, 2017' pp.62-102.
Judith Hendel, October 25, 1921 – May 23, 2014, The Shalvi/Hyman
חדווה ישכר, "להיות בבית כנוסעות", נגה, מגזין של נשים, קיץ 1990, גיליון 20, עמ' 18–20.
יעקב בסר, "את ספרות הנשים מחקו והשכיחו מההיסטוריה של הספרות הישראלית", עיתון 77, ספטמבר 2003, שנה כ"ז, גיליון 283, עמ' 24–29.
תמר הס-סגמן, "ההישרדות והמחיר", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ז' באייר תשס"ג, 9 במאי 2003, עמ' 26–27.
בתיה גור, "פוזמק כחול בארץ-ישראל", הארץ, תרבות וספרות, 13 ביוני 2003, חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף: מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים: כתר, 2008), עמ' 396–402
שרון שחף, "מה היה קורה אילו הייתה ליוסף חיים ברנר אחות מחוננת להפליא", הארץ, מוסף ספרים, גיליון 557, ג' בחשוון תשס"ד, 29 באוקטובר 2003, עמ' 6.
ריבה רובין, "אילם בין קירות בית הרוח" (על מאמרה של יפה ברלוביץ, "לוקאליות ושפה", 1997), גג, כתב עת לספרות, 2006, גל' 13, עמ' 116–118.
תמר רותם, "המורדת", מוסף הארץ, (על ״ציפור פצועה״, דורה בדר יומן 1933–1937, עורכת יפה ברלוביץ), 19 באוגוסט 2011, עמ' 42–46.
רות אלמוג, "כולם תמיד צועקים ואחר כך שרים ורוקדים", הארץ מוסף לספרות ואמנות, 19 באוגוסט 2011, עמ' 2.
שירה סתיו, "יונה בודדה", הארץ ספרים, 7 בספטמבר 2011, עמ'
דוד מלמד, "שיח חוקרים בעל פה ובכתב״ (על ״לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה״, בעריכת יפה ברלוביץ ויוסף לנג), מאזניים, כרך פ"ה, גל' 6, (כסלו-טבת תשע"ב, דצמבר 2011), עמ' 54–55.
טליה פפרמן, "נקודת מפגש: הכתיבה והקריאה של יומן אישי (על ״ציפור פצועה״, דורה בדר יומן 1933–1937, עורכת יפה ברלוביץ), ישראל (עורכים: אורית רוזין ומאיר חזן), חוברת 18–19, חורף תשע"ב, חוברת מיוחדת: ״מגדר ולאומיות״, עמ' 275–280.
אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 226 - 238
