יצחק אבינרי

יצחק אבינרי

יצחק אבינרי
לידה	24 ביולי 1900 פליסקיב, אוקראינה
פטירה	30 באוגוסט 1977 (בגיל 77) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	יצחק רבלסקי
מדינה	ישראל
לאום	ישראלי
מקום לימודים	אוניברסיטת אודסה, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, סורבון

יצחק אבינרי (רבילְסְקִי; כ"ז בתמוז ה'תר"ס, 24 ביולי 1900 – ט"ז באלול תשל"ז, 30 באוגוסט 1977) היה בלשן, לשונאי, חוקר ומחדש הלשון העברית.

אבינרי חידש עשרות מילים, ובהן: רב-מכר, תפוז, אישום, בִּנאום, איוש, יֶדַע, ילודה, רַכָּז, קימום, קמטוט, חיסול, ביים וביום, מייצר וייצור, תוצר, תרנהוד, ועוד. כתב מאות מאמרים בכתבי עת שונים, כתב וערך את המדור הלשוני בעיתון "על המשמר" וב"דבר" שלימים כונס לספר "יד הלשון". חיים נחמן ביאליק כינה אותו "שר הלשון העברית"^[1].

אבינרי חיבר ספרים בענייני לשון, שרובם משמשים למחקר בתחום. ערך את לוח הקואופרציה של ארץ ישראל ומדינת ישראל במשך 48 שנה.

נולד בפליסקוב, בפלך קייב שבאימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. נצר לבעל שם טוב מצד אימו^[2]. אביו, הרב משה רבילסקי (אבינרי), היה מחלוצי הדיבור העברי ברוסיה^[3], ובניו היו מראשוני הילדים ברוסיה שדיברו עברית.

בראשית תרע"ד, בגיל 14 שנים, נסע לארץ ישראל והחל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה" שבתל אביב, ואצל רבה של יפו (באותה עת) הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה והיותו אזרח מדינת אויב של האימפריה העותמאנית, שב לביתו באימפריה הרוסית. הוא המשיך את לימודיו באודסה 1920–1921, בברלין (1922–1923) ובפריז (1924–1925)^[4].

בילדותו נהג לרשם לעצמו בפתקים מילים קשות ונדירות. לאחר שנים רבות, כונסו הפתקים בספר "גנזים מגולים". כן נהג גם באיסוף וכתיבת המשקלים השונים. כעבור ארבעים שנה יצאו לאור כספר בשם "היכל המשקלות".

בשנת תרע"ז (1917), ניצל מפוגרום שנערך בעיירת פליסקוב ופגע בביתו, לאחר שהוחבא בבית סבו. לאחרי המקרה משפחתו התגוררה בבתי זרים.

בשנת תרפ"ד החליט אביו לעברת את שם משפחתו. בעצתו שונה השם לאבינרי (ראשי תיבות: "אבי ניסן רבילסקי").

בשנת תש"ל החל להנציח את הזמירות והניגונים ששמע בילדותו. הוא הקליט את עצמו ב־6 תקליטים, שבהם הביא את ניגוני וזמירות בית אביו וכן את ניגוני ופיוטי הרב אברהם פורטוגל מסקולני^[5]. כמו כן הנציח אבינרי בקולו את פיוטי החזן פנחס מינקובסקי, שהיה מגדולי החזנים באודסה.

בשנת תרפ"ו עלה לארץ ישראל^[6]. הוא נתקל במאמר בעיתון הארץ מאת יצחק אפשטיין^[4] בו ביקר טעות לשון לכאורה שנרשמה בסרט של "הקרן הקיימת". אבינרי פרסם רשימת תגובה קצרה שכותרתה "אין זו שגגה", ובה סתר את דברי החוקר^[7]. בהמשך התמסר לחקר הלשון, פרסם מאות מאמרים בעיתונים בישראל ומחוצה לה^[8].

בשנת תרפ"ז ערך כמה גליונות של "גדוד מגִני השפה", ובאחד מהם^[9] פרסם את מאמרו הראשון – "על שמות התואר המחודשים".

בשנת תרפ"ח, החל לעבוד על ריכוז השמות של הלשון העברית ומיונם למשקליהם ולתקופותיהם. לאחר עבודה של ארבע עשרה שנים^[10], הניח את היסוד לספרו "היכל המשקלים", ובו מכונסות יותר משמונת אלפים מילים^[11] למן תקופת המקרא, התלמוד והמדרש, ועד ימי הביניים והעת החדשה. לאחר חיבור הספר זוכּה בפרס עידוד מאת האקדמיה ללשון העברית בסך שלושת אלפים לירות^[12].

בשנים תרצ"ב–תרצ"ט היה לעורך הסגנון של הירחון "קואופרציה", שבו קבע גם מדור לשוני בשם "שערי לשון". ערך גם מדור לענייני לשון ב"לוח הקואופרציה" שהוציא לאור עשרות שנים, משנת תש"ג ועד יום מותו. בח' בתמוז תש"ד החל לערוך בעיתון "משמר" מדור שבועי בשם "פנת הלשון".

אבינרי תבע לעקור משורשן מילים ומטבעות לשון שנראו לו משובשים, ונאבק במילים הלועזיות והתחבירים הזרים שנכנסו לשפה העברית ונשתגרו בה.

מאידך, אבינרי השיג על בלשנים ידועי שם כמו פרופ' יצחק פרץ ועל מחברי ספר הדקדוק "ודייק"^[13], שבמקרים מסוימים הוכיח שההחמרות שקבעו אינן מבוססות.

תרם רבות ללוח הפעלים וללוח המשקלים של שאול ברקלי, וכן למילון של אברהם אבן-שושן בהציעו מאות תיקונים לערכיו, עליהם אבן שושן הביע את תודתו בהקדמה למילון. אבינרי עודד אותו לחבר גם קונקורדנציה לתנ"ך, והניח את העקרונות שעמדו לצד אבן־שושן ביסוד הקונקורדנציה בהערות ובהכרעות במשקלי השמות ששובצו בספר.

נודע כמבקר של האקדמיה ללשון העברית – והביע ביקורת על ההחלטה של ועד הלשון העברית להחליף את שמו ל"אקדמיה ללשון העברית".

נהג לפרסם את השגותיו הדקדוקיות על דבריהם של אנשי ציבור, כדוד בן-גוריון, שהשמיט את המילה "את" מדיבורו^[14], ומשה שרת, שנמנע מ"אפילו אם"^[15]. לנשיא המדינה זלמן שזר שלח בקביעות את מאמריו והשגותיו^[16] על שיבושי לשון שנפלו בנאומיו ובכתביו.

רוביק רוזנטל כתב עליו:

אני מתעד את תרבות המלל באופן שוטף ומקצועי, אך ידידותי. מי שעשה את זה לפני היה יצחק אבינרי הענק ב"על המשמר" וב"דבר". הוא שילב עיסוק בלשני וקשר עם קוראים תוך תיעוד השפה החיה. היה לו ידע חובק. הוא גם עשה את המדור שלו בתקופה שלא היה אינטרנט, שזה מדהים.

— ישראפוסט, 2004

בשנת תרצ"א נישא ליהודית, בתו של הרב יעקב נאכט. הם התגוררו ברחוב אלנבי בתל אביב. בנם הוא הבלשן ד"ר עידו אבינרי.

בשנת תרפ"ו החל לשמש כעורך הסגנון של הדו־שבועון "מסחר ותעשייה" (נסגר בשנת תרצ"ג), שבו הופיע מדור קבוע לענייני קואופרציה. משנת תרצ"א (1930) היה אבינרי עורך הסגנון של הדו־ירחון "קואופרציה" ושל "לוח קואופרטיבי שימושי" (שנתי), שניהם בהוצאת "המרכז" של האגודות ההדדיות לאשראי ולחיסכון, בעריכת יל"ג כהנוביץ'.

משהופסקה הופעתו של הביטאון "קואופרציה" בשנת ת"ש המשיך אבינרי בהוצאה לאור של הלוח, בעזרת "המשביר המרכזי" ו"ברית הקואופרציה הצרכנית". הוא שינה את שמו וקרא לו "לוח הקואופרציה של ארץ ישראל", ומאז שנת תש"ח "לוח הקואופרציה של מדינת ישראל"^[17].

1. מהלך התפתחות הלשון העברית – קובץ מאמרים שנדפסו בשנים תר"צ–תרצ"א ב"לשוננו", הרבעון של ועד הלשון העברית.
2. כתיב וכתב סקירת דרכי הכתיב העברי מימי קדם ועד לימינו, בירור בעיית הכתיב הנוכחית ו"הסכנה האורבת לאות וללשון העברית בעטייה של האקדמיה ללשון העברית" (מתוך מבוא הספר). (בהוצאת "מחברות לספרות", תשכ"ד)
3. כיבושי העברית בדורנו (הוצאת ספרית פועלים)
4. קיצור תולדות עמנו – פרקים בסקירות אישים ומאורעות מימי אברהם אבינו ועד שנת תשכ"ב (הוצאת נ. טברסקי, תשכ"ב)
5. היכל רש"י – מכיל בחמישה כרכים את חידושי רש"י וצרופיו הלשוניים, פירושיו למילים ולביטויים, דקדוקיו ודרכי סגנונו, השוואותיו הלשוניות, כלליו ופתגמיו, מדרשיו, תיאוריו, פשטותו וענותו, מקורותיו, רבותיו מונחיו ונוסחותיו. מכונס מתוך פירוש רש"י למקרא ולתלמוד הבבלי, וכן מתשובותיו וסליחותיו על פי עשרים וחמישה דפוסים ונוסחאות כתבי יד עתיקים. (הוצאת המחבר) (כרכים: 1, 2, 3 באתר היברובוקס)
6. גנזים מגולים – אוצר מילים עתיקות ובטויים שאינם במילונים, או שהובאו בלא מקור או ממקור מאוחר. (הוצאת יזרעאל, ת"א)
7. מלון חדושי חיים נחמן ביאליק שבכתב ושבעל פה – עם פרשת המשקלים בחדושי המשורר (התרצ"ה (1935), בחודש העשירי למות המשורר) ("דפוס גוטנברג" של צבי כספי, ת"א)
8. היכל המשקלים – אוצר כל השמות השרשיים בלשון העברית, מימי המקרא ועד היום, ערוכים למשקליהם ולתקופותיהם (מקרא, תלמוד, ימי הביניים והעת החדשה) עם הערות, בירורים, פרקי מסקנות ומפתחות. על ספר זה עבד כ־7 שנים והוציאו לאור רק לאחר ארבעים שנה, לקראת מותו. (הוצאת יזרעאל)
9. כך בתנ"ך – אוצר מילים וביטויים נשכחים הראויים לשוב לתחייה בלשוננו (הוצאת "קריית ספר")
10. יד הלשון – מעין אנציקלופדיה לחידושי הלשון ובעיות נפוצות בשימושי לשון. מבוסס במידה רבה על פרסומיו הקודמים בעיתונים ובכתבי עת. (הוצאת יזרעאל)
11. לוח הקואופרציה של מדינת ישראל – לוח הברית והשותפות של היצירה הקואופרטיבית הישראלית משנת 1926 ועד 1978 (48 שנים)

• 'אבינרי (רבלסקי), יצחק', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 18. (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק אבינרי

• אתר על שמו של יצחק אבינרי: תולדותיו, מורשתו, קטעים נבחרים מספריו, קטעי שמע ותמונות
• יצחק אבינרי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יצחק אבינרי – באתר: "כותר" הספרייה המקוונת של ישראל – מתוך הספר: "זמן יהודי חדש".
• בלוגים בנושא: יצחק אבינרי
• ברוך קרוא, "יד הלשון" ליצחק אבינרי, דבר, 21 בפברואר 1964
• חיים איזק, ספר חדש | לשון כהרפתקה, דבר, 1 בספטמבר 1976 (על "היכל המשקלים")
• יצחק אבינרי (1900–1977), דף שער בספרייה הלאומית
• יצחק אבינרי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מכּתביו:

• על העברית של "ספר המהנדס", דבר, 19 בינואר 1933
• על המילון החדש בהא הידיעה, דבר, 18 בפברואר 1966
  • המילון החדש של אבן-שושן, דבר, 4 במרץ 1966