|
ישראל סגל (26 במאי 1944 – 27 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי יוצא בשאלה.
ביוגרפיה
ישראל סגל נולד למשפחה דתית מודרנית בשכונת שערי חסד בירושלים לאשר מרדכי ולפעסילה פנינה סג"ל הלוי ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". אחיו הבכור, הרב דן סגל, השפיע על שליחתו לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 19 יצא בשאלה והפך לחילוני[1]. בעקבות זאת הביא אחיו לנידויו בחברה החרדית, ובין השניים שררה יריבות חריפה. בספריו תיאר ישראל סגל בין השאר את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.
לאחר שעזב את הישיבה התגייס לצה"ל ושירת במחנה שבטה, שם התיידד עם אמנון דנקנר, שהשאיל לו ספרים שסייעו לסגל להשלים פערים בהשכלתו הכללית[2]. אחר כך עבר סגל לגור בתל אביב והתיידד עם אנשי בוהמה, בהם: דן בן-אמוץ, עמוס קינן ויגאל תומרקין[2].
קריירה עיתונאית
בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 1971–1973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות[3]. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית"[4]. בשנים 1985–1988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה[1]. סגל גם ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל ושימש עורך "מבט" עד 1990[5]. כמו כן בשנות ה-90, היה מנחה מחליף בתוכניות "פופוליטיקה" ו"מוקד"[6], ויצר כתבות עבור תוכנית התחקירים מבט שני[7].
בשנת 1987 נחשף כי סגל וניסים משעל רכשו מאיש העסקים מיכאל אלבין, אופציות בחברת ההשקעות "נשואה", אותם מכרו ברווח. עלה חשד כי הדבר נעשה עבור תמורה כל שהיא, אך היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי לא הייתה במעשיהם משום עבירה פלילית; ושהמשטרה לא הוכיחה שניתנה כל תמורה[8]. הוחלט להעמיד אותם לדין משמעתי בפני בית־הדין למשמעת של עובדי רשות השידור[9], שזיכה את השניים[10].
בשנת 1990 החל לכתוב טור שבועי בעיתון כל העיר[11].
בשנת 1991 היה סגל בין מייסדי עמותת הל"ל, שמטרתה לסייע ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית בישראל. במסגרת פעילות זו תמך בעיתונאי ואיש העסקים אדם שוב, שיצא לשאלה באותה עת, ומשפחתו של סגל הפכה למעין משפחה אומנת שנייה של שוב. מאוחר יותר עבדו השניים יחד בחדשות ערוץ 2. לימים כינה שוב את סגל: "אבי ומורי"[12].
בשנים 1992–1993 שימש עורך מגזין החדשות של ליל שישי "יומן" בערוץ הראשון[13]. אחר כך היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית ובאוקטובר 1993 חזר לערוץ הראשון[14].
בדצמבר 1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש ניסים משעל במסגרת שידורי קשת בערוץ 2[15]. במקביל החל ב-2001 להגיש את התוכנית "סגל יוצא לתרבות", תוכנית ראיונות בנושאי תרבות[16].
בינואר 2002 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "הלילה עם גבי גזית", במסגרת חברת החדשות של ערוץ 2[17]. אולם לאחר חצי שנה הוחלט על הפסקת התוכנית, בגלל תלונות על "נטייתה שמאלה"[18]. בנובמבר 2002 חזר לערוך את התוכנית "משעל חם"[19], ומדי פעם אף השתתף בתוכנית כחבר פאנל[20].
בתחילת 2006 עמד בראש קבוצה שהתמודדה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת, שכללה את חברת החדשות של ערוץ עשר ואולפני הבירה ירושלים[21], אך הקבוצה לא זכתה במכרז[22].
כסופר
סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?"[23], שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005[24].
אחרית ימיו
ב-8 במרץ 2007 לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון[25]. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. הוא נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חוויית מפגש עם אביו המנוח[26]. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו[27].
משפחתו החרדית בראשות אחיו הרב דן סגל החרימה את הלווייתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב[28]. בסביבתו של הרב אלישיב הכחישו כי נתן הוראה כזו.
חיים אישיים
הותיר אחריו אישה ושני ילדים - אורי ונועה. הוא נקבר בקיבוץ מעלה החמישה[29].
ספריו
- החזון איש מת באמצע שעור התעמלות – לילדים, צייר יקי קאופמן, גבעתיים: מסדה, 1988.
- לעוף כמו צפור – לילדים, צייר דוד מוסקוביץ, גבעתיים: מסדה, 1989.
- נעילה – בעריכת צרויה שלו, ירושלים: כתר, 1990[30]. ISBN 9650700307
- אחד משנינו – ירושלים: כתר, 1995. ISBN 978-965-07-0504-6
- וכי נחש ממית? – ירושלים: כתר, 2004. ISBN 9650712925[31]
- זוגות בודדים – כתר, 2008[32].
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ישראל סגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ישראל סגל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ישראל סגל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- הספרים של ישראל סגל, באתר "סימניה"
- ישראל סגל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- ישראל סגל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ישראל סגל, דף שער בספרייה הלאומית
- ישראל סגל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- ישראל סגל, וכי נחש ממית?, באתר ynet, 30 באוגוסט 2004
לאחר מותו
- אמנון אברמוביץ', נותר חרד, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- שבתאי קור, "לפני שאתפרק לרסיסים", באתר nrg, 28 בספטמבר 2007
- שמעון אדף, "מותר לא ללכת בעדנה", באתר nrg, 27 בספטמבר 2007
- שלומי אלדר, העיתונאי והסופר ישראל סגל הלך לעולמו בגיל 63, באתר nana10, 28 בספטמבר 2007
- איתמר בן כנען, העיר תל אביב, החיים כותבים על המתים - אלעזר שטרום על ישראל סגל, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
הערות שוליים
- ^ 1 2 עפרה ריזנפלד, יחסי ישראל גרמניה למרות שרק השבוע הוא היה בעיר, יחזור לכאן ישראל סגל, כתבנו בגרמניה, בעוד שלושה שבועות, כל העיר, 18 במרץ 1988
- ^ 1 2 אמנון דנקנר, ההבטחה - אמנון דנקנר על ישראל סגל - סגל חוזר בשאלה, חדשות, 6 במאי 1992
- ^ חמישה כתבי־חדשות בטלוויזיה הגיעו לחוף מבטחים, קיבלו כתב־מינוי ככתבים קבועים של מחלקת החדשות, דבר, 15 באפריל 1977
- ^ יואל אסתרון, לא רוצה להיות עיתון בתול - אומר נחום ברנע, עורך כותרת ראשית, במלאת שנה לשבועון. הוא היה בוחר כותרת אחרת לראיון הזה, כל העיר, 9 בדצמבר 1983
- ^ רונית אנטלר, התפטרו בטלוויזיה – הכתב המדיני יגאל גורן ועורך " מבט" ישראל סגל, חדשות, 14 ביוני 1990
- ^ רון מיברג, טלוויזיה / מההופעות הגדולוח שר הזמן האחרון, חדשות, 3 באוקטובר 1991
- ^ עמוס לבב, סרט על ארגון "בצלם״ – עובדה, מעריב, 30 ביולי 1991
- ^ יאיר פידל, רונית אנטלר, יוסף חריש הורה לסגור את תיקי ארבעת המעורבים בפרשת אלבין, חדשות, 8 בדצמבר 1987
אילנה באום, עדיין לא ברור אם ובמה יואשמו נסים משעל וישראל סגל, מעריב, 13 בדצמבר 1987
- ^ רונית אנטלר, כתבי הטלוויזיה סגל וומשעל יועמדו לדין משמעתי על קבלת אופציות ממיקי אלבין, חדשות, 1 בפברואר 1988
- ^ רונית אנטלר, סגל ומשעל זוכו: "תם הסיוט הקפקאי", חדשות, 26 במאי 1988
- ^ מטוריו בכל העיר:
ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 16 בנובמבר 1990
ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 27 ביולי 1990
ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 10 באוגוסט 1990
- ^ ירעם נתניהו, שליפות עם אדם שוב, באתר nrg, 29 בספטמבר 2009
- ^ רון מיברג, חיים חדשים ומלאי הבטחה - ה"יומן" בעריכת ישראל סגל, חדשות, 18 באוקטובר 1992
הגר רם, דן סממה יערוך את ה"יומן" בטלוויזיה, חדשות, 8 במרץ 1993
- ^ רונית הורביץ, הכללית תשדר ברכה לערוץ השני ואה"כ תתעלם מקיומו, חדשות, 26 באוקטובר 1993
- ^ אביבה קרול, ישראל סגל עובר לערוץ 2, באתר גלובס, 23 באוגוסט 1998
- ^ רוגל אלפר, תרבותית ולא תרבות, באתר הארץ, 15 ביולי 2001
גיורא יהלום, רוח חדשה, באתר גלובס, 21 בפברואר 2001
אסתר זנדברג, משדרים תרבות, באתר הארץ, 3 במרץ 2001
- ^ הארץ, ישראל סגל יערוך את "הלילה עם גבי גזית", באתר הארץ, 19 בדצמבר 2001
גיורא יהלום, המיותרת, באתר גלובס, 7 בינואר 2002
- ^ אורי אילון, תוכניתו של גבי גזית לחופשה בשל "פוליטיות", באתר הארץ, 5 במאי 2002
ניר קיפניס, גע-בי גזית, באתר גלובס, 1 ביולי 2002
מאת אורי אילון, ערוץ 2 באווירה ממלכתית, באתר הארץ, 7 במאי 2002
- ^ אביבה קרול, "משעל חם" עולה לאוויר שבוע לפני המתוכנן ובפריים, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
- ^ דוד שליט, פולסא דרייטינג, באתר גלובס, 28 ביולי 2005
רותי זוארץ, חם, מתחמם, רותח, באתר גלובס, 10 במרץ 2004
- ^ רוני קורן-דינר, חברת ההפקות JCS וערוץ 10 יתמודדו יחד במכרז ערוץ הכנסת; טלעד פרשה מהמכרז, באתר TheMarker, 20 במרץ 2006
רותי זוארץ, המרוץ להפעלת ערוץ הכנסת יוצא לדרך: 5 קבוצות הגישו הצעות למכרז, באתר גלובס, 24 באפריל 2006
- ^ רוני קורן-דינר, חברת חדשות ערוץ 2 זכתה במכרז ערוץ הכנסת, באתר TheMarker, 28 ביוני 2006
- ^ נרי ליבנה, מוכרחים לנקז את המוגלה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2004
- ^ שירי לב-ארי, מועמדי פרס ספיר: אשכול נבו, ישראל סגל,, באתר הארץ, 18 במאי 2005
- ^ קרן נתנזון, העיתונאי ישראל סגל לקה בליבו בעת נהיגה, באתר ynet, 9 במרץ 2007
- ^ ישראל סגל, "המוות הוא תמיד בגוף ראשון", באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
- ^ מערכת עכבר העיר, ישראל סגל הלך לעולמו, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
- ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007
אבישי בן חיים, כניסת השבת - זכות השבעה, באתר nrg, 6 באוקטובר 2007
- ^ גואל פינטו וושירי לב-ארי, העיתונאי והסופר ישראל סגל, מת בן 63, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
- ^ נעילה, פרק אחרון, חדשות, 19 באפריל 1989
יוסף אורן, ישראל סגל מתגלה ב"נעילה" כבר־יוסף לעניים, מעריב, 2 בפברואר 1990
- ^ יהודית רותם, על החיים ועל המוות, בלי אלוהים, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2004
- ^ גילי איזיקוביץ, חייו והחמצותיו של יואל ברנשטיין, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
ליאת אלקיים, לחלום את החיים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008
|
