|
לאון בן זקן
לאון בן זקן (בערבית: ليون بن زاكين; 31 בדצמבר 1928, טנג'יר[1][2] - מאי 1977[3]), היה רופא יהודי ידוע במרוקו שהפך לרופאו האישי של המלך מוחמד החמישי (סבו של המלך הנוכחי) ולשר היהודי הראשון בממלכה והממשלה הראשונה שלאחר קבלת העצמאות ב-1956[4][5][6]. מונה תחילה כשר הדואר ולאחר מכן לשר הבריאות[7], תפקיד בו כיהן עד שנת 1958[8]. ב-1956, כאשר מרוקו קיבלה עצמאות, תפסו היהודים כמה תפקידים פוליטיים, כולל שלושה מושבים בפרלמנט ושר אחד בקבינט כשר הדואר והטלגרף[9][6]. עם קבלת העצמאות, הסולטאן התעקש על מינויו של ליאון בן זקן, כשהקהילה היהודית לא הגיעה לידי הסכמה את מי לשלוח כנציג בקבינט. בד בבד עם מינויו הביע תמיכה בזכות היהודים להגירה, בתנאי שזה לא יכלול לחץ או פרופגנדה. הבעיה באותה עת הייתה ההתנגדות של גורמים שונים במרוקו להגירה המונית של היהודים שתשחק לידי הסוכנות היהודית, אך זכות ההגירה, לפחות על בסיס אינדבדואלי הוכרה. כמו כן, טען כי מרוקו ותוניסיה יוכלו להיות בעמדה של מתווך להסדר בין מדינות ערב לישראל, וכי אף על פי שלא יוכלו להביע זאת פומבית, המנהגים במרוקו לא חשים כל סימפתיה לנאצר או דיקטטורים אחרים במזרח התיכון[7]. הדעה הרווחת היא כי בזמן המאבק על העצמאות של מרוקו, נשאר נייטרלי, בשל המאבק הפנים קהילתי של היהודים, בין המודרניסטים, בוגרי "כל ישראל חברים" (AIU, אליאנס), הציונים והמסורתיים (סירב ב-1944, לחתום על מנשר העצמאות של מפלגת החרות "איסתיקלאל", שהתנגדה לכיבוש אך גם לבית המלוכה)[5]. למרות מינויי זה, כצעד של רצון טוב כלפי היהודים, ליאון בן זקן לא שרד בתפקידו, כאשר בוצעו חלופי ממשלה, בפעם הראשונה במרוקו העצמאית ויהודים לא מונו יותר למשרות מיניסטריאליות[9][7] (עד שנות ה-80)[6]. הערות שוליים
|
||||||||||||
