איליקה נולד בקסטל'ארקואטו. חייו האישיים שיקפו במקרים מסוימים את הלבריות שלו. הסיבה לכך, שהוא מצולם תמיד כשראשו מוטה מעט הצידה היא, שהוא איבד את אוזנו הימנית בדו-קרב על אישה. כאשר נוצרו סרטים אילמים שהתבססו על האופרות של איליקה, הופיע שמו באותיות גדולות על המודעות, משום שהמפיצים יכלו להבטיח רק את השימוש בסיפוריו, אבל לא את השמעת המוזיקה של המלחין הנכון.
כמחזאי בעל איכות בלתי מבוטלת, הוא זכור כיום באמצעות אחד הפרסים הוותיקים ביותר באיטליה, "הפרס הבינלאומי על שם לואיג'י איליקה, שנוסד בשנת 1961 וניתן לזמרי אופרה בעלי שם עולמי, למנצחים, לבמאים ולכותבים בתחום האופרה. הפרס מחולק כיום מדי שנתיים לסירוגין עם התחרות הבינלאומית לבימת האופרה ע"ש איליקה, המציעה פרסים והזדמנויות הופעה ראשונות לזמרים צעירים.
פסלו של לואי'י איליקה בקסטל'דארקואטו
.
לבריות
התאריכים מציינים את מועד היצירה.
1884 - "Il vassalo di Szegith", עם פרנצ'סקו פוזה (אנטוניו סמארליה)
