ליאור שי

ליאור שי

לידה	25 בדצמבר 1970 כ"ז בכסלו ה'תשל"א תל אביב
פטירה	21 באוקטובר 2021 (בגיל 50) ט"ו בחשוון ה'תשפ"ב יושיביה
שם לידה	ליאור צפריר שי
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית עלמין מועצה אזורית שדות נגב
בת זוג	ליאת שי
מספר צאצאים	10

ליאור צפריר הכהן שי (כ"ז בכסלו ה'תשל"א, 21 בדצמבר 1970 – ט"ו בחשוון ה'תשפ"ב, 21 באוקטובר 2021) היה מוזיקאי ישראלי, חוזר בתשובה חסיד ברסלב.

נולד בתל אביב לבן-ציון אליהו^[1] ואלישבע^[2] שי, ולו אח אחד.

גדל בהרצליה פיתוח. כשהיה בן 3 וחצי, הוריו נרצחו בפיגוע בטיסה 841 של TWA והוא עבר – יחד עם אחיו הגדול – להתגורר אצל דודתו.

למד בגימנסיה העברית "הרצליה". בצה"ל שירת ביחידת דובדבן.

בשנת 1997 החל להופיע יחד עם אייל דוידוף^[3] במעגלי מתופפים.^[4]

לאחר נישואיו אובחן כבעל הפרעת דחק פוסט-טראומטית^[5] בעקבות שירותו בצה"ל,^[6] והוא החל בטיפול רגשי. בעקבות הטיפול החל תהליך של חזרה בתשובה יחד עם אשתו, התקרב לחסידות ברסלב והחל לעסוק בתיפוף.

הוא הקים את "השטיבל – מרכז תופים ויהדות"^[7] ברחוב שטיבל בתל אביב. במקום התקיימו גם הופעות חיות של אמנים. עדי רן הופיע שם מדי שבוע במשך 6 שנים.

ב-2005 השתתף יחד עם אשתו^[8] בפרק "זכור את יום השבת"^[9] בסדרת הטלוויזיה "עשרת הדיברות" בבימוי יורם זק^[10] ובהגשת רונאל פישר. רענן שקד כתב על הופעתם בסדרה: ”הפרק מביא למסך את אחת המשפחות היותר עסיסיות שתראו כאן בקרוב”.^[11] ידידיה מאיר כתב על הופעתם בסדרה: ”הפרק שעסק ב"זכור את יום השבת" הוקדש לליאור וליאת שומרי השבת הטריים, וליחסיהם עם משפחתם הלא שומרת... ליאור מנגן הרבה במעגלי מתופפים. הבחור כמעט תמיד בבגדי לבן, יוצא להתבודדויות רבות בשדות וביערות, כמצוות רבו המובהק, רבי נחמן. קשה לתפוס אותו בלי שופר ביד... יש בשניים האלה משהו כל כך אמיתי וכובש שקשה להישאר אדיש. אל דאגה, אין חשש שאצטרף למעגל מתופפים בקרוב. משפחת שי לא מאיימת על הבורגנות שלי, אבל בהחלט מעניקה לה המון השראה”.^[12] הסדרה זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לשנת 2007.

ב-2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הוצב במקום הראשון במפלגת "כולנו חברים נ נח"^[13][14] (פץ) של זרם נ נח בחסידות ברסלב, אך פרש^[15][16] כשבועיים לפני יום הבחירות.^[17]

ב-2014 הבמאית רִבְקָטַל פיינה צילמה וביימה סרט תיעודי עליו בשם "מוכרח להיות שמח".^[18][19] הסרט השתתף בפסטיבל קולנוע דרום באותה השנה, וזכה בפרס העריכה הטובה ביותר.

ב-2014 התגלה אצלו גידול ברגל (מלנומה) אך הוא החלים ממנו. בשנת 2020 הגידול התגלה שוב, בראש (גליובלסטומה מולטיפורמה), והוא נפטר כעבר עשרה חודשים, בט"ו בחשוון ה'תשפ"ב.^[20][21][4]

במהלך הטיפולים הרפואיים^[22] החל לומר כמנטרה^[23] את המשפט "זה הרגע המאושר בחיי".^[24]

לאחר פטירתו הפיק יורם זק סרטון ובו אמנים שונים^[25] אומרים את המשפט "זה הרגע המאושר בחיי".^[26]

ביום השנה לפטירתו נערך "פסטיבל זה הרגע" בחצר ביתו במושב יושביה. בין השאר התקיימו בו הופעות של שולי רנד, סיני תור,^[27] שמואל, ביני לנדאו ועוד.

ב-2022 הוקמה עמותה^[28] בשם "סיירת החישגוזים" - קבוצה צעירים העוסקת "בהתנדבות בהפצת שמחה בבתי חולים, בתי אבות, בסיסי חיילים, ברחוב ובכל מקום שיקראו לנו, כהמשך לדרכו של ליאור שי שכל עיסוקו היה להפיץ שמחה בכל אשר ילך"^[29].

• הלהקות "גרוב סגול" ו"מוושינגטון" הוציאו יחד את השיר "חסיד של המציאות"^[30] בו משולבים מילותיו של ליאור שי.
• עובדיה חממה כתב הלחין והפיק את השיר "מישהו"^[31] שביצע ארז לונברג, בהשארת דבריו של ליאור שי. בהקלטת השיר השתתפו בין השאר שלומי שבן, אורן צור ועובדיה חממה.
• המוזיקאי אליאב חורי כתב הלחין וביצע את השיר "זה הרגע המאושר בחיי"^[32] בהשארת חייו של ליאור שי.
• המוזיקאי בן אוחנה (בןבן) הוציא את הסינגל "זה הרגע המאושר בחיי!"^[33] מתוך אלבומו "לוזר",^[34] בהשארת חייו של ליאור שי.
• המוזיקאי בנצי מזרחי הוציא את השיר "הִרְהוּר תְּשׁוּבָה"^[35] בו משולבת הקלטה של ליאור שי.

• זה הרגע המאושר בחיי, תיאטרון נקודה טובה, הצגת בכורה: 24 בנובמבר 2022 בתיאטרון החאן
  • יוצרים: מחזאי – שמואל הדג'ס, עמרי ורטש ואלחנן ניר (על פי רעיון של עמיחי חזן), במאי ודרמטורג – שמואל הדג'ס, תפאורה – עלי קפלן, מוזיקה – עמית בן עטר, תאורה – אדם רוטבליט, ניהול אמנותי – עמרי ורטש
  • שחקנים: ליאור – יאיר להמן, גברי – בצלאל בורוכוב
  • התיאטרון הרפרטוארי נקודה טובה העלה את ההצגה בהשארת חייו של ליאור שי^[36]. בהצגה משולבים דיבורים ותפילות שהיו שגורים על פיו.^[37] ההצגה עלתה בין השאר בתיאטרון החאן.^[38]

כשהיה בן 30 התחתן עם ליאת,^[39][40] אותה הכיר בפסיטבל ריינבו. נולדו להם להם עשרה ילדים.

לאחר חתונתם הם התגוררו במושב חרות, לאחר מכן עברו לתל אביב, ולאחר מכן לגמזו. בשלב מסויים יצאה המשפחה לשליחות בהודו, שם ליאור הקים וניהל "בית יהודי" למטיילים ישראלים. כשחזרו התגוררו במשך עשור בתל אביב: 6 שנים בשכונת מונטיפיורי בדרום תל אביב,^[41] ולאחר מכן בשכונת שפירא ובקריית שלום, ובשנת 2017 עברו ליושיביה.^[42]

• ליאור שי, ברשת החברתית פייסבוק
• ידידיה מאיר, להפוך את הכעס לחנוכייה, באתר ערוץ 7, 13 בדצמבר 2015
• ידידיה מאיר, אבד חסיד של המציאות מן הארץ, באתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2021
• איה קרמרמן, נשמתו פלא גדול, באתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2021
• מורן קורס, "נסעתי לבבא סאלי וצרחתי ’אני לא צדיקה, זה לא ניסיון שאני יכולה לעמוד בו’", באתר הידברות, 29 במאי 2022
• ריקי רט, ‏"זה הרגע המאושר בחיי": סיפורו של ליאור שי שהעניק השראה לאלפים, בעיתון מקור ראשון, 1 בדצמבר 2022
• חני ליפשיץ, "הוא היה קורבן ציבור": ליאת שי על החיים אחרי האובדן, באתר הידברות, 11 בספטמבר 2024