|
מאיר שמעון גשורי
מאיר שמעון גְשוּרי (בּרוּקנֶר)[1] (על פי רוב: מ. ש. גשורי; י"ז בניסן תרנ"ז, 19 באפריל 1897 – כ"ט בכסלו תשל"ח, 9 בדצמבר 1977[2]) היה ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי" וממנהיגיה, מבקר מוזיקה ישראלי וחוקר מוזיקה יהודית ומוזיקה חסידית. ביוגרפיהגשורי נולד בשנת תרנ"ז (1897) במיסלוביץ שבשלזיה עילית, בקיסרות הגרמנית (כיום מיסלוביצה, Mysłowice, בדרום פולין) בנם של פרומה לבית לאנגר ואליעזר ברוקנר.[3] אביו וסבו אברהם מרדכי ברוקנר היו בעלי תפילה ידועים, והיו קשורים במיוחד לאדמו"ר מחנצ'ין (נכדו של החוזה מלובלין). גשורי למד ב"חדר" ובישיבת בריסק בליטא. כבר בילדותו החל ללמוד מוזיקה והיה מסייע לאביו בעת שהיה עובר לפני התיבה. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בברלין למד באוניברסיטת ברלין ובקונסרבטוריון למוזיקה בברלין, באקדמיה לאמנות בדרזדן ובטכניון בווינה. במקביל ללימודיו היה חבר ההנהלה המחוזית של צעירי מזרחי באזור שלזיה וזגלמביה, והיה שותף להקמת אגודות ציוניות ולפעילות חינוכית בקרב הנוער המקומי. ב-1921 עלה לארץ ישראל. לפרנסתו עבד כפועל בכביש טבחה-ראש פינה. מאוחר יותר עבר לירושלים ועבד כסדר בדפוס "הסולל". במקביל פרסם רשימות ומאמרים בעיתוני התקופה: "דאר היום", "העם", "התור", בשבועון "המזרחי" שהופיע בוורשה, בהארץ ובהצופה. ב-1922 היה ממייסדי תנועת הפועל המזרחי, אשר יצאה מתוך תנועת המזרחי. שימש כחבר ומזכיר כללי של התנועה והיה עורכם של ביטאוני התנועה: הירחון "הפועל המזרחי", הדו-שבועון "נתיבה" והמאסף "תורה ועבודה". כנציג הפועל במזרחי השתתף בשלושה קונגרסים ציוניים והיה מזכיר הכבוד בוועידה העולמית של המזרחי שהתכנסה באנטוורפן בשנת 1929. היה מראשי המתנגדים להצטרפות להסתדרות הכללית. בעקבות זאת הוא הורחק בשנת 1935 מהפועל המזרחי, יחד עם יעקב רימון ויחיאל דונקלרוט, והשתתף בניסיון להקים את תנועת "הפועל המזרחי המקורי"[4]. גשורי השתתף באופן פעיל בחיים הציבורים בארץ ישראל. בין השאר היה חבר "איגוד סופרים דתיים" וגזברו, מזכיר אגודת פועלי הדפוס, חבר באספת הנבחרים השנייה, ממייסדי שכונת מקור חיים, וחבר ועד שכונת בית וגן. עבד כמזכיר מחלקת המסחר והתעשייה בסוכנות היהודית ומאוחר יותר של משרד המסחר והתעשייה וניהל את הגנזך לציונות דתית שבמוסד הרב קוק. משנת תרפ"ז היה נשוי לשושנה לבית יקימובסקי, ובני הזוג היו הורים לבת, רנה. מאיר שמעון גשורי נפטר בשנת 1977, בגיל 80. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] ארכיונו, הכולל אוסף שירים וניגונים (כתבי יד), ספרים ומאמרים, התכתבויות ומסמכים, שמור בספרייה הלאומית. מוזיקה יהודיתגשורי, שהיה בעל חוש מוזיקלי מפותח, הרבה לחקור את תולדות המוזיקה היהודית, ובייחוד את ניגוני החסידים. הוא פרסם מאמרים רבים בנושאים אלו בעיתונות העברית והלועזית, והיה עורך הירחון המוזיקלי "הלל" והירחון "צלילי חסידים". נהג לאסוף ניגונים מקוריים מפי זקני העדות השונות, אדמו"רים וחסידים ותיקים ולהעלותם על הכתב. אוסף הניגונים שלו הכיל אלפי ניגונים של עדות ישראל, אשר נרשמו בלמעלה מעשרה כרכים של תווים. גשורי הקים את המקהלה לנגינת חסידים בירושלים ואת התזמורת הראשונה לניגוני עם. היה ממייסדי איגוד החזנים וחובבי השירה הדתית בארץ ישראל, חבר המרכז העולמי לנגינה עברית שליד הסוכנות היהודית, וחבר הנהלת המכון לנגינה מזרחית בירושלים. בשנת 1955 זכה בפרס אנגל על מחקר מוזיקלי, על ספרו "הניגון והריקוד בחסידות".[5] ספר זה חורג בהרבה ממה שמציינת כותרתו, ויש בו מידע רב על החסידויות השונות, תולדותיהן ומאפייניהן. מספריו
בעריכתו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
ממאמריו
רשימות ביבליוגרפיות
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
