מארק זכארוב

מארק זכארוב
Марк Анатольевич Захаров
לידה	13 באוקטובר 1933; מוסקבה, ברה"מ
פטירה	28 בספטמבר 2019 (בגיל 85); מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
שם לידה	Марк Анатольевич Ширинкин
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	1955–2019 (כ־64 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון (1955)
צאצאים	אלכסנדרה זכרובה
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות (1987); פרס נשר הזהב (2014); מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה (1997); אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1988); פרס הפדרציה הרוסית (1992, 1997, 2002); פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1977); עיטור הידידות בין העמים (1980); גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (2018); עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (2013); אמן העם של ברית המועצות (1991); העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2003); עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (2008); עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1997); Government Prize in Culture; הקריסטל של טורנדוט; מסכת הזהב; מדליית ותיק העמל; תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb

מארק אנטולייביץ' זכארוב (ברוסית: Марк Анатольевич Захаров; ‏13 באוקטובר 1933 – 28 בספטמבר 2019) היה במאי תיאטרון ותסריטאי סובייטי ורוסי ממוצא יהודי^[1]. הוא היה גם פרופסור באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון (גיטיס). בשנת 1991 הוענק לו תואר האמן העממי של ברית המועצות. בעל כל ארבע דרגות של עיטור ההצטיינות למען המולדת.

קורות חיים

מארק זכארוב נולד וגדל במוסקבה ברית המועצות. אביו היה בנם של אציל רוסי שנהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה ואם יהודייה. האב עצמו שירת כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה בשנים 1918–1920. אמו של זכארוב הייתה שחקנית. זכארוב עצמו אמר לימים, שלמרות שהיה רבע יהודי, הוא חש עצמו תמיד, רוסי, אבל דבר זה לא מנע מגורמים אנטישמיים שונים לכנותו “Masonic Zhid”^[2].

בשנת 1934 נשפט אביו של זכארוב ל-3 שנות מאסר, ולאחר ריצוי העונש הוגלה. אמו של זכארוב נסעה עם האב, וזאכרוב הילד נותר במוסקבה אצל סבתו. לאחר מותה של סבתו, שבו הוריו למוסקבה, אך תוך זמן קצר נעצר אביו שוב.

זכארוב התקבל לאחר מספר ניסיונות ללימודי משחק באקדמיה רוסית לאמנויות התיאטרון, למד אצל יוסיף רייבסקי וסיים את לימודיו ב-1955. הוא הקים אנסמבל שחקנים שעבדו עמו בתיאטרון לנקום במוסקבה, בכללם: אינה צ'וריקובה, לאוניד ברונבוי, אולג ינקובסקי, אלכסנדר אבדולוב, ניקולאי קאראצ'נצוב, אלכסנדר זבורייב, אלכסנדרה זכרובה, טטיאנה קרצ'נקו, אלכסנדר לזרב ודמיטרי פבצוב.

זכארוב כיהן כמנהלו האומנותי של תיאטרון לנקום במוסקבה מאז שנת 1973, והיה מהמשפיעים בעיצוב הזירה התיאטרלית במוסקבה.

בישראל ביים את המחזה "תפילה" עיבוד של גריגורי גורין ל"טוביה החולב" מאת שלום עליכם, קופרודוקציה של תיאטרון חיפה ותיאטרון הקאמרי בשנת 1992.

ב-28 בספטמבר 2019, בגיל 85, נפטר זכארוב מדלקת ריאות.^[3]

פרסים ואותות כבוד

מסדר הידידות של העם (Орден Дружбы народов)
עיטור מסדר המולדת (За заслуги перед Отечеством)
- דרגה ראשונה (13 באוקטובר 2008) - לתרומה נכבדה לפיתוחה של אומנות התיאטרון המקומית ועבור שנים רבות של פעילות יוצרת.
- דרגה שנייה (11 באוקטובר 2003) - לתרומה נכבדה לפיתוחה של אומנות התיאטרון.
- דרגה שלישית (26 באפריל 1997) - על שירותיו למדינה ותרומתו האישית העצומה לפיתוחה של אומנות התיאטרון.
אמן כבוד של הרפובליקה הסובייטית (1977).
אזרח כבוד של הרפובליקה הסובייטית (1991).
פרס ברית המועצות (1987) - על הפקת ההצגות בתיאטרון לנין קומסומול.
פרס המדינה של הפדרציה הרוסית (1992, 1997, 2002).
הפרס הלאומי "ליבו המוזיקלי של התיאטרון" (2007) - זוכה הפרס הגדול להישג יצירתי יוצא דופן בשדה המוזיקה לתיאטרון.
חבר של כבוד של האקדמיה הרוסית לאומנויות.
פרס התיאטרון הבינלאומי על שם סטניסלבסקי (2010) - "על תרומתו לפיתוחו של התיאטרון הרוסי".

פילמוגרפיה נבחרת

Prosnis i poï (TV, 1974)
(Звезда пленительного счастья) / The Captivating Star of Happiness (1975)
12 стульев ‏ (1976) (כסאות 12 )
נס רגיל (Обыкновенное чудо) (1978)
אותו מינכהאוזן (Тот самый Мюнхгаузен) / The Very Same Munchhausen (1979)
הבית שבנה סוויפט (Дом, который построил Свифт) / The House That Swift Built (1983)
נוסחת האהבה (Формула любви) (1984)
הרגו את הדרקון (Убить дракона) (1988)
בלקירב הליצן (Шут Балакирев) (2002)