מבצע ברדס 20

מבצע ברדס 20

תאריכים	14 בינואר 1971 – 15 בינואר 1971 (יומיים)
קרב לפני	מבצע תשורה, 28 בדצמבר 1968.
קרב אחרי	מבצע ברדס 54–55, 20 בפברואר 1973.
מקום	סרפנד מדרום לצידון בלבנון.
עילה	חדירת סירת מחבלים לחוף אכזיב שבסיסה היה באותו מקום.
הצדדים הלוחמים ישראלישראל פת"ח פת"ח מנהיגים ראש ממשלה גולדה מאיר  יאסר ערפאת  מפקדים רא"ל חיים בר-לב אל"ם חיים נאדל אל"ם הדר קמחי אבו יוסף כוחות חטיבת הצנחנים שייטת 13 יחידה 707 שייטת ספינות הטילים מספר מחבלי פת"ח אבדות חמישה פצועים כ-8 מחבלים נהרגו, 7 נפצעו.
מפת מבצע משולב ברדס 20 בדרום לבנון

מבצע ברדס 20 הוא מבצע שנערך על ידי צה"ל ב-14–15 בינואר 1971, וכלל פשיטה ימית ופשיטה אווירית בו זמנית על בסיסי אימונים של מחבלים פלסטינים בקרבת העיירה סרפנד מדרום לצידון. בתקיפה השתתפו כוחות מחטיבת הצנחנים, שייטת 13 ו'שייטים' מיחידה 707. בהובלת ספינות טילים, סירות גומי ומסוקים מטייסת 118. הכוחות פגעו במחבלים, פוצצו בתים ושבו בשלום לבסיסיהם.

לאחר סילוק המחבלים הפלסטינים מירדן התבסס הפת"ח בלבנון. ב-1 בינואר 1971 נתפסו חמישה מחבלים שיצאו בסירת גומי מלבנון והצליחו להגיע לחוף אכזיב. בחקירה התברר שכוונתם לחטוף אזרח ישראלי. ושהפעילות הימית מתרכזת באזור העיירה 'סרפנד' 12 ק"מ מדרום לצידון. מהמידע שנאסף עלה כי 24 מחבלים המיועדים לעבור קורס צלילה וחבלה ימית נמצאים בשני מבנים חד קומתיים על חוף הים בין בתי דייגים אחרים. מידע נוסף שהתקבל העלה שמפקד הגזרה המכונה 'אבו יוסוף' מתגורר לא רחוק צפונה משם.

היה קיים מידע על בסיסי אימונים של מחבלים שאינם בתחום הימי כשמונה ק"מ דרומה בגבעות בין הפרדסים. הוחלט לתקוף בו זמנית את שני המקומות. המועד הראשון שנקבע היה 8 בינואר אך הוא נדחה עקב ביקורו של המתווך מטעם האו"ם גונאר יארינג בישראל.

למתכננים הוטלו מגבלות רבות. הצורך לשמור על הפתעה מלאה. הפעלת כוחות רבים בתיאום כדי לפתוח באש באותה דקה. בבית מגורים של 'אבו יוסוף' גרה משפחתו ואזרחים נוספים. נתנה הנחיה לודא שלא יפגעו בו אזרחים. השאיפה הייתה למנוע נפגעים מכוחותינו כדי לא לתת שמץ הצלחה למחבלים.^[1]

הביצוע הוטל על חטיבת הצנחנים 35 בפיקודו של אל"ם חיים נדל. משימת ההישט הטלה על שייטת ספינות הטילים בפיקודו של אל"ם הדר קמחי.
חפ"ק המבצע הוקם במפקדת חיל הים בסטלה מאריס ובו נמצאו הרמטכ"ל חיים בר-לב, מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר וקצין חיר וצנחנים ראשי תא"ל רפאל איתן עם נציג מחיל האוויר.

כח א' – גדוד 50 – 48 לוחמים ביניהם 6 שייטים מיחידה 707, ארבעה חבלנים, חוקר שבויים ורופא, בפיקוד עמוס ירון.^[3] ינחת מדרום ליעדים ינוע תוך כדי איתור משטח לנחיתת מסוק, יתקוף את בסיס המחבלים בשני בתים במרחק 200 מטר ביניהם 'כלנית' המערבי ו'דליה' מזרחי ויפוצץ אותם. בגמר יתפנה במסוק. או לחלופין בדרך הים בסירות גומי חזרה לספינות הטילים.

כח משנה שייטת 13 – 12 לוחמים וחוקר שבויים בפיקוד סרן חנינא עמישב יגיע בשחיה לחוף 'מנדרינה' מצפון לכח העיקרי. יתקוף ויפוצץ את ביתו של מפקד הגזרה מטעם הפת"ח 'אבו יוסוף' שזכה במבצע לכינוי 'נרקיס' לאחר שיבדוק שלא ימצאו בו אזרחים שאינם מעורבים. הכח יושט בספינה אח"י מבטח ויאסף אליה. ככח משני עליו לתאם את פעילותו שלא להקדים את הכח העיקרי.

112 לוחמים מחטיבת הצנחנים, בפיקוד סא"ל עוזי יאירי, יונחתו בשני מסוקי יסעור בשדה 3.5 ק"מ מהיעד, ינועו רגלית ויתקפו את יעד 'דפנה' בסיס אימונים למחבלים שנמצא בין הפרדסים כשמונה קילומטר דרומית מזרחית ליעד א. גבעה עם שתי עמדות מקלעי גוריאנוב נגד מטוסים מחופרות וכ-200 מטר מזרחה מחפורות. לאחר מכן יפונו במסוקים מאתר סמוך מזרחית מהיעדים שהותקפו.

• כח משנה ב1 שיכלול 48 לוחמים כאשר שלושה מהם חבלנים, בפיקוד מג"ד 890 סא"ל שי תמרי, יתקוף את יעד 'דפנה' מצפון.
• כח משנה ב2 בפיקוד מג"ד 202 סא"ל חיים בנימיני יכלול 35 לוחמים מתוכם שלושה חבלנים חוקר שבויים ורופא. יתקוף את 'דפנה' מדרום.
• כח משנה ב3 בפיקוד מפקד הפלוגה סרן שמואל ארד יתקוף את היעד 'דפנה ב' לאחר שכוחות ב-1 וב-2 יצאו מהשטח.

הכח הימי כלל שש ספינות טילים שמהן פורקו מוצבי החימוש שלהן, מאחורי הגשר, ובמקומם נשאו שש סירות גומי בכל אחת. אח"י חנית (סער 3) שימשה כספינת חפ"ק. ונשאה כח חילוץ ימי שכלל את: אח"י משגב, אח"י מזנק, אח"י חיפה (סער 2) אח"י חץ (סער 3) נשאו את כח הצנחנים. אח"י מבטח נשאה את כח שייטת 13. 35 לוחמים מיחידה 707, "שייטים" בעגה הצה"לית, להשטת הסירות. שבעה "שייטים" בפיקוד שאול סלע נקבעו לביצוע בדיקה מוקדמת של תנאי הנחתת סירות בחוף.

הכח האווירי כלל שני מסוקי יסעור להובלת וחילוץ פושטים מכח ב' שפעל ביעד הדרומי. שני מסוקי יסעור נוספים באוויר בכוננות לחילוץ כח א' מאזור החוף. שלושה מסוקי בל 212 בכוננות לפינוי נפגעים. שלושה מסוקי סופר פרלון להכנסת תגבורת ופינוי נפגעים. מטוס נורד לממסר קשר וארבעה מטוסי עיט עמדו בכוננות להנרה ותקיפה.

מזג אוויר גשום שרר לאורך כל המבצע והשפיע על ביצוע הפעולה. החפ"ק קיים התייעצות עם חזאי מזג האוויר לפני הוראה למכל שלב מהפעולה. יציאת ספינות מנמל חיפה נעשתה בדירוג. ב-14 בינואר אחרי הצהריים יצאו ספינת הפיקוד אח"י חנית (סער 3) ואח"י חץ (סער 3) עם צנחנים וחולית הבדיקה מיחידה 707 ונעו צפונה.

אחרי החשיכה יצאו שלוש הספינות נושאות את סירות הגומי והצנחנים מנמל חיפה. ואח"י מבטח יצאה עם כוח שייטת 13 מעתלית. כולם נעו לנקודת מפגש מערבית לאזור היעד.

חולית הבדיקה ירדה מאח"י חץ (סער 3) בשתי סירות גומי וכשהתקרבו עברו לשחייה. כדי להימנע הגילוי מוקדם נעשתה הבדיקה 500 מטר צפונה מהחוף המתוכנן. בשעה 19:00 הגיעו לחוף ושאול סלע החליט שמצב הים מאפשר הנחתה. המפקדים בחפ"ק סמכו על מסקנתו של שאול סלע וניתנה הוראה להמשך. ה'שייטים' חזרו לסירות הגומי ובשעה 20:45 נאספו איתם לאח"י חץ (סער 3).

החפ"ק בחיפה קיים שליטה מלאה על המבצע וביום 15 בינואר שעה 00:07 נתן אישור לכל הכוחות לפתוח באש.

ב-14 בינואר שעה 23:00 ירד הכח מספינות הטילים לסירות הגומי ולאחר כ-20 דקות נחת בחוף המתוכנן ללא תקלות. החל לנוע בגשם שוטף לעבר היעדים. מרחק של קילומטר. צפונה. הכח נע בשני טורים כשכיתת חוד קדימה. נקלע למעבר צר בין חוף הים לחומה שהגנה על הפרדסים מימין.

המשטח להנחתת מסוק שנמצא בדרכו של כח א' נבדק ונמצא תקין. דיווח הועבר לחפ"ק. בערך בשעה זאת נתקלה חולית החוד בשמונה מחבלים שהיו כנראה בסיור אבטחה. נפתחה אש. שני לוחמים מכיתת החוד נפצעו נחבשו והמשיכו לנוע. לאחר שלושה פרצי אש מהמחבלים החליט ירון לשנות נתיב הגישה ולעבור דרך הפרדס.^[4] ירון הציב חולית מקלע כרתק על מגדל במקום. גילה מטרה נוספת 'הבית האמריקאי' בין 'כלנית' ל'דליה'. חילק את הכח ותקף בשני ראשים את היעד 'כלנית' ו'הבית האמריקאי' בו זמנית. הכוחות תקפו את המחבלים השתלטו על שני הבתים ופוצצו אותם. תוך כדי לחימה נפצעו שלושה לוחמים.^[5]

נוכח השעה המאוחרת וכמות הפצועים החליט ירון לותר עת תקיפת בית 'דליה' והודיע לחפ"ק שהוא נע לפינוי ולאור המצב מעדיף פינוי ימי. בשעה 03:07 חבר כח א' לסירות הגומי והתפנה מהחוף.^[6]

פעולת כח המשנה כח משייטת 13 בפיקוד חנינא עמישב הגיע מול החוף, המתין בים כ-14 דקות כדי לתת קדימות לנחיתת כח א'. בשעה 23:30 נחת בחוף והחל לנוע לעבר יעד 'נרקיס' – ביתו של 'אבו יוסוף' שהיה 250 מטר ממנו. השטח היה מטע בננות והגיעה לשדה פתוח של 100 מטר ליעד. זיהה במשקפת שני כלי רכב ותנועה של אנשים בקרבת הבית. התקדם בהסתר עד 20 מטר מהיעד פרס את הכח לשלוש חוליות בשעה 01:00 פתח באש על מחבלים במרפסת הבית.

מהבית יצאו כמה נשים בצעקות מה שנראה לו כהסחת דעת מכוונת. מדרום הגיעה משאית עם שלושה מחבלים שפתחו באש וגם רקטה נגד טנקים שלא פגעה. נראה היה לו שזיהה מחבלים נעים לאזור החוף. ושלח חוליה אחת נגדם. עמישב לא ראה אפשרות לוודא שאין אנשים בבית והציע לותר על פיצוצו.

בדיון בחפ"ק הרמטכ"ל ובהמלצתו של אל"ם חיים נדל התקבלה החלטה ובשעה 00:26 נאמר לעמישב להתפנות מבלי לפוצץ את בית 'נרקיס'.

הכוח בפיקוד הסמח"ט סא"ל עוזי יאירי המריא מבסיס רמת דוד בשני יסעורים העננות הקשתה על הניווט אך הטייסים מצאו את האתר, הנחיתו את הכח במקום המיועד ושבו לבסיס רמת דוד.
הכח נע ליעדים ובשעה 22:47 התפצל לשלושה כוחות משנה:

• כח משנה 1 בפיקודו של מג"ד 890 סא"ל שי תמרי הניח חסימה ובשעה תקף את היעד המרכזי 'דפנה' וכאשר התקבל האישור תקף את היעד המרכזי ונסוג לאתר הפינוי האווירי
• כח משנה 2 בפיקוד מג"ד 202 סא"ל חיים בנימיני התפצל מהחפ"ק נא בוואדי 'חילת אל-ען דליה' טיפס על גבעה תלולה, נתקל במחבל והרג אותו. ההתקלות עוררה את הגזרה ולמעשה תקף ראשון. הכוח טיהר מערה שהיה בהתחמושת הניח מטעני חבלה ניתק מגע למשטח הפינוי האווירי.
• כח משנה 3 מגדוד 890 בפיקוד סרן שמואל ארד, פעל בהתאם לתוכנית. הוא המתין עד שני כוחות המשנה יסיימו ויסוגו ואז תקף את יעד 'דפנה' כמתוכנן ויצא לכיוון אתר הפינוי
  

ב-15 ביוני בשעה 01:17 פונה כח ב' עם כל אנשיו על ידי שני יסעורים לבסיס רמת דוד.^[7]

לוח הזמנים להתרחשויות בעת המבצע.^[8]

מבצע "ברדס 20" השיג את מטרתו והמשימות שהוטלו על הכוחות מולאו בהצלחה. קביעתו של שאול סלע שניתן להנחית סירות גומי בחוף עמדה במבחן. הכוח המושט הגיע לחוף בצורה חשאית מבלי להירטב. סירות הגומי יצאו מהחוף עם הפושטים והפצועים מבלי להתהפך.
מפקדי הכוחות הגיבו נכון וביעילות לשינויים שהתגלו בשטח. ההתקלות בסיור המחבלים נעשתה בהפתעה, הלוחמים התגברו והמשיכו את המשימה. במקום בית 'דליה' פוצץ בית מחבלים אחר. פיצוץ בית 'אבו יוסף' לא בוצע עקב המצאות אזרחים בו.
הפעולה הפתיעה את המחבלים ושיבשה את פעילותם בדרך הים. שמונה מחבלים נהרגו ושבעה נפצעו. לכוח המבצע היו חמישה פצועים. המבצע היה ביצוע משולב ראשון של חטיבת הצנחנים ים אוויר ויבשה בהיקף רחב ובעומק האויב. הצלחתו הפיחה גאווה וביטחון בצבא כבסיס למבצעים בעתיד.

• אילן כפיר, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1982, כרך רביעי- "צנחנים", עמ'
• מייק אלדר, שייטת 13 "סיפורו של הקומנדו הימי", ספרית מעריב, 1993, ע' 452 – 456
• חיים נדל, המעז מנצח, מודן הוצאה לאור- צה"ל הוצאת מערכות 2015, עמודים 202 -213
• עמוס ירון, רוח המפקד, ידיעות ספרים, 2022, עמודים 55–62

מבצע ברדס 20 באתר עמותת חיל הים.