מות עובר תוך-רחמימוות תוך-רחמי הוא מצב בו עובר מת מסיבה כלשהי בעודו ברחם. כאשר המוות התוך-רחמי מתרחש בין השבועות 20–28 להיריון הוא נקרא "מוות תוך-רחמי מוקדם", ולאחר השבוע ה-28 נקרא "מוות תוך-רחמי מאוחר". כאשר שבוע ההיריון איננו ידוע, אזי החישוב הוא לפי משקל העובר, כאשר בין 500 גרם ל-1,000 גרם מוגדר כמוות תוך-רחמי מוקדם ומ-1,000 גרם מדובר במוות תוך-רחמי מאוחר[1][2]. אין בדיקות ספציפיות לגילוי הסיכון למוות תוך-רחמי, אך בהבנת גורמי הסיכון אפשר לבצע מעקב קפדני יותר אצל אותן נשים הנמצאות בסיכון גבוה. על מנת לאתר אותן נשים חשוב לבצע את מעקב ההיריון באופן מלא. שכיחותבמדינות המתפתחות השיעור הוא 20–32 מקרים לאלף לידות, הרבה יותר גבוה מאשר במדינות המפותחות שבהן השיעור הוא 4.2–6.8 מקרים לאלף לידות. השיעורים גבוהים ביותר הם באפריקה שמדרום לסהרה - 32.2 מקרים לאלף לידות, ובצפון אסיה - 31.9 מקרים לאלף לידות. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במדינת ישראל בשנת 2011 היו 507 לידות מת מאוחרות (מעל 1,000 גרם, או מעל לשבוע 28 להיריון), השוות ליחס של 3 מקרים לאלף לידות. עם השנים ירדה השכיחות עקב מספר גורמים כגון הפסקת היריון יזומה במקרים שמתגלה מום מולד או הפרעה כרומוזומלית, טיפול ומעקב במחלות אימהיות כמו יתר לחץ דם וסוכרת, אבחון ויילוד מוקדם בהאטה בגדילה תוך-רחמית - IUGR ואי ספיקת שליה, מעקב וטיפול במומים ומניעת מחלת RH. גורמי סיכון
אטיולוגיה
50% מהמקרים קשורים להאטה בגדילה תוך-רחמית[4]. סיבות אימהיותמחלות רקע: יתר לחץ דם, סוכרת, תרומבופיליה ותפקודי כבד לא תקינים. סיבות נוספות הן טראומה, קרע של הרחם (כתוצאה מניתוח קיסרי בעבר) וצריכת סמים[5]. סיבות עובריותבעיות כרומוזומליות (טריזומיה 21,18,13), מלפורמציות מבניות (מערכת העצבים המרכזית, לב, כליות), זיהומים (בקטריאלי, וירלי), מחלה המוליטית בעובר, מחלות מטבוליות בעובר[6][7]. סיבות שלייתיותאי ספיקת שליה והאטה בגדילה תוך-רחמית, היפרדות שליה, שליית פתח, דימום, היריון עודף (היריון שנמשך מעל 40 שבועות), תאונת חבל טבור (תסביב, קשר, צניחה), היריון מרובה עוברים (TTTS), ריבוי מי שפיר, מיעוט מי שפיר, כוריואמניוניטיס[8]. אבחוןירידה או היעדר תנועות עובר הם התלונה העיקרית שבעטיה פונה האם לבדיקה, חוסר שמיעת קולות לב בהאזנה, לעיתים תמונה סוערת של כאבים ודימום. האבחנה הסופית נקבעת על ידי בדיקת אולטרה סאונד להיריון. ניתן להיעזר גם בבדיקת דופלר לבחינת היעדר זרימת דם. הלידהללידת עובר מת קוראים "לידה שקטה" כי הוולד לא בוכה בעת לידתו. מרגע האבחון מקובל יילוד בהקדם ורצויה מאוד הפעלת לידה נרתיקית לכן מכניסים את היולדת לתהליך של השראת לידה. זהו תהליך מאוד טעון מבחינה רגשית ליולדת ולמשפחתה וגם לצוות המטפל. לכן, חשובה מאוד אמפתיה וסבלנות רבה, ונדרשת תמיכה לכל אורך התהליך, לדעת ולהתחשב ברצון ההורים לראות או לא לראות את הילוד. לאחר הלידה יש להתחיל תהליך של בירור הסיבה. מומלץ לבצע נתיחה שלאחר המוות, אך מקובל להתחשב באישור או אי-אישור של ההורים לפעולה זו[9]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |