מיגל דה סרוואנטס

מיגל דה סרוואנטס
Miguel de Cervantes
לידה	29 בספטמבר 1547; אלקלה דה אנארס, קסטיליה
פטירה	22 באפריל 1616 (בגיל 68); מדריד, קסטיליה
מדינה	כתר קסטיליה
לאום	ספרדים
מקום קבורה	convent of the Barefoot Trinitarians
מקום לימודים	Estudio de la Villa, אוניברסיטת סלמנקה
שפות היצירה	ספרדית אמצעית
סוגה	שירה, טרגדיה, קומדיה
זרם ספרותי	תור הזהב של ספרד, מנייריזם, ספרות הרנסאנס
יצירות בולטות	דון קישוט, Exemplary Novels
הושפע מ	הליודורוס איש אמסה, גרסילאסו דה לה וגה, אמאדיס מגאולה, לופה דה וגה, Guzmán de Alfarache
בן או בת זוג	Catalina de Salazar y Palacios ; Ana de Villafranca y Rojas ;
צאצאים	Isabel de Saavedra
חתימה

מיגֶל דה סֶרוואנטס סַאבֶדְרָה (בספרדית: Miguel de Cervantes Saavedra, ‏29 בספטמבר 1547 – 23 באפריל 1616) היה סופר ומחזאי ספרדי, הידוע בעיקר בשל הספר "דון קיחוטה דה לה מאנשה". נחשב לאחד מגדולי היוצרים בשפה הספרדית. בעל שורשים יהודים של אנוסי ספרד.

ביוגרפיה

סרוואנטס נולד ב-29 בספטמבר 1547, והוטבל לנצרות ב־9 באוקטובר של אותה שנה באלקלה דה אנארס בספרד כילד הרביעי במשפחה שמקורה בעיר קורדובה שבאנדלוסיה. אביו, רודריגו דה סרוואנטס, היה גלב-מנתח (אנ'), אך לא היה רופא; הוא השיב למקומן עצמות נקועות, ביצע הקזות דם ודאג לעניינים רפואיים קלי-משקל; באותה תקופה היה זה מקובל שספרים ביצעו ניתוחים מינוריים. האב התקשה לפרנס את משפחתו, ואף הגיע לבית הסוהר בשל חובות. אמו, לאונור דה קורטינס, הייתה כנראה צאצאית של אנוסים יהודים לנצרות.

מעט ידוע על שחרותו. לאחר שחרורו של האב מבית הסוהר התלווה אליו מיגל בנדודיו וביחד הגיעו לסביליה, שם למד מיגל ב"אסטודיו דה לה ווילה", ומורו שם, חואן לופז דה הויוס, התייחס אליו כ"תלמידי האהוב והיקר", צורת פניה שגרתית באותם ימים. ב-1566 עזב למדריד וב־1569 הוא עזב את מדריד לרומא, אם כי לא ברור למה. לפי מקורות מסוימים, רצו לעצור אותו בשל דו-קרב שבו פצע אדם בשם אנטוניו דה סיגורה.

ברומא, סרוואנטס נעשה לעוזרו של הקרדינל יוליו אקווביבה, ופרסם כמה הספדים. הוא גם הצטרף לגדוד הספרדי שם, ונפצע בעת לחימה בקרב לפנטו (1571) נגד הטורקים. כתוצאה מכך, הוא איבד את ידו השמאלית. מאז והלאה הוא כונה "אל מנקו דה לפנטו" ("הגידם מלפנטו"). כחייל בעל מעמד, הוא קיבל מכתבי המלצה מאישים חשובים כמו דון חואן מאוסטריה והדוכס של ססה.

ב־1575, כשהפליג חזרה לספרד, נשבו הוא ואחיו רודריגו בידי שודדי ים ברברים שבסיסם באלג'יר. שם הוא נעשה לעבדו של המורד דלי מאמי, ואחר כך של הביי חסן פשה. הביי ביקש 500 דוקטים של זהב ככופר בעד שחרורו. משפחתו של דה סרוואנטס הייתה ענייה, ויש אומרים כי אחיותיו נאלצו להשתמש בשיטות לא מקובלות על מנת להשיג את הסכום הדרוש. הוא הוחזק באלג'יר, וניסה לברוח כמה פעמים עד ששוחרר ב־1580 כשהכופר שולם בסיועו של המסדר הטריניטרי (אנ'). החוויה של חמש שנות השבי שלו העניקה השראה לקטעים רבים ביצירתו, כגון ההיסטוריה של השבוי בחלק הראשון של דון קיחוטה, והדרמה "לוס באניוס דה ארחל" (מרחצאות אלג'יר).

כשחזר לספרד גילה כי לא היו משרות פנויות על אף מכתבי ההמלצה שלו. חסר כל, הוא נישא לקטלינה דה פלסיוס סלזר אי ווזמדיאנו מאסקוויבס ב־1584, וחי בעיירה אסקוויבס, טולדו. הוא פרסם את "גלטיאה" שנה לאחר מכן. לזמן מה, סיפק מצרכים לארמדה הספרדית והיה גובה מס.

סרוואנטס החל לכתוב את "דון קיחוטה" ב־1597 בזמן שהיה עצור בסביליה בשל חוב. ב־1605 הוא פרסם את החלק הראשון של יצירתו זו, ששמה הפורמלי הוא "הג'נטלמן החכם דון קיחוטה דה לה מאנשה". החלק השני הופיע רק ב־1615. בין החלק הראשון לשני, פרסם סרוואנטס את "הנובלות האקזמפלאריות" (Novelas Ejemplares), אוסף של 12 סיפורים קצרים. ב־1615 פרסם את "שמונה קומדיות", אף שהמחזה המפורסם ביותר שלו היום, "לה נומנסיה", נותר בלתי ערוך עד למאה ה־18.

הרומן שלו "מסע התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה" (Los Trabajos de Persiles y Sigismunda) פורסם שנה לאחר מותו ב־1616 (במדריד). הוא חשב כי יצירה זו היא הטובה ביותר, ומעולה בהרבה מדון קיחוטה.

ההשפעה שלו הייתה כה רבה, שיש המכנים את הספרדית (בספרדית ובצרפתית) "לשונו של סרוואנטס".

בשנת 2001 ספרד החלה להנפיק את דיוקנו על מטבעות ה-50 אירו-סנט, 20 אירו-סנט ו-10 אירו-סנט שלה.כמו כן, בשנת 1991 יסדה ספרד רשת מכונים עולמית להפצת תרבותה וההיסטוריה שלה. סניפי הרשת נקראים מכוני סרוונטס(אנ').

ספריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

1582, La Numancia. (הנומנסיה)
El trato de Argel, 1582. (עסקי אלג'יר)
La Galatea, 1585. (הגלתיאה)
El Ingenioso Hidalgo don Quijote de la Mancha, 1605 (ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה - כרך ראשון)
Novelas Ejemplares‏, 1613. (נובלות אקזמפלריות)
- La gitanilla ("הצוענייה הקטנה")
- El amante liberal ("המאהב הנדיב")
- Rinconete y Cortadillo ("רינקונטה וקורטדיליו")
- La española inglesa ("הספרדייה האנגלייה")
- El licenciado Vidriera ("הפרקליט זכוכית")
- La fuerza de la sangre ("כוחו של הדם")
- El celoso extremeño ("הקנאי מאסטרמדורה")
- La ilustre fregona ("עוזרת הבית המהוללה")
- Las dos doncellas ("שתי העלמות")
- La Señora Cornelia ("הגברת קורנליה")
- El casamiento engañoso ("נישואי רמיה", או לפי תרגום חדש מ-2002 "חתונת הכזב")
- El coloquio de los perros ("שיח הכלבים")
Viaje al Parnaso, 1613 ("המסע לפרנסוס")
Ocho comedias y ocho entremeses nuevos, nunca representados, 1615 ("שמונה קומדיות ושמונה מערכונים חדשים שמעולם לא הוצגו")
מחזות
El gallardo español ("האציל הספרדי")
Los baños de Argel ("המרחצאות של אלג'יר")
La gran sultana Doña Catalina de Oviedo ("הסולטנה הגדולה דוניה קטלינה דה אוביידו")
La casa de los celos ("בית הקנאות")
El laberinto de amor ("מבוך האהבה")
La entretenida ("קומדיה מבדרת")
El rufián dichoso ("הסרסור המאושר")
Pedro de Urdemalas ("פדרו מאורדמלס")
מערכונים
El juez de los divorcios ("השופט הפוסק בדיני גירושים")
El rufián viudo llamado Trampagos ("הסרסור האלמן הקרוי טרמפגוס")
La elección de los alcaldes de Daganzo ("הבחירה לראשות העיר דגנסו")
La guarda cuidadosa ("השומר הדאגן")
El vizcaíno fingido ("הבסקי המתחזה")
El retablo de las maravillas ("תיאטרון הבובות המופלא")
La cueva de Salamanca ("מערת סלמנקה")
El viejo celoso ("הזקן הקנאי")
El Ingenioso Hidalgo don Quijote de la Mancha, II, 1615 (ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה - כרך שני)
Los trabajos de Persiles y Sigismunda, 1616 (סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה)

תרגומים לעברית