מקס בוכמן

מקס בוכמן
לידה	14 בפברואר 1896; רגנסבורג, הקיסרות הגרמנית
פטירה	7 בינואר 1972 (בגיל 75)
מקום קבורה	משמר העמק
התמחות	רפואה פיזיקלית ושיקומית (אנ'), ראומטולוגיה
תפקידים	מנהל מחלקה פנימית
מחלקות ובתי חולים	בית החולים על שם שוויצר

מקס בוכמן (14 בפברואר 1896 – 7 בינואר 1972)^[1] היה מומחה ברפואה פיזיקלית,^[2] שיקום^[3] וראמטולוגיה,^[4] מנהל מחלקה פנימית בבית החולים על שם שוויצר בטבריה, רופא מחוזי של קופת חולים בגליל, מראשוני חוקרי הבלנאולוגיה^[5] והראומטיזם בארץ-ישראל^[6] ומחלוצי טיפולי ההידרותרפיה בארץ ישראל.

קורות חיים

בוכמן נולד ברגנסבורג שבגרמניה למיטה (לבית רוזנברג) ולסטפן. בגיל 3 עבר לנירנברג. במלחמת העולם הראשונה גויס, ונשלח לחזית צרפת ועיראק. בשנת 1917 נשלח כחובש לארץ ישראל. שירת בצמח, עפולה, נצרת, ירושלים ולבסוף בבית חולים שדה בשכם, שם הועלה לדרגת סמל. בוכמן שירת כשנה בארץ-ישראל.

בוכמן נפל בשבי והועבר למחנה שבויים בתל אל כביר, (במצרים). במחנה השבויים היה אחראי בוכמן על תוכנית ההרצאות בספרות ופילוסופיה גרמנית. במחנה השבויים קיבל את ההחלטה לעלות לארץ-ישראל. לאחר שחרורו שב לגרמניה.

בוכמן למד רפואה במינכן, פרייבורג ונירנברג. בשנת 1924 סיים את לימודיו והתחתן עם מרים.

בוכמן ביקר בארץ ישראל והחליט להשתקע בטבריה. קופת חולים הציעה לבוכמן משרה של רופא בבית החולים על שם שוויצר. בוכמן חזר לגרמניה והשתלם במחלות פרקים.

בשנת 1927 עלו בני הזוג בוכמן לארץ, ובוכמן ניהל במשך 3 שנים את המחלקה הפנימית בבית החולים ע"ש שוויצר בטבריה.

בהמשך, התמנה בוכמן לתפקיד הרופא המחוזי של קופת חולים בגליל.

בוכמן שירת כקצין רפואה ראשי בהגנה.

לאחר קום המדינה נתמנה רופא ממשלתי אזורי ראשון בגליל.

בשנת 1955 התמנה בוכמן למנהל הרפואי של חמי טבריה. בוכמן חקר את חמי טבריה, פרסם 40 עבודות מדעיות בנושאי ראומטולוגיה, מחלות טרופיות, בלנאולוגיה, והידרותרפיה.

בוכמן כיהן כסגן יושב ראש האגודה לרפואה פיזיקלית ולראומטולוגיה וכיושב ראש ההסתדרות הרפואית בטבריה.

בוכמן נפטר ב-1972. השאיר אחריו שלוש בנות.

הכנוס המדעי של ההסתדרות הרפואית העברית בארץ ישראל, שנת 1939

בתאריכים 31 במאי – 1 ביוני לשנת ה'תרצ"ט 1939 נערך בבית הבריאות ע"ש שטראוס ברחוב צ'נסלור, בירושלים כנס רפואי-מדעי שארגנה ההסתדרות הרפואית העברית בא"י^[7]. בכנס השתתפו מרבית מבכירי הרופאים בארץ ישראל לתקופה^[8]. ראו: ד"ר בוכמן (טבריה) "על הכליה הצמוקה" (ישיבה ד', 1 ביוני)