|
משפחת ברונפמן   משפחת ברונפמן היא משפחה קנדית-יהודית של אנשי עסקים ונדבנים. את תהילתה הראשונית היא חייבת לשמואל (סמואל) ברונפמן (1889–1971), הנחשב היהודי הקנדי המשפיע ביותר באמצע המאה ה-20[1]. הוא עשה את הונו בעסקי המשקאות במהלך תקופת היובש בארצות הברית, באמצעות ייסוד חברת סיגרם, ומאוחר יותר היה נשיא הקונגרס היהודי הקנדי[2]. המשפחה היא ממוצא רוסי-יהודי ורומני-יהודי; מיסד השושלת, יחיאל (אקיאל) ברונפמן, היה במקור חקלאי טבק מבסרביה. היסטוריה מוקדמתמקור השם "ברונפמן" הוא כנראה מ"בראָנפֿן" ביידיש, מילה שמקורה הגרמני Branntwei ומשמעותה משקה אלכוהול מזוקק, שפירוש הצירוף בראָנפמאַן הוא אדם שמייצר או מוכר משקאות דוגמת ויסקי. לטענת שמואל ברונפמן הדבר היה צירוף מקרים, והשם לא קשור לעובדה שהוא היה מעורב בעסקי הויסקי[3]. משפחת ברונפמן בקנדה התחילה עם חקלאי הטבק יחיאל ברונפמן (המכונה גם אקיאל ברונפמן; 16 בנובמבר 1855–24 בדצמבר 1919) ואשתו מינדל (לבית אלמן; 25 במאי 1863–11 בנובמבר 1918), שהיגרו מהעיירה אוטאץ' בבסרביה (היום במולדובה) לקנדה עם ילדיהם בשנת 1889, בעקבות הפוגרומים האנטישמיים של רוסיה האימפריאלית[4]. המשפחה התיישבה בחווה ליד וואפלה, ססקצ'ואן, אך עד מהרה עברה לברנדון, מניטובה. בשנת 1903, המשפחה לוותה כסף לרכישת מלון באמרסון, מניטובה, שהתברר כרווחי בשל בניית מסילות הרכבת באזור. ב-1906 עברה המשפחה לוויניפג. עם כניסתו של האיסור על מכירת משקאות חריפים בקנדה, סמואל ואחיו הפנו את מרצם למכירת משקאות חריפים בהזמנה בדואר. בעקבות צו סגירה של הממשלה נגד העסק, האחים נקטו בשיטה חדשה: מכיוון שעדיין היה חוקי למכור אלכוהול כתרופה, האחים מיתגו מחדש את המשקאות שלהם בשמות של תרופות. סמואל השתלט על העסק לאחר סיום תקופת היובש בארצות הברית, ונודע בכינויו "מר סם"[4]. עסקים ופילנתרופיהבשנת 1928 רכשו האחים ברונפמן את מזקקת הוויסקי הקנדית "סיגראם" ומיזגה אותה עם עסקי המשקאות חריפים שלהם. עם סיום תקופת היובש בארצות הברית ב-1933, היה ל"סיגראם" מלאי גדול של ויסקי ועסקיהם פרחו. במשך השנים התפתחה "סיגראם" לתאגיד רב-לאומי שפעל בתחומים רבים בנוסף למשקאות. סיידי ברונפמן, אשתו של סמואל, הייתה נשיאת אגודת הנשים הצעירות העבריות החל משנת 1929, ומאוחר יותר ייסדה את חטיבת הנשים של ה-Combined Jewish Appeal. בשנת 1952, בני הזוג הקימו את "קרן הצדקה של משפחת סמואל וסיידי ברונפמן" כדי להעניק תרומות בעיקר לתמיכה בחינוך, אמנויות, שימור המורשת ויוזמות קהילתיות יהודיות. בתם, פיליס למברט, הקימה את המרכז הקנדי לארכיטקטורה. במשך שנים נוהלה חברת "סיגראם" על ידי בניהם של סמואל וסיידי, אדגר וצ'ארלס ברונפמן[5]; ואחר כך נכדם אדגר ברונפמן הבן[6], שיזם את מכירת החברה לויוונדי[7]. בתו הצעירה של אדגר האב, קלייר ברונפמן, הייתה מעורבת בפרשת נקסיום, כת אמריקאית, שעסקה בסחר במין, עבודות כפייה וסחיטה באיומים, תוך כדי התחזות לחברת שיווק[8]. היא ונידונה לכמעט שבע שנים על תפקידה בפרשה[9]. אחייניו של סמואל, אדוארד ופיטר ברונפמן (בניו של אלן ברונפמן), הקימו את חברת "אדפר השקעות" (שאחר כך הפכה לחברת "ברוקפילד ניהול נכסים")[10]. חברה זו הייתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 לאחת החברות הגדולות אי פעם בקנדה, מבחינת היקף הנכסים שהחזיקה[4]. ב-1994 תמכה משפחת ברונפמן, בשיתוף אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קוויבק, בהקמת מכון מקגיל לחקר קנדה (MISC). פעילות בישראלשמואל ברונפמן היה פעיל בארגונים יהודיים וציוניים ועם הקמת המדינה תרם בקביעות ובנדיבות למוסדות וארגונים בישראל[3]. ב-1951 הקים עם שותפים את חברת "קנדה-ישראל", שעסקה בהשקעות ומתן אשראי למדינת ישראל לקניית סחורות בקנדה[11]. בפברואר 1956 ביקר בישראל, במהלך הביקור ערך סיור בחבל לכיש, תרם כסף להקמת בית הספר ומועדון נוער במושב שהוקם באותה עת, והוחלט לקראו אותו על שמו אבן שמואל[12]. ב-1960 הפכה חברת "קנדה-ישראל" לזרוע ההשקעות של המשפחה בישראל[13]. הם מינו את יעקב (ז'ק) ברין כמנכ"ל החברה ונציגם בישראל[14]. ההשקעה המשמעותית הראשונה שלה הייתה ברכישת השליטה ברשת המרכולים שופרסל[15][16]. ב-1989 מכרו את המניות שהחזיקו בשופרסל ברווח ניכר[17]. ב-1961, תרמה המשפחה מיליון דולר להקמת מוזיאון לארכאולוגיה כחלק ממוזיאון ישראל[18]. שמואל ברונפמן עמד גם בראש ועד התורמים להקמת "בית התפוצות"[19]. ב-1964, הקימה "סיגראם" חברת בת בישראל בשם "יצרני שיכר בינלאומיים לישראל", המוצר הראשון שהחברה ייצרה ושיווקה היה "ליקר סברה"[20]. במאי 1990 נחתם הסכם להעברת פעילות "יצרני שיכר בינלאומיים לישראל" לידי יקבי כרמל מזרחי[21]. באותה עת "יצרני שיכר בינלאומיים לישראל" ייצרה 5 סוגי משקאות שני גרסאות של "סברה", וודקה וג'ין ששווקו מחוץ לישראל גם תחת המותג "סברה"[22]. במהלך שנות ה-70 וה-80 השקיעה "קנדה-ישראל" בשורה של חברות מובילות במשק הישראלי, בהן: החברה לישראל[16], הבנק הבינלאומי[23] וטבע תעשיות פרמצבטיות[24]. ב-1989 המשפחה העבירה את הפעילות שלה בישראל לחברת "קלארידג' ישראל", חברה בת של קרן ההשקעות הבינלאומית שלה "קלארידג'"[25]. שהייתה בבעלות משותפת עם הסנטור הקנדי ליאו קולבר[16]. באמצעותה השקיעו בחברת האנרגיה הסולרית לוז, בחברת אסם השקעות, בחברת אופטרוטק ובחברת ECI Telecom[26][27]. בנוסף מימנה החברה את הקמת כתב העת ישראלי בשפה האנגלית, ה"ג'רוזלם ריפורט"[28]. ביוני 1997 רכשה "קלארידג'" את קונצרן "כור תעשיות"[29]. בינואר 2006 אמר צ'ארלס ברונפמן שההשקעה בכור הייתה טעות ומכר את הקונצרן לנוחי דנקנר[30]. ב-1990, אנדריאה וצ'ארלס ברונפמן יזמו ותרמו להקמת תוכנית קרב למעורבות בחינוך[31], וב-1994 היו בין התורמים המייסדים של פרויקט תגלית[32]. בשנות ה-90 השקיעה המשפחה, בשותפות עם איל ההון ג'ורג' סורוס, בנק ההשקעות מריל לינץ' ומשקיעים נוספים, כ-300 מיליון דולר בחברת "ג'יאוטק", שפיתחה טכנולוגיה חדשנית לתקשורת סלולרית על בסיס טכנולוגיית דילוג תדרים שפותחה ברפא"ל לטילים[33]. בשיאה נסחרה החברה בבורסה לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר והעסיקה 1,200 עובדים אך ב-1998 פשטה את הרגל[34]. במאי 2012, תרם צ'ארלס ברונפמן עשרה מיליון דולר לשיפוץ היכל התרבות בתל אביב, בתנאי ששמו של המבנה יוחלף מ"אולם מאן" (על שם פרדריק מאן, שתרם 250 אלף דולר להקמתוה ב-1956) ל"היכל התרבות ע"ש צ'ארלס ברונפמן". התזמורת הפילהרמונית פנתה לבני משפחת מאן, החיים בארצות הברית, והם הסכימו לשינוי השם, כל עוד תרומתו של מאן תונצח בתוך ההיכל. בתמורה להסכמתה, קיבלה המשפחה כ-300 אלף דולר[35]. בשנת 2015, לאחר הפסקה של 9 שנים, חזרה קלרידג׳, תחת ניהולו של סטיבן ברונפמן (בנו של צ'ארלס ברונפמן) להשקיע בישראל. היא חברה לקרן פנסיה קנדית לצורך השקעות בתחומי הטכנולוגיה בישראל[36]. בין השאר השקיע בחברת הסייבר אלגוסק[37], ובחברת התוכנה ג'יגה ספייסס[38]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
