נחמיה אנטון נובל

נחמיה אנטון נובל
Nehemia Anton Nobel

הרב נחמיה אנטון נובל תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	8 בנובמבר 1871 נאג'אטאד, הונגריה
פטירה	24 בינואר 1922 (בגיל 50) פרנקפורט, רפובליקת ויימאר
מקום קבורה	בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט
מדינה	גרמניה, הונגריה
תקופת הפעילות	? – 24 בינואר 1922
מעסיק	אוניברסיטת גתה בפרנקפורט

נחמיה צבי אנטון נוֹבֶּל (Nehemia Anton Nobel;‏ כ"ב בחשוון ה'תרל"ב, 6 בנובמבר 1871, נאגיאטד, הונגריה – 24 בינואר 1922, פרנקפורט, גרמניה) היה רב נאו-אורתודוקסי, בקיא בתלמוד ובמדעי היהדות, דרשן והוגה דעות יהודי גרמני, יליד הונגריה. דמות כריזמטית ואחד מהוגי ה"ציונות הרוחנית" יחד עם מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג. בהרצאותיו ודרשותיו עורר מחדש עניין ביהדות בקרב חוגים רבים בין הצעירים היהודים בגרמניה. נחמיה נובל היה מראשוני הציונים הדתיים.

לדברי רחל הויברגר שחקרה את חייו ופעלו, הרב נובל "ניסה ליצור סינתזה נוסטלגית בין היהדות ההיסטורית והתרבות המודרנית"^[1].

נחמיה צבי נובל נולד בכ"ב בחשוון ה'תרל"ב (1871)^[2] ביישוב נאגיוטד במחוז שומוג' שבהונגריה, בן למשפחה בת 11 ילדים. אביו היה הרב יוסף נובל (1839–1917) ואמו הייתה אסתר לבית ברוק. בשנת 1880 עברה המשפחה לעיר הַלְבֶּרְשְׁטָאדְט, שם היה אביו מרבני העיר, דרשן מוערך, ואחד מחכמי "הקלויז" העירוני. בצעירותו למד בקלויז העירוני מפי רבני הקלויז, הרב שלמה כהן ואביו הרב יוסף, ומפי מרא דאתרא רבי אביעזרי זליג אוירבך. בשנת 1895 סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים הנאו-אורתודוקסי של הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. שירת בצבא גרמניה במשך שנה אחת. בשנים 1896–1900 שימש כרב בחברת "תלמוד תורה" בעיר קלן^[3]. בשנת 1897 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בון, שם היה תלמידו של הפסיכולוג והפילוסוף וילהלם דילתיי. עבודת הדוקטורט שלו דנה בתורת היופי של שופנהאואר.

בשנת 1898 נשא לאישה את יוליה וייל מן היישוב פירזן. בשנת 1905 נולדה בתם, רות. בשנת 1900 נסע להשתלם בפילוסופיה באוניברסיטת מרבורג אצל ההוגה הנאו-קנטיאני היהודי הרמן כהן, יוזמה שהייתה נחשבת תמוהה מצד רב אורתודוקסי ההולך בתלם. בד בבד עם שמירת המסורת, העריץ נחמיה נובל את ההומניזם של גתה והושפע בהשקפותיו מספרו של הרמן כהן "דת התבונה ממקורות היהדות". הרמן כהן הלך לאחר מכן ללמוד שיעורי תלמוד אצל תלמידו לשעבר ועד שנת מותו 1918, נהג לבקר בבית הכנסת של נובל בכיכר ברנה בפרנקפורט.

כמו כן, היה מראשוני הרבנים האורתודוקסים שתמכו בתנועה הציונית, ואף השתתף בתנועה הציונית באופן פעיל: במרץ 1899 נבחר לכנס של הפדרציה הציונית. השתתף בייסוד "המזרחי", וב-1903 היה ציר בקונגרס הציוני השישי בבזל.

בשנים 1896–1899 פעל נובל כרב ודרשן של "חברת תלמוד תורה", הקהילה האורתודוקסית בקלן, במקום הרב זאב וולף. משנת 1900 ואילך פעל כרב ב"קהילת עדת ישראל" בקניגסברג, החל משנת 1901 בלייפציג והחל משנת 1906 בהמבורג, שם החליף את הרב אנסלם שטרן. בין השנים 1910–1922 כיהן נובל כרב האורתודוקסי ואב בית הדין של "הקהילה הכללית" בפרנקפורט במקום הרב מרדכי הורוויץ. שם מונה כמרצה למדעי היהדות ולאתיקה באוניברסיטה המקומית.

תמיכתו בציונות הייתה באותם הימים עמדת מיעוט בין הרבנים האורתודוקסים של גרמניה, כמו גם בין יהודי גרמניה בכלל. התחיל את פעלו כציוני בקלן. יצר קשרים הדוקים עם הרצל ועם דוד וולפסון ונמנה עם מייסדיה של הפדרציה הציונית בגרמניה. בהיותו משוכנע כי בזהות היהודית מאוחדות הדת והלאום היהודיים, לקח בשנת 1904 חלק בקונגרס הראשון של התנועה האורתודוקסית הציונית "מזרחי" ונבחר לסגן היושב ראש שלה.

בשנת 1919 נבחר לעמוד בראש האיגוד הכללי של רבני גרמניה, וכמו כן עמד בראש האקדמיה למדעי היהדות. בעיצומן של מחלוקות קשות בין הזרמים השונים של יהדות גרמניה, הקפיד הרב נובל לאמץ עמדה מתונה. לא הצטרף ל"רבנים הליברלים", ואף לא לאותם הרבנים האורתודוקסים שחתמו על עצומת מחאה נגד "הקוים המנחים של יהדות ליברלית" משנת 1912.

בין פסיקותיו המחודשות, ברוח תנועת המזרחי, הייתה זו שהתירה בחירת נשים למוסדות הקהילה^[4].

כאביו, נודע כדרשן מוערך, ולפי עדות תלמידו פרופ' עקיבא ארנסט סימון היה מתלהב בדרשותיו ומלהיב את הקהל, אך מאידך מקפיד שלא לעבור את הזמן שהוקצב לו.^[5]

הצליח לקבץ סביבו תלמידים מהאליטה של האינטליגנציה הצעירה של יהדות גרמניה כמו מרטין בובר, פרנץ רוזנצווייג, נחום גלאצר, אריך פרום, זיגפריד קרקאואר, אוסקר וולפסברג (ישעיהו אביעד) ועקיבא ארנסט סימון. בתמיכתו בשנת 1920 פתח פרנץ רוזנצווייג בפרנקפורט את בית המדרש היהודי החופשי המפורסם ללימודי ערב Freies Jüdisches Lehrhaus שאמור היה להניח את היסודות לזהות יהודית חדשה. שם עשה גם בובר צעדיו הראשונים בפיתוח תורת הדו-שיח שלו. הרב נובל היה מושך הרבה קהל גם להרצאותיו שם.

הרב נחמיה צבי אנטון נובל נפטר בגיל 51 בשנת 1922, בדיוק בשנה שבה מונה כפרופסור באוניברסיטת פרנקפורט. לשכה של המסדר בני ברית בהמבורג קיבלה את שמו.

הייתה לו בת בשם רות, ילידת 1905. אחיו היה הרב ישראל נובל (1878-1962) שכיהן בעיר שניידמול (כיום פילה בפולין) ואחר כך בברלין, משם עלה לארץ ישראל.

• עבודת הדוקטורט על תורת היופי של שופנהאואר ביחסיה לבקורת של קאנט על השיפוט האסתטי, הוצאה לאור כוהן, 1897
• פורת יוסף - קונטרס אודות תיקון עירובין, פרנקפורט דמיין, תרע"ד
• חמישה נאומים - 1912
• דרשות בעת מלחמה - בבית הכנסת בכיכר ברנה בפרנקפורט, הספר מוקדש לזכרו של תלמידו אלפרד (אברהם) מיינץ, שנפל בקרב. הוצאה לאור קאופמן, 1915.
• הגות והלכה - מוסד הרב קוק, 1969, ירושלים

• ישעיהו וולפסברג, הרב ד"ר נחמיה צבי נובל, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער – המדור הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בסיוע מוסד הרב קוק ('דמויות בציונות ובתולדות הישוב'), תש"ד.
• רחל הויברגר - הרב נחמיה אנטון נובל - הרנסאנס היהודי בפרנקפורט על המיין, הוצאה לאור סוצייאטטס, 2005 (Rachel Heuberger, Rabbiner Nehemias Anton Nobel. Die jüdische Renaissance in Frankfurt am Main, Frankfurt 2005) (בגרמנית)
• אהרן שאר-ישוב - נחמיה צבי נובל כהוגה ופעיל ציוני, בקובץ "מאה שנות ציונות דתית", אוניברסיטת בר-אילן, 2003. (הספר בקטלוג ULI)
• Nehemia Zvi Nobel as a Zionist Thinker and Activist, Hundert Years of Religious Zionism, Bar-Ilan University Press, ed. A. Sagi and D. Schwartz, Ramat-Gan 2003,

Vol. 1, pp. 323-338 (Hebrew).

• תמונת הרב נחמיה נובל באתר המוזיאון היהודי בפרנקפורט(הקישור אינו פעיל)
• מיכה ברומליק - החשיבה המשיחית בקרב האינטליגנציה היהודית בשנות ה-20 בהיידלסרג(הקישור אינו פעיל), 23-24 במרץ 1990, בכנס על נושא "הומניזם וחברה" לזכרו של אריך פרום (באנגלית)
• ריינר פונק - השורשים היהודיים של החשיבה ההומניסטית של אריך פרום 12-14 מאי 1988, בכנס "אריך פרום - חייו ועבודתו" בלוקרנו
• מ. צינוביץ, ראשונים לציון: הרב ד"ר נ. צ. נובל, הצופה, 28 בפברואר 1947
• נחמיה צבי נובל (1871-1922), דף שער בספרייה הלאומית