נטבול

ערך זה עוסק במשחק הדומה לכדורסל. אם התכוונתם למשחק דומה לכדורעף, ראו כדורשת.

נטבול (באנגלית: Netball), הוא משחק כדור שבו משחקות האחת נגד השנייה שתי קבוצות בנות שבע שחקניות כל אחת. שורשיו של המשחק במהלך פיתוח משחק הכדורסל בשנות התשעים של המאה ה-19. ב-1960 הוקמה ההתאחדות הבינלאומית של נטבול (IFNA - International Federation of Netball Associations) ונקבעו חוקי המשחק הרשמיים. נכון ל-2013 חברות בהתאחדות למעלה מ-60 נבחרות לאומיות שמחולקות לחמישה אזורים בעולם.^[1]

המשחק מתקיים במגרש פרקט מלבני שבשתי קצותיו סלי רשת מוגבהים על עמודים. מטרת כל קבוצה היא להעביר את הכדור על ידי מסירות לאורך המגרש ולקלוע אותו בזריקה לתוך הסל. כל שחקן עמדה אחראי על אזור מסוים במגרש שנגזר מתפקידו בקבוצה. במשחק רגיל, מותר לשחקן להחזיק בכדור למשך שלוש שניות בלבד, ואז הוא חייב למסור אותו לשחקן אחר או לזרוק לסל. המשחק נמשך שעה אחת והקבוצה שקולעת יותר פעמים לסל, היא המנצחת.

משחק הנטבול פופולרי ביותר במדינות חבר העמים הבריטי, בעיקר בבתי ספר, ולרוב בקרב נשים. מתקיימות שתי ליגות גדולות של נטבול, האחת באנגליה, בה משחקות קבוצות גם מויילס,^[2] והשנייה באוסטרליה ובניו זילנד.^[3] כמו כן, מתקיימים שלושה טורנירים בינלאומיים: אליפות העולם בנטבול, טורניר נטבול במסגרת משחקי חבר העמים הבריטי (שניהם מתקיימים אחת לארבע שנים) וסדרת הגמר בנטבול, תחרות שהחלה ב-2009 ומתקיימת כל שנה מאז. ב-1995 הוכר המשחק כענף מוכר על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, אך הוא אינו משוחק במשחקים האולימפיים.

משחק הנטבול נוצר מגרסאות מוקדמות של כדורסל והתפתח לספורט נפרד כתוצאה מהעלייה במספר הנשים שהעדיפו לשחק בווריאציה זו. הכדורסל הומצא בשנת 1891 בארצות הברית על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית', כמשחק לשטח סגור שמתאים יותר לתנאי החורף. המשחק החדש התפשט במכללות בצפון אמריקה וברחבי האימפריה הבריטית, ובמקומות מסוימים נקבעו חוקים שונים לקבוצות נשים ולקבוצות גברים. ב-1897 נוצרה באנגליה גרסה של המשחק שנועדה לשטח פתוח, ובה הוחלפו הסלים בחישוקים שנתלו על עמודים, בהיעדר קירות שנמצאים בשטח סגור. גרסה זו הייתה הראשונה שנקראה "נטבול"^[4] והיא זכתה להצלחה ברחבי האימפריה הבריטית, כאשר בצפון אמריקה נוסחו חוקי המשחק לנשים ונוצר כדורסל הנשים.

על אף שהשתתפות נשים בספורט באותה תקופה לא הייתה מקובלת, נטבול נחשב תקין מבחינה זאת בגלל אופיו הרגוע יותר ממקבילותיו הגבריות. תודעת החינוך הגופני החלה להתגבר ובתי ספר רבים הכניסו את המשחק כשיעור התעמלות גם לבנות. ליגות של בתי ספר החלו להתארגן במחצית הראשונה של המאה ה-20 וב-1924 הוקמה ההתאחדות הראשונה של המשחק בניו זילנד. כיון שעדיין לא התגבשו חוקים אחידים בכל המדינות ומפאת היעדר מימון, לא התארגנו תחרויות בינלאומיות עד 1963 לאחר ששלוש שנים לפני כן הוקמה ההתאחדות הבינלאומית של נטבול ונקבעו חוקי משחק אחידים. בשנות ה-70 של המאה ה-20 החל המשחק להתפשט גם בארצות הברית, בעיקר באזור ניו יורק וב-1992 הוקמה התאחדות ארצות הברית לנטבול.

כיום מכירה ההתאחדות העולמית רק בקבוצות נשים.^[5] קבוצות גברים קיימות מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, אך לא זוכות להתעניינות כמו בקבוצות הנשים. קבוצות מסוימות מורכבות מנשים ומגברים, אך גם קבוצות אלו לא זוכות להכרה רשמית ועל כן כמו קבוצות הגברים לא מקבלות חסות מסחרית.

מטרת המשחק היא לקלוע את הכדור לסל יותר פעמים מהקבוצה היריבה. קליעה מבוצעת כאשר שחקן מהקבוצה התוקפת זורק את הכדור מתוך אזור הקליעה אל הסל. כל קבוצה מגנה על אזור קליעה אחד ותוקפת את השני. אורך המשחק הוא שעה והוא מחולק לארבעה רבעים בני 15 דקות. לכל שחקן מוגדרת עמדה בה הוא משחק ובהתאם לכך התחום בו מותר לו לנוע שיציאה ממנו היא עבירה. בזמן התקפה, רק שני שחקנים מכל קבוצה רשאים להיכנס לאזור הקליעה - שני תוקפים ושני מגנים. שאר השחקנים חייבים להישאר בתחומם, מלבד השחקן המשחק בעמדת הרכז שיכול לנוע בכל המגרש חוץ מבאזורי הקליעה.
בתחילת כל רבע ולאחר כל קליעת נקודה, מתחדש המשחק במסירת הכדור מעיגול האמצע. מסירה זו מתחלפת בין הקבוצות באופן קבוע, בלי קשר לזהות הקולעת האחרונה. עם שריקת השופט כאות לחידוש המשחק מותר לארבעה שחקנים מכל קבוצה לנוע לתוך השליש האמצעי כדי לקבל את המסירה. המסירה חייבת להתבצע בתוך השליש האמצעי ומשם מעבירים אותו במגרש באמצעות מסירות בלבד, כאשר אסור לשחקן להחזיק בכדור יותר משלוש שניות ואסור למסור ישירות משליש קליעה אחד למשנהו. ההתקדמות היחידה המותרת עם הכדור היא צעד וחצי. מגע בין השחקנים מותר רק אם אינו חוסם או מכשיל את היריב ואם אינו מעכב את המשחק. בזמן הגנה מותר להתקרב לשחקן ההתקפה המחזיק בכדור רק עד מרחק של מטר. במקרה של עבירה על כלל זה או עבירת מגע השחקן מחויב לעמוד לצידו של השחקן היריב עד שמתבצעת מסירה בידי הקבוצה היריבה.

מידות המגרש הן 30.5 מטרים על 15.25, והוא מחולק באורכו לשלושה חלקים: שני שלישי קליעה ושליש האמצע. טבעות הקליעה הן בקוטר 38 ס"מ ובגובה 3.05 מטר ללא לוח מאחוריו. סביב כל טבעת יש חצי עיגול ברדיוס 4.9 מטר שנקרא אזור הקליעה.
הכדור עשוי מעור או מגומי, היקפו בין 68 ל-71 ס"מ ומשקלו בין 397-454 גרם.

שבע העמדות מסומנות על ידי קיצורים בני שתי אותיות המופיעות על חולצות השחקנים:

• קלע (GS - Goal Shooter) - משחק בשליש הקליעה ההתקפי, כולל אזור הקליעה ותפקידו ליצור מצבים לקליעה לסל יחד עם התוקף, לאחר שקיבלו מסירות משחקני מרכז המגרש.
• תוקף (GA - Goal Attack) - משחק בשליש האמצע ובשליש הקליעה ההתקפי, כולל אזור הקליעה ותפקידו לסייע לקליעה.
• שחקן כנף (WA - Wing Attack) - משחק בשליש האמצע ובשליש הקליעה ההתקפי, אך לא יכול להיכנס לאזור הקליעה. תפקידו לקבל את הכדור משחקני ההגנה ולמסור את הכדור לקלע ולתוקף, ולשמור על שחקן הכנף של הקבוצה היריבה.
• רכז (C - Centre) - משחק בכל חלקי המגרש מלבד באזורי הקליעה ותפקידו לסייע בהעברת הכדור בהתקפה, לסייע בהגנה ולהתחיל התקפות בתחילת משחק ולאחר ספיגת קליעה.
• מגן כנף (WD - Wing Defence) - משחק בשליש האמצעי ובשליש הקליעה ההגנתי, מלבד באזור הקליעה. תפקידו לשמור על שחקן הכנף של הקבוצה היריבה או למנוע מהקלע או התוקף להיכנס לאזור הקליעה.
• מגן (GD - Goal Defence) - משחק בשליש האמצעי ובשליש הקליעה ההגנתי, כולל אזור הקליעה. תפקידו לשמור על התוקף ולמנוע קליעת נקודות יחד עם השוער.
• שוער (GK - Goal Keeper) - משחק בשליש הקליעה ההגנתי, כולל אזור הקליעה ותפקידו למנוע את קליעת היריב. כמו כן, הוא מבצע את זריקת החוץ באזור ההגנתי.

נבחרת ישראל בנטבול הופיעה בפעם הראשונה במשחקי המכביה ה-15 שהתקיימה ב-1997 וב-2006 שיחקה הנבחרת באליפות אירופה.^[6] במכביה ה19 שהתקיימה ב-2013 זכתה נבחרת הבוגרות של ישראל במדליית כסף.

ב-2009 הוקמה הליגה הישראלית לנטבול, בה משחקות שבע קבוצות מדי שנה.

ב-2011 הוכרה ישראל כחברה-עמיתה בהתאחדות העולמית ולאחר מכן צורפה כחברה מלאה.^[7]

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נטבול

• הסבר על המשחק באתר מכון וינגייט ( דף לא קיים )
• אתר ההתאחדות העולמית של נטבול
• נטבול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)