נשיא ארגנטינה
נשיא רפובליקת ארגנטינה (בספרדית: Presidente de la República Argentina; רשמית, נשיא האומה ארגנטינאית - Presidente de la Nación Argentina) הוא ראש המדינה של ארגנטינה, ראש הרשות המבצעת והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארגנטינה. הנשיא ממנה את סגנו ואת שרי ממשלתו וזו המשרה הבכירה במערכת הפוליטית במדינה. ב-19 בנובמבר 2023 נבחר חאבייר מיליי לנשיא ארגנטינה, וכהונתו החלה ב-10 בדצמבר 2023. היסטוריהלאחר קבלת העצמאות ביולי 1816, בפדרציה הארגנטינאית טרם התקיים ממשל מרכזי והמדינה נודעה כאיחוד פרובינציית לה פלטה, ואחר כך איחוד פרובינציית דרום אמריקה. ב-1826 הוקם לראשונה הממשל הנשיאותי הארגנטינאי, בעקבות פרוץ מלחמת ארגנטינה–ברזיל. בין נשיאי ארגנטינה בשנים האחרונות נמנים נסטור קירשנר ואשתו כריסטינה קירשנר. איסבל פרון, האישה הראשונה בתפקיד בתולדות המדינה ואשת הנשיא חואן דומינגו פרון - מנסח תורת הפרוניזם. חורחה רפאל וידלה, מנהיג החונטה הצבאית שתפסה את השלטון בשנת 1976. ראול אלפונסין. פרננדו דה לה רואה, נשיא ארגנטינה עם פתיחת המאה ה-21. אדוארדו דואלדה, נשיא ארגנטינה בין השנים 2002–2003 לאחר פרוץ המשבר הכלכלי החמור שפקד את המדינה בתחילת המאה. קרלוס מנם כיהן בתפקיד בין השנים 1989–1999. סמכויותנשיא ארגנטינה הוא ראש המדינה וראש הממשלה. הוא ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המדיניות הפנימית והחיצונית של המדינה וכתוצאה מכך עוצמה רבה מרוכזת בידיו. סמכויות
איזונים ובלמיםקיימים מספר מנגנוני פיקוח של איזונים ובלמים על הנשיא ביניהם:
זכויות סוציאליותבשנת 2015 הנשיא וסגן הנשיא נהנו משכר ששולם על ידי משרד האוצר. בתקופת כהונתם נאסר עליהם להחזיק במשרה נוספת ברמה הלאומית או המחוזית. משכורתו של הנשיא עמדה על 131,421 פסו ארגנטינאי לחודש. מקום עבודתו הוא המשרד הנשיאותי בבית הוורוד (La Casa Rosada), מול פלסה דה מאז'ו שבבואנוס איירס הבירה, בעוד קינטה דה אוליבוס (Quinta de Olivos) משמש כמעון המגורים. לנשיא יש גם מעון קיץ בצ'פאדמלאל, בפרובינציית בואנוס איירס ונקרא בשם היחידה הנשיאותית צ'פאדמלאל. על אבטחת הנשיא ובני משפחתו אחראי הגדוד הנשיאותי. בנוסף, לרשות נשיא ארגנטינה עומד הבית הצבאי (Casa Militar), גוף האחראי לאבטחת צי המטוסים הנשיאותיים. הבית הצבאי מחולק למספר מחלקות הכוללות את קבוצת הביטחון והמודיעין האחראית על איסוף מודיעין בנוגע לניסיונות פגיעה במטוסים הנשיאותיים ולאבטחתם, ולקבוצת הלוגיסטיקה והתקשורת האחראית על תפעול המטוסים ולאבטחת התקשורת הנשיאותית. כמו כן, הבית הצבאי אחראי על קבוצת האוויר הנשיאותית המהווה יחידת סמך של חיל האוויר הארגנטינאי. המטוס הנשיאותי הוא מטוס מדגם בואינג 757 המכונה "טנגו 01" ומשרת את הנשיא מאז 1995 במקום מטוס הבואינג 707 ששירת קודם לכן. בתקופת המשבר הכלכלי בארגנטינה בשנת 1999 רבים ביקרו את הצורך באחזקת מטוס נשיאותי הטומן בחובו גם עלויות אחזקה כבדות. הצי הנשיאותי כולל גם שני מטוסי Fokker F28 (המכונים T-02 ו-T-03) ומטוס Learjet 60 (המכונה T-10). הנשיא משתמש גם במסוק מדגם סיקורסקי S-70 (H-01) ושני מטוסי סיקורסקי S-76 (H-02 ו-H-03). בתקופת נסטור קירשנר וכריסטינה פרננדס דה קירשנר בוצע שימוש גם במטוסים מדגמי בואינג 747 שהושכרו מחברת התעופה אארולינאס ארחנטינס ומטוס פרטי מדגם Bombardier Global 5000.
נשיאי ארגנטינההפרובינציות המאוחדותלאחר קבלת העצמאות בשנת 1816 ארגנטינה הייתה פדרציה ללא ממשלה מרכזית. תחילה נקראה בשם הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה ולאחר מכן נקראה בשם הפרובינציות המאוחדות של אמריקה הדרומית, בראש הישות עמד מנהיג עליון.
בשנת 1819 נכשל הניסיון לכונן חוקה וזו התקבלה רק בשנת 1826. בשל מלחמה עם האימפריה הברזילאית מעמד החוקה התערער והנשיא הראשון התפטר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד וממשלתו פוזרה.
הקונפדרציה הארגנטינאיתלאחר פיזור הממשלה, ארגנטינה נותרה ללא ממשלה מרכזית במשך 27 שנה. בתקופה זו נודעה בשם הקונפדרציה הארגנטינאית, והתפקיד הבכיר ביותר באותה עת היה "מושל פרובינציית בואנוס איירס", שייצג את המדינות בחתימת חוזים והסכמים בינלאומיים. ראש המדינה האחרון אז היה חואן מנואל דה רוסאס, ששלט זמן רב עד שהודח על ידי מפקדו הצבאי חוסטו חוסה דה אורקיסה. אז החלה תקופת המעבר לשלטון נשיאותי.
רפובליקת ארגנטינההמנהיג האחרון שניהל את היחסים הבינלאומיים היה הגנרל חוסטו חוסה דה אורקיסה, שייסד את האספה החוקתית שכוננה את חוקת 1853 ובה לראשונה נוצרה משרת הנשיא, הנשיאים שנבחרו כונו בשם "נשיאי החוקה", בשינויים קלים זו החוקה שתקפה עד היום.
במהלך הקרב תחת פאבונה היריבות הארוכה בין רפובליקת ארגנטינה ופרובינציית בואנוס איירס הסתיימה לטובת האחרונה. כתוצאה מכך, השלטון המרכזי בארגנטינה פורק ומושל בואנוס איירס, ברטולומה מיטרה, מילא את תפקיד הנשיא ובעקבות הבחירות שנערכו היה גם לנשיא ארגנטינה המאוחדת. המדינה נקראה לראשונה בשם רפובליקת ארגנטינה (República Argentina). מרבית ההיסטוריונים סבורים שהנשיאים הבאים נבחרו בבחירות חופשיות וכלליות, למעט אלה שעלו לשלטון באמצעות ארגון הפיכה.
בשנת 1930 התרחשה ההפיכה המדינית הראשונה בתולדות ארגנטינה. מנהיג המהפכה מינה את עצמו לנשיא; הנשיאים הבאים אחריו אומנם נבחרו, אך לא נחשבים על ידי מרבית ההיסטוריונים לכאלה שנבחרו באופן דמוקרטי. אחרי הפיכת 1930
אחרי הפיכת 1943בשנת 1943 פרצה הפיכה נוספת שהעלתה לשלטון את הצבא.
לאחר מכן, הנשיא החדש נבחר בהצבעה עממית כללית. הוא שינה את החוקה באופן כזה שאיפשר לו להיבחר ולהישאר בשלטון במשך 9 שנים, עד שהודח:
אחרי הפיכת 1955בשנת 1955 פרצה הפיכה נוספת שקיבלה את הכינוי "המהפכה המשחררת" (Revolución Libertadora):
לאחר מכן, שוב הנשיאים נבחרו בבחירות דמוקרטיות:
אחרי הפיכת 1966בשנת 1966 פרצה הפיכה צבאית כונתה בשם "המהפכה הארגנטינאית" (Revolución Argentina):
לאחר מכן, למשך זמן קצר שרר שלטון דמוקרטי:
אחרי הפיכת 1976בעקבות ההפיכה הצבאית בשנת 1976, המשטר הפך לדיקטטורה צבאית, בשם תהליך הארגון מחדש של האומה (בספרדית: Proceso de Reorganización Nacional). בראש המדינה עמדו ראשי הצבא.
מאז 1983בשנת 1983 השלטון התחלף ממשטר רודני למשטר דמוקרטי באופיו:
בשינויים לחוקה משנת 1994 הותר לנשיא לכהן בקדנציה שנייה (אפשרות שבוטלה בשנת 1957).
קישורים חיצוניים
|