|
נשים המקיימות יחסי מין עם נשיםנשים המקיימות יחסי מין עם נשים (מאנגלית: Women who have sex with women; בראשי תיבות: WSW) הן נשים העוסקות בפעילות מינית עם נשים אחרות, בין אם הן מזדהות כלסביות, ביסקסואליות, הטרוסקסואליות או מוותרות על זהות מינית לחלוטין.[1] המונח WSW משמש לעיתים קרובות בספרות הרפואית לתיאור נשים כאלה כקבוצה למחקר קליני, מבלי להזדקק לקחת בחשבון זהות עצמית מינית. בריאות גופניתכללימבחינת סוגיות רפואיות בכל הנוגע לפרקטיקות מיניות לסביות, בדרך כלל נשים שמתייעצות עם איש מקצוע רפואי לא רוצות ולא מתנדבות להזדהות מינית בגלל התפיסות המוטעות וההנחות לגבי מיניות והססנותן של חלק מהנשים בגילוי ההיסטוריה המינית המדויקת שלהן, אפילו לרופא.[2] היעדר הבחנה בין לסביות להטרוסקסואליות במחקרים רפואיים המתמקדים בסוגיות בריאותיות אצל נשים מטה את התוצאות עבור לסביות ונשים לא לסביות. נשים רבות שאינן משתתפות בפעילות הטרוסקסואלית אינן פונות לרופא מכיוון שהן אינן זקוקות לפיקוח ילודה, וזה הגורם היוזם עבור מרבית הנשים בפנייה להתייעצות עם רופא נשים כאשר הן הופכות פעילות מינית.[3] כתוצאה מכך, נשים אלו לא מקיימות הקרנות באופן קבוע בעזרת בדיקות פאפ מכיוון שיש להן סיכון נמוך יותר לרכוש זיהום המועבר במגע מיני או סוגי סרטן. ללסביות נוטות פחות ממקבילותיהן ההטרוסקסואליות והביסקסואליות לעבור בדיקת סרטן צוואר הרחם, וחלקן סירבו להקרנות על ידי אנשי מקצוע רפואיים.[4] השיעור הנמוך יותר של לסביות שנבדקו על ידי בדיקות פאפ רגילות מקשה על גילוי סרטן צוואר הרחם בשלבים מוקדמים אצל לסביות. גורמי הסיכון להתפתחות שיעורים גבוהים יותר של סרטן השחלות בקרב לסביות מאשר אצל הטרוסקסואליות, אולי משום שלסביות רבות הן חסרות גורמי הגנה על היריון, הפלה, אמצעי מניעה, הנקה והפלות.[5] גורם המוביל להזנחה בקרב לסביות בדרישת הקרנה רפואית בארצות הברית הוא היעדר ביטוח בריאות שמציעים המעסיקים עבור בני זוג מאותו המין. כאשר נשים אכן פונות לטיפול רפואי, לעיתים קרובות אנשי מקצוע בתחום הרפואה אינם מצליחים לקחת היסטוריה רפואית מלאה. במחקר שנערך לאחרונה על 2,345 נשים לסביות וביסקסואליות, רק 9.3% טענו כי נשאלו אי פעם רופא על נטייתן המינית. שליש מהנשאלות האמינו כי חשיפת ההיסטוריה המינית שלהם תביא לתגובה שלילית, ו-30% קיבלו תגובה שלילית מאיש מקצוע רפואי לאחר שהזדהו כלסביות או ביסקסואליות.[6] היסטוריה מלאה של מטופלת מסייעת לאנשי מקצוע בתחום הרפואה לזהות אזורי סיכון גבוהים יותר ולתקן הנחות לגבי ההיסטוריה האישית של נשים. בסקר דומה שנערך בקרב 6,935 לסביות, 77% היו בקשר מיני עם בת זוג אחת או יותר, ו-6% היו בקשר שכזה במהלך השנה הקודמת.[6][7] מחלות המועברות במגע מיני חלק ממחלות המין הן מידבקות בין נשים, לרבות וירוס הפפילומה האנושי (HPV), טריכומוניאזיס, עגבת, נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV), וגינוזיס חיידקי (BV), וירוס הרפס סימפלקס (HSV). העברת מחלות מין ספציפיות בקרב נשים המקיימות יחסי מין עם נשים תלויה בפרקטיקות המיניות שהן עוסקות בהן. כל חפץ שבא במגע עם הפרשות צוואר הרחם, רירית הנרתיק או דם מחזור, כולל אצבעות או חפצים חודרים, עלול להעביר מחלות המועברות במגע מיני.[8] מגע אוראלי-גניטלי עשוי להצביע על סיכון גבוה יותר לרכישת HSV,[9] גם בקרב נשים שלא קיימו מין קודם עם גברים.[10] וגינוזיס חיידקי (BV) מופיע לעיתים קרובות יותר אצל לסביות, אך לא ברור אם הוא מועבר במגע מיני; BV מופיע אצל רווקים וכן אצל נשים הפעילות מינית. BV מופיע לעיתים קרובות אצל שתי בנות הזוג במערכת יחסים לסבית;[11] מחקר שנערך לאחרונה על נשים עם BV מצא כי 81% היו שותפות ל-BV.[12] לסביות לא נכללות בקטגוריה של תדירות העברת HIV, אם כי ההעברה אפשרית באמצעות נוזלים נרתיקיים וצוואר הרחם; השיעור הגבוה ביותר של העברת HIV מנשים לנשים הוא בקרב מי שקיימה יחסי מין עם גברים, או משתמשת בסמים תוך-ורידיים.[13][14] רופאים רבים רואים במין בין נשים סיכון זניח להעברת מחלות מין[4] ולא מצליחים לספק כל מידע אודות מניעת העברת מחלות מין בעת יחסי מין בין שתי נשים.[15] אף על פי שללסביות יש סיכון נמוך יותר להידבק במחלות מין מאשר למקבילותיהן ההטרוסקסואליות והביסקסואלות, הסיכון עדיין קיים.[16] בנוסף, רוב ה-WSW קיימו יחסי מין עם גברים בשלב כלשהו בחייהם, מה שמגדיל משמעותית את הסיכון לזיהום.[17] WSW נקראות לעבור בדיקות אגן שנתיות כדי לבלום את הסיבוכים של מחלות מין.[18] מין בטוחישנן דרכים שונות עבור WSW להגנה מפני העברת מחלות מין במהלך יחסי מין, אם כי שיטות אלה אינן נחקרות היטב. סכרים דנטליים, קונדומים על צעצועי מין, כפפות וניילון נצמד משמשים כולם כהגנה במהלך צורות שונות של יחסי מין. מרבית ה-WSW אינן משתמשות בהגנה במהלך יחסי מין, בגלל תפיסות מוטעות שהסיכון הנמוך יותר להעברת מחלות מין גורם לכך שאין צורך במחסומים.[19] עיסוק במין אוראלי ללא שימוש בסכר דנטלי או בקונדום נחשב להתנהגות מינית בסיכון גבוה.[18] ה-CDC ממליץ להשתמש בסכר דנטלי במהלך יחסי מין אוראליים.[20] בנוסף, ארגונים למניעת HIV מחלקים סכרים דנטליים יחד עם קונדומים וציוד אחר למין בטוח.[21] ה-FDA לא העריך סכרים דנטליים או חסמים אחרים ביעילותם במניעת התפשטות מחלות מין.[22] מחנכי בריאות מעודדים במידה רבה את השימוש בהם במהלך קונילינגוס ואנאלינגוס,[18] אבל סכרים דנטליים אינם נמצאים בשימוש נרחב על ידי WSW,[23][24] והפעולות הללו לא נעשות במחשבה על מניעת מחלות מין. סכרים דנטליים נמצאים בדרך כלל במרפאות מחלות מין ובאינטרנט, אך קשה למצוא אותם בבתי מרקחת שבהם בדרך כלל נמכרים קונדומים.[25] ניתן גם להכין סכרים דנטליים על ידי חיתוך קונדום לטקס. ידוע כי קונדומי לטקס הם אטומים לפתוגנים העלולים לגרום למחלות מין.[26] בדומה לקונדומים, נעשה שימוש בסכר דנטלי חדש עבור כל מקרה של מין אוראלי כדי להפחית את הסיכון להעברת מחלות מין. סכרים מונחים מעל פתח ההנרתיק או פי הטבעת לפני תחילת פעילויות מיניות ואין להסירם עד לסיום הפעילות.[25] כדי להבטיח את אי-היווצרותם של קרעים, ניתן להשתמש בחומר סיכה מבוסס מים או סיליקון. בנוסף, סכרים אינם נמתחים מכיוון שזה עלול להוביל לקרעים. יש לאחסן את הסכרים הדנטליים במקום קריר ויבש, ולעולם לא לעשות בהם שימוש לאחר תאריך התפוגה המודפס.[20] אף על פי שקונדומים עשויים שלא להיות מתאימים למפגשים מיניים רבים של WSW, הם עדיין שימושיים כאשר מדובר באביזרי מין. צעצועים המשותפים בין בני הזוג יכולים להפיץ פתוגנים גם כאשר הם מנוקים. השימוש בקונדומים בנוסף לניקוי יסודי יכול לסייע בהפחתת הסיכון להעברת מחלות מין באמצעות צעצועי מין.[25] במקרה של פצעים פתוחים או פצעים בידיים, ניתן להשתמש בכפפות לטקס למניעת זיהום תוך כדי החדרת אצבעות או פיסטינג. על הכפפות להיות מונחות על הידיים לפני התרחשות הפעילות המינית ולהישאר עליהן לאורך כל הפעילות.[25] ניילון נצמד מוצג לעיתים קרובות כאלטרנטיבה לסכרים דנטליים, אך אינו מומלץ באופן נרחב. בניילון נצמד נעשה שימוש באותו אופן כמו בסכרים דנטליים, והוא יותר חסכוני. כרגע לא קיימים מחקרים על רמת החדירוּת של ניילון נצמד למחלות מין הנגרמות על ידי פתוגנים, אך ידוע שהוא עמיד למים.[22] בריאות נפשיתמאז שהספרות הרפואית החלה לתאר הומוסקסואליות, פנו אליה לעיתים קרובות מתוך תפיסה שביקשה למצוא פסיכופתולוגיה אינהרנטית כשורש הבעיה. ספרות רבה בנושא בריאות הנפש ולסביות התמקדה בדיכאון, שימוש בסמים והתאבדות. אף על פי שבעיות אלו קיימות בקרב לסביות, הדיון אודות הגורמים שלהן השתנה לאחר שהומוסקסואליות הוסרה מהמדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM) בשנת 1973, וזאת בעקבות מאבק של ארגונים ומדענים לשינוי תפיסה זו (ראו ג'ון פרייר). במקום זאת, נידוי חברתי, אפליה משפטית, הפנמת סטריאוטיפים שליליים ומבני תמיכה מוגבלים מצביעים על גורמים שהומוסקסואלים מתמודדים איתם בחברות מערביות שלעיתים קרובות משפיעים לרעה על בריאותם הנפשית.[27] נשים המזדהות כלסביות מדווחות שהן מרגישות שונות ומבודדות משמעותית במהלך גיל ההתבגרות;[28] רגשות אלה צוטטו כמופיעים בממוצע בגיל 15 אצל לסביות ובגיל 18 אצל נשים המזדהות כביסקסואליות.[29] בסך הכול, נשים נוטות להתמודד בהדרגה עם פיתוח מושג עצמי מבפנים, או עם נשים אחרות איתן הן אינטימיות. נשים (הטרוסקסואליות או אחרות) מגבילות גם את מי שהם חושפות להם את זהותן המינית ולעיתים קרובות יותר רואות בלהיות לסביות בחירה, לעומת גברים הומוסקסואלים, העובדים יותר כלפי חוץ ורואים את היותם הומוסקסואלים מחוץ לשליטתם. הפרעות חרדה ודיכאון הם הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר בקרב נשים. דיכאון מדווח בקרב לסביות בשיעור הדומה לנשים הטרוסקסואליות.[30] זוהי בעיה משמעותית יותר בקרב נשים שחשות שעליהן להסתיר את נטייתן המינית מחברים ובני משפחה, שחוות אפליה אתנית או דתית צבורה, או חוות קשיים ביחסים ללא מערכת תמיכה.[31] יותר ממחצית מהנשאלות לסקר בנושא בריאות בתחום לסביות בשנת 1994 דיווחו כי היו להן מחשבות אובדניות, ו-18% ניסו להתאבד.[32] מחקר מבוסס אוכלוסייה שהשלים המרכז הלאומי לחקר אלכוהול מצא כי נשים שמזדהות כלסביות או ביסקסואליות נוטות פחות להימנע מאלכוהול. ללסביות וביסקסואליות יש סיכוי גבוה יותר לדווח על בעיות אלכוהול, וכמו כן לא להיות מסופקות מטיפול בתוכניות גמילה.[33] קהילות לסביות רבות מתרכזות בברים, ושתייה היא פעילות הקשורה להשתתפות בקהילה עבור לסביות ונשים ביסקסואליות.[34] אלימות מצד בת זוג אינטימיתאלימות מצד בן/בת זוג אינטימי/ת (IPV - Intimate partner violence) מקיפה כל סוג של התעללות, כגון התעללות פיזית או פסיכולוגית, רדיפה או אלימות מינית, המופעלת על ידי בן/בת זוג אינטימי/ת.[35] WSW נוטות יותר מאשר נשים הטרוסקסואליות לסבול מ-IPV מכל סוג שהוא מבנות זוגן, כאשר לנשים ביסקסואליות יש שכיחות גבוהה יותר מאשר לנשים לסביות.[36] לנשים ביסקסואליות יש סיכוי גדול פי שניים מנשים הטרוסקסואליות לחוות הטרדה או אונס מצד בת זוג אינטימית. אי-קיום מחקריםהסקת מסקנות חזקות ומרחיקות לכת על WSW יכולה להיות קשה, מכיוון שמחקרים רבים אינם מצליחים לכלול קבוצה זו באופן ספציפי.[37] מחקר אקדמי מועט נעשה על WSW ביחס לקבוצות מיעוט מיניות אחרות.[24] מחקר על בריאות מינית עוסק בדרך כלל בהיריון ובמין הטרוסקסואלי, כאשר לרוב מתעלמים מצורכי ה-WSW.[16] מחקרים על אלימות מצד בן/בת זוג אינטימי/ת לעיתים קרובות אינם מצליחים לדווח על מין העבריין או על נטייתו המינית של הקורבן, מה שמקשה על חקר השכיחות בקהילות WSW.[36] ראו גם
לקריאה נוספת
הערות שוליים
|
||||||
