סדר הירושה היעקוביטיסדר הירושה היעקוביטי הוא סדר הירושה לכתר של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד על פי היעקוביטים שלא מכירים בחוק הזכויות 1689 ובחוק ההסדר 1701 ששינה את סדר הירושה הטבעי לכתר. כמו כן היעקוביטים לא מכירים בחוקי האיחוד של 1707 ובחוק האיחוד של 1800 ועדיין מחשיבים את אנגליה, סקוטלנד ואירלנד כממלכות נפרדות, למרות שהטוען לכתר היעקוביטי נושא בתואר "מלך בריטניה הגדולה" שהיה תואר מסורתי מאז איחוד הכתרים ואינו מהווה אינדיקציה לאי עצמאותן של הממלכות השונות. הכתר היעקוביטי היה בתחילתו ברשותו של בית סטיוארט עד מותו של הקרדינל הנרי בנדיקט סטיוארט ב-1807. לאחר מותו נכחדה השושלת והכתר היעקוביטי עבר לצאצאיו של צ'ארלס הראשון דרך בתו הנרייטה אן, נסיכת אנגליה. ראשית, עבר הכתר לבית סבויה (1807–1840), בית אוסטריה-אסטה (1840–1919) וכיום הוא ברשות בית ויטלסבאך ועתיד לעבור לבית ליכטנשטיין. אף לא אחד מן המונרכים היעקוביטים מאז מותו של הנרי אימץ את הטענה לכתר הבריטי או ניסה לפעול כדי להשיגו.
יורשים עתידיים
טענות נוספות לכתריש הטוענים כי נישואיה של מרי השנייה לדודה פרנץ הרביעי, דוכס מודנה אינם חוקיים על פי החוק האנגלי, משום שנישואי דוד ואחייניתו אסורים בנצרות, ואישורו המיוחד של האפיפיור שניתן לה אינו תקף באנגליה השייכת לכנסייה האנגליקנית. בשל כך, הם סוברים כי בנה פרנסיס הראשון אינו יורש את זכותה לכתר הבריטי. לפי גישה זו, את מרי השנייה ירשה אחותה מרי השלישית והשושלת המשיכה דרך צאצאיה:
אם מקבלים טענה זו, הטוען היעקוביטי הנוכחי לכתר הבריטי הוא פיטר הראשון, אולם, ככל המונרכים היעקוביטים מאז הנרי התשיעי והראשון, הוא אינו עושה ניסיונות כלשהם להשיג את הכתר. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|