|
סול קריפקי
סול (שאול) אהרון קריפקי (באנגלית: Saul Aaron Kripke; 13 בנובמבר 1940 – 15 בספטמבר 2022) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי, פרופסור במרכז ללימודים מתקדמים ב-CUNY ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון. קריפקי נחשב לאחד הפילוסופים האנליטיים החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. תרומותיו העיקריות הן בתחומי הלוגיקה המודלית, פילוסופיה של הלשון, מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה ותורת הקבוצות. סדרת הרצאותיו "שמות והכרח" (אנ'), שניתנו בשנת 1970 ופורסמו כספר בשנת 1980, חוללה מהפכה בפילוסופיה של הלשון והשפיעה עמוקות על תחומים פילוסופיים נוספים. על-פי סקר שנערך בין פילוסופים, קריפקי נבחר כאחד מבין עשרת הפילוסופים המשפיעים ביותר ב-200 השנה האחרונות.[1] ביוגרפיה סול היה הבכור מבין שלושת ילדיהם של דורותי (לבית קארפ) והרב מאיר סמואל קריפקי.[2] אביו היה רב בית הכנסת בית-אל, הקהילה הקונסרבטיבית היחידה באומהה, נברסקה; אמו כתבה ספרי חינוך יהודיים לילדים. הוריו נודעו בשנותיהם המאוחרות כפילנתרופים, לאחר שנעשו מיליונרים באמצעות השקעה מוקדמת אצל וורן באפט. סול ושתי אחיותיו, מדלין ונטע, למדו בבית הספר היסודי דאנדי ובתיכון סנטרל אומהה. קריפקי תואר כילד פלא, לימד את עצמו עברית מקראית בגיל שש, קרא את יצירותיו השלמות של שייקספיר עד גיל תשע, ושלט ביצירותיו של דקארט והחל לעסוק בבעיות מתמטיות מורכבות עוד בטרם סיים את בית הספר היסודי.[3][4] הוא כתב את משפט השלמות הראשון שלו בלוגיקה מודאלית בגיל 17, והוא פורסם שנה לאחר מכן. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1958, למד קריפקי באוניברסיטת הרווארד וסיים בהצטיינות בשנת 1962 תואר ראשון במתמטיקה. במהלך שנת הלימודים השנייה שלו בהרווארד, הוא לימד קורס לוגיקה לבוגרים ב-MIT הסמוך.[5] עם סיום הלימודים זכה קריפקי במלגת פולברייט, ובשנת 1963 מונה לאגודת העמיתים. לימים אמר קריפקי, "הלוואי שיכולתי לדלג על הלימודים באוניברסיטה. הכרתי אנשים מעניינים אבל אני לא יכול להגיד שלמדתי דבר. כנראה שבכל מקרה הייתי לומד את הכל רק מלקרוא בעצמי".[3] לימד בהרווארד תקופה קצרה בשנת 1968 ולאחר מכן עבר קריפקי לאוניברסיטת רוקפלר בעיר ניו יורק, שם לימד עד 1976. בשנת 1978 קיבל פרופסורה באוניברסיטת פרינסטון[6]. בשנת 1988 קיבל את פרס בהרמן של האוניברסיטה על הישגים יוצאי דופן במדעי הרוח. בשנת 2002 החל קריפקי ללמד במרכז הבוגרים של CUNY, ובשנת 2003 מונה לפרופסור מן המניין לפילוסופיה שם. קריפקי זכה בתוארי כבוד מאוניברסיטת נברסקה באומהה (1977), אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (1997), אוניברסיטת חיפה בישראל (1998) ואוניברסיטת פנסילבניה (2005). הוא היה חבר באגודה האמריקאית לפילוסופיה ועמית נבחר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, ובשנת 1985 היה לעמית של כבוד באקדמיה הבריטית. הוא זכה בפרס רולף שוק בלוגיקה ופילוסופיה בשנת 2001[7]. קריפקי היה נשוי לפילוסופית מרגרט גילברט. הוא היה בן-דוד רחוק של הבמאי והמפיק הטלוויזיוני אריק קריפקי. במהלך חייו נקשר שמו של קריפקי לתלונות על הטרדות מיניות.[8][9] עבודתולוגיקה מודליתשני מאמריו הראשונים של קריפקי עסקו בלוגיקה מודלית, כאשר את הראשון כתב עוד בהיותו נער. מאמרים אלו עסקו בלוגיקה מודלית, הרחבה של הלוגיקה הקלאסית המאפשרת ניתוח פורמלי של טענות המכילות את ביטויים מודליים כמו "אפשרי" ו"הכרחי". לדוגמה, על פסוק כמו "יורד גשם", ניתן להפעיל את האופרטורים המודליים של ההכרח והאפשרות ולקבל "בהכרח יורד גשם" או "אפשרי שיורד גשם". אחת המערכות המודליות הבסיסיות ביותר בתחום זה נקראת K על שמו של קריפקי. כחלק מעבודתו בתחום, פיתח קריפקי את הסמנטיקה המקובלת כיום עבור הלוגיקה המודלית, המוכרת כיום כ"סמנטיקה של קריפקי" (ידועה גם כ"סמנטיקה של מסגרות"). הסמנטיקה כוללת "מסגרת", או קבוצה של עולמות אפשריים, ויחס בינארי של "נגישות" בין עולמות אלו. סמנטיקה של עולמות אפשריים מפרשת טענה על מה שאפשרי כטענה על מצב עניינים ב"עולם" מסוים, את הטענה על מה שהכרחי כטענה על מצב העניינים "בכל העולמות האפשריים", ואת הטענה על הבלתי אפשרי כטענה על מה שאינו מצב העניינים "באף עולם אפשרי". סמנטיקה זו מהווה בסיס למערכות לוגיות לא-קלאסיות רבות, ויושמה גם ללוגיקה אינטואיציוניסטית וכן למערכות אחרות. שמות והכרחספרו של קריפקי "שמות והכרח", המבוסס על שלוש הרצאות שנשא בפרינסטון ב-1970, נחשב לאחת היצירות הפילוסופיות החשובות ביותר של המאה ה-20 בתחום הפילוסופיה של הלשון. בין הטענות המרכזיות של קריפקי היא שהכרחיות היא מושג מטאפיזי הנבדל מהמושג האפיסטמי "א-פריורי" וכן מאמיתות אנליטיות הנובעות מכללי השפה. לטענתו, קיימות אמיתות הכרחיות שניתן לגלותן באמצעות ידע א-פוסטריורי בלבד, לדוגמת יחס הזהות בין מים ל-H2O. בכך, קריפקי נחשב לזה שהחיה את העיסוק במטאפיזיקה לאחר דעיכתו בעקבות הפוזיטיביזם הלוגי, וכן מחייה התפיסה המהותנית, הגורסת כי לאובייקטים ישנן תכונות מהותיות להם בכל עולם אפשרי. קריפקי פותח את ספרו בביקורת על התיאוריות הדסקרפטיביות של שמות (אנ') שהיו מקובלות באותה התקופה, כגון אלו של פרגה, ראסל וויטגנשטיין. תיאוריות אלו טענו כי ההוראה של שמות פרטיים נקבעת על ידי תיאורים מיידעים (אנ') הקשורים אליהם. כחלופה, קריפקי טען כי שמות פרטיים הם "מציינים נוקשים" (אנ'), מושג שטבע בהקשר זה, ומשמעותו היא כי הם מתייחסים לאותו אובייקט בכל "עולם אפשרי" בו האובייקט קיים. לדוגמה, השם "אריסטו" תמיד מתייחס לאותו אדם שחי ביוון העתיקה בכל עולם אפשרי, בעוד שהתיאור "הפילוסוף שהיה מורהו של אלכסנדר הגדול" יכול היה להתייחס לאנשים שונים אם נדמיין עולמות בהם ההיסטוריה התרחשה אחרת. כמו כן, קריפקי הציע את התיאוריה הסיבתית של ההוראה (אנ'), הגורסת כי ההוראה של שם מועברת דרך שרשרת סיבתית-היסטורית ארוכה של שימושים קודמים, אשר ניתן להתחקות אחריה, באופן עקרוני, עד לשימוש המקורי (אירוע הענקת השם, לאריסטו לדוגמה, המכונה אירוע ה'הטבלה'). בספר מתייחס קריפקי גם לבעיית גוף ונפש, ותרומתו המרכזית היא דרך טיעון נגד המטריאליזם הזהותי, גישה הטוענת כי כל עובדה מנטלית זהה לעובדה פיזיקלית, כמו "כאב הוא ירי של סיבי C". הוא טען שאם 'כאב' ו'ירי של סיבי C' הם שני מציינים נוקשים, אזי הזהות ביניהם חייבת להיות הכרחית בכל עולם אפשרי. אולם, לפי קריפקי, ניתן בקלות לדמיין עולם אפשרי בו קיים כאב ללא ירי של סיבי C, או ירי של סיבי C ללא כאב. אפשרות קונספטואלית זו, לטענתו, מוכיחה שזהות כזו אינה הכרחית. קריפקנשטייןבספרו "ויטגנשטיין על כללים ושפה פרטית" (אנ') מ-1982, הציג קריפקי פרשנות חדשה ל"טיעון השפה הפרטית" של ויטגנשטיין מ"חקירות פילוסופיות". הוא התמקד בפרדוקס שנדון בסעיף 201, ופיתח אותו לכדי בעיה ספקנית לגבי משמעות. כדי להדגים את הבעיה, קריפקי הציע מושג חדש בשם "קווס" (quus), פעולה דמוית חיבור אך שונה במקרים מסוימים. לטענתו של קריפקי, בהינתן רק השימוש שלנו בעבר בפעולת החיבור, אי אפשר לדעת בוודאות למה התכוונו כאשר השתמשנו בסימן '+'. ייתכן שהתכוונו בעצם ל'קווס', ורק במקרה לא נתקלנו עד כה במקרים שבהם ההבדל בין חיבור לקווס היה בא לידי ביטוי. פרשנותו של קריפקי, המכונה לעיתים "קריפקנשטיין", עוררה מחלוקת ונתפסה על ידי חלק מהפרשנים כסטייה מהגותו המקורית של ויטגנשטיין[10]. קריפקי טען כי יש לתפוס את הספר כתיאור של הבעיה כפי שהתגלתה בפניו, ולא כהצגה של עמדותיו של ויטגנשטיין עצמו.[11] תיאוריה סמנטית של אמתבשנת 1975 הציג קריפקי גרסה משלו לתיאוריה סמנטית של אמת (אנ'), תיאוריה המבקשת להגדיר מה הופך משפט לאמיתי תוך התמודדות עם פרדוקסים לוגיים ידועים, כגון פרדוקס השקרן ("משפט זה הוא שקרי"). קריפקי הציע תיאוריה זו כחלופה לתיאוריה החלוצית של טרסקי, על ידי התבססות על לוגיקה חלקית המאפשרת למשפטים להיות בעלי ערך אמת "לא מוגדר" בנוסף ל"אמת" ו"שקר". עם זאת, התיאוריה של קריפקי ספגה ביקורת משום שהיא אמנם פותרת את פרדוקס השקרן המקורי, אך נכשלת מול גרסת "פרדוקס השקרן החזק" ("משפט זה אינו אמיתי").[12] תרגומים לעברית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
