סיריל שטיין
סיריל שטיין (באנגלית: Cyril Stein, 20 בפברואר 1928 – 15 בפברואר 2011) היה סוכן הימורים, איש עסקים ונדבן יהודי בריטי. ביוגרפיהשטיין נולד באזור האיסט אנד של לונדון למשפחה של יהודים מהגרים מרוסיה. אביו, שכונה "ג'ק הישר", הקים את "סוכנות הידיעות הספורטיבית הלונדונית והמחוזית", שהעבירה מידע בין סוכני הימורים מחוץ לתוך מתחמי מרוצי סוסים. שטיין למד בבית תיכון בשכונת וסטהאם[1]. שטיין ניהל משרד קטן משלו להימורים באשראי בווסט אנד של לונדון כאשר ב-1956 (בגיל 28) יחד עם דודו מארק שטיין, רכש את חברת ההימורים הוותיקה אך הכושלת "לאדברוקס" (Ladbrokes), שנוסדה בשנת 1886, תמורת סכום של 100,000 ליש"ט[1]. פריצת הדרך של החברה הגיעה בשנת 1961, אז אישרה ממשלת בריטניה לראשונה פתיחה של חנויות הימורים, בהם הותר לראשונה להמר על מרוצי סוסים ללא צורך להיות נוכח במרוץ עצמו (בהמשך הותרו הימורים על אירועי ספורט אחרים). "לאדברוקס" תחת ניהולו של שטיין פתחה מאות חנויות הימורים ברחבי הממלכה המאוחדת, רכשה ופתחה גם בתי קזינו, בעיקר בלונדון[2]. אך בשנת 1979 "לאדברוקס" איבדה את רישיונות הקזינו שלה, לאחר ששטיין הואשם כי ארגן הונאה כדי לפתות מהמרים בעלי הכנסה גבוה ממועדונים יריבים, באמצעות נערות לווי[3][4]. החברה גם החלה לפעול בענף מלונאות ותכננה להקים מלונות גם בחיפה ובאילת[5][6]. שטיין מונה ליו"ר לדברוקס ב-1966 ושנה אחר כך החברה הונפקה בהצלחה בבורסה לניירות ערך בלונדון לפי שווי שוק של מיליון ליש"ט. סיריל סטיין נשאר יו"ר עד שפרש בסוף 1993 (בגיל 65), אז החברה הייתה בעלת שווי שוק של יותר מ-2 מיליארד ליש"ט[1]. בשנת 1987 רכש את פעילות רשת מלונות הילטון מחוץ לארצות הברית, תמורת 645 מיליון ליש"ט[7]. היא נמכרה חזרה לתאגיד הילטון ב-2005, תמורת 3.6 מיליארד ליש"ט[8]. בישראל גם רכש את הבעלות על מבנה מלון הילטון ירושלים[9], אך מיד אחר כך פרץ סכסוך בין שטיין לאיש העסקים מרכוס כץ, שטען ששטיין הבטיח לו שותפות במלון[10]. שטיין הסתכסך גם עם עורך דין יעקב נאמן שייצג אותו בעסקה[11], אך לבסוף הסכים למכור את מחצית הבעלות לכץ[12]. באותה תקופה גם רכש את מלון "קלאב אין" באילת[13] ומגרש בהרצליה פיתוח עליו הוקם פרויקט "הרצליה ביזנס פארק"[14]. לאחר פרישתו של שטיין מהחברה מכרה "לאדברוקס" את כל פעילותה בישראל[15]. פרויקט ממילאבמאי 1988 השתתפה חברת "לאדברוקס" במכרז שערכה החברה הממשלתית " קרתא - חברה לפיתוח מרכז ירושלים" לשיקום ופיתוח אזור שכונת ממילא וסביבתו[16]. לאחר שכל המתחרים האחרים במכרז למעט אחד פרשו, נבחרה חברת "לאדברוקס" של שטיין כזוכה[17], והחל משא ומתן על פרטי החוזה[18]. הפרויקט כלל פיתוח של ארבעה מתחמים אזור מסחרי, אזור למגורים, מתחם מלונות וחניון רב קומות הכולל שטח ציבורי פתוח. במהלך המשא ומתן שטיין הודיע שהוא מסרב לקחת על עצמו חלקים לא רווחים בפרויקט כולל פיתוח החניון והשטח הפתוח, זאת אף על פי שהמכרז היה על פיתוח המתחם כולו כמקשה אחת, דבר שהביא לעיכוב בחתימת החוזה עמו[19]. בנוסף, במהלך המשא ומתן פרצה האינתיפאדה הראשונה[20]. לאחר יותר משנה של משא ומתן הוסכם כי הוא לא יהיה אחראי לבניית החניון והשטחים הציבוריים (שנבנו מתקציב המדינה)[21], בנוסף קיבל את הזכות להקים במתחם מלון של רשת הילטון שבבעלותו[22], והגדיל את השטח המוגדש למגורים (החלק הרווחי ביותר בפרויקט) על חשבון הקמת שטחי משרדים[23]. שטיין החל בהקמת מתחם המגורים בפרויקט, ששווק תחת השם "כפר דוד", כמתחם יוקרה בעיקר לתושבי חוץ[24]. בשנת 1993 הכניס את היזם אלפרד אקירוב כשותף לפרויקט, והחל בהקמת מלון הילטון (שקיבל אחר כך את השם מלון מצודת דוד)[25]. בדצמבר 1996 מכרה "לאדברוקס" את יתרת הזכויות שהחזיקה בפרויקט לחברת אלרוב נדל"ן ומלונאות של אקירוב[26]. חיים אישייםשטיין היה שומר מצוות ועשה כמיטב יכולתו להתנער מפרסום ואמר שאחת הדאגות העיקריות שלו הייתה לשמור על משפחתו מחוץ לאור הזרקורים. הוא התחתן עם בטי יאנג ב-1949. הוא הותיר אחריו את אשתו בניו יונתן ודניאל ואת בתו מריון, וכמה נכדים. שטיין היה ציוני מסור לאורך חייו[4]. בשנותיו האחרונות התגורר בלונדון ובירושלים לסירוגין, וב-2009 החליט שטיין לעשות עלייה בעקבות הטבות המס של חוק מילצ'ן[27]. בירושלים הוא התגורר בדירה בפרויקט "כפר דוד" שהקים בשעונת ממילא[28]. נדבנותבמשך השנים תרם שטיין לארגונים יהודיים וישראלים. בשנת 1963 מימן את משלחת ישראל למשחקי סטוק מנדוויל[29]. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 היה שטיין תורם משמעותי של תנועת גוש אמונים[30]. בין השאר מימן את הניסיונות הראשונים של "גרעין אלון מורה" להתיישב בשומרון[31], ורכישת קרקע סמוך למאחז מגרון[28]. שטיין היה מממן של ארגון ידידי ישראל במפלגת הלייבור יחד עם טרבור צ'ין. במשך השנים שטיין שימש בתפקידים הבאים:
הערות שוליים
|