|
סמור
סמוּר (שם מדעי: Mustela) הוא סוג טורף במשפחת הסמוריים. בסוג זה נכללים כ-15 מינים, ובהם ההרמין, חמוס השלגים, חמוס סיבירי וחמוס מבאיש ממנו בוית החמוס. אורכם של הסמורים נע בין 12 ל-45 סנטימטר, ולרובם יש פרווה אדומה או חומה ובטן לבנה. מינים מסוימים משירים בחורף ופרוותם נעשית לבנה. אורך זנבם נע בין 22 ל-33 סנטימטר. גופם של הסמורים הוא ארוך וגלילי, ורגליהם קצרות, מה שמאפשר להם להיכנס אל תוך מחילות בחיפוש אחר טרף, מכרסמים בעיקר. תפוצה ובתי מחייההסמורים מצויים בכל העולם מלבד אוסטרליה ואנטארקטיקה. הסמורים האפריקאים מוגבלים לחלקה הצפוני של היבשת, וכך גם הסמורים בדרום אמריקה. לעומת זאת, הם נפוצים בכל שטחי צפון אמריקה, אירופה ואסיה (מלבד איים שונים, ואזורים מסוימים כגון תת היבשת ההודית). הם הובאו על ידי האדם למקומות נוספים כמו ניו זילנד. הסמורים חיים במגוון של בתי גידול, ואלו משתנים ממין למין. הם נפוצים מהקטבים, במקרה של חמוס השלגים וההרמין, עד ליערות הגשם במקרה של הסמור הקולומביאני וסמור האמזונאס, ואפילו עד לאזורים עירוניים, כמו במקרה של הסמור המצרי. הסמור והאדםהסמורים מסמלים בתרבויות רבות מרמה וגנבה, זאת בעיקר בשל חיבתם לחפצים נוצצים. בספרות הסמור משמש לעיתים כסמל לנוכל. כמו כן, הסמורים מפורסמים בגלל הנזקים שהם גורמים לחקלאות, על ידי טריפת תרנגולות. עם זאת, יחסו של האדם לסמור אינו שלילי לגמרי. החמוס המבוית הוא חיית מחמד נפוצה, גם בישראל. בתקופות קדומות היה נהוג להשתמש בו, ובסמורים אחרים, בתור מדבירים טבעיים - הם היו ניזונים ממכרסמים בשדות, ובכך עוזרים לחקלאים. זה הוביל לכך שכמה מיני סמורים הובאו לאזורים שונים בעולם, והדוגמה הבולטת ביותר לכך הם הסמורים בניו זילנד. חמוס השלגים, ההרמין, והחמוס המבאיש הביאו שם תועלת בהתחלה אך בהדרגה הפכו למזיקים. כיום הם נחשבים לגורמי פגיעה משמעותייים במערכת האקולוגית. טקסונומיהמינים:
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
