עיתונאות

המונח "עיתונות" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו עיתון.

עיתונאות או עיתונות היא פעילות של איסוף, ניתוח, עריכה, והפצה של תוכן מידעי העוסק באירועים אקטואליים. בעלי המקצוע העוסקים בעיתונאות, לרוב לפרנסתם, קרויים עיתונאים.

העיתונאות היא הבסיס לפעילותם של אמצעי התקשורת: עיתונים, חדשות, יומני חדשות ברדיו, תוכניות אקטואליה בטלוויזיה ואתרי חדשות באינטרנט.

לעיתונאות רבדים רבים, מלבד החדשות האקטואליות ישנם מדורי עיתונות העוסקים בכלכלה, רכילות, ספרות ותרבות, טורי דעה ועוד.

במאה ה-16, כשמכונות דפוס גדולות התחילו להתפשט בעולם, הוקמו עיתונים כדי לספק ליותר ויותר קוראים חדשות. ההופעה הראשונה של חברת עיתונות פרטית הייתה בסין, בזמן סוף שלטונה של אימפריית המינג – בשנת 1582. העיתון Relation aller Fürnemmen und gedenckwürdigen Historien (יחס כל הנסיכים וההיסטוריה הבלתי נשכחת) של יוהאן קרולוס (Johan Carolus), שפורסם בשנת 1605 בשטרסבורג, בדרך כלל מוכר בתור העיתון הראשון באירופה.

העיתונאות העברית התפתחה לאט, והעיתון העברי התחיל להופיע רק כמאתיים שנה לאחר הופעת העיתונים באירופה ובאמריקה (1582). אבל כשהעיתונים העבריים התחילו להופיע, הם התפשטו במהירות.

תחילת דרכה של עיתונאות זאת הייתה באירופה. באמצע המאה ה-19 החלו להשתמש בעברית כשפת חול ולא רק לשון קודש. המשכילים היהודים, בעיקר הציונים, ביקשו להתבטא בעברית, וזה כלל עיתון עברי. חלוץ העיתונים העבריים היה ה"מגיד" שיצא לאור על-ידי אליעזר ליפמן ליברמן בשנת תרט"ז (1856) בפרוסיה. מי שרצה להופיע בעיתון היה צריך לכתוב על מקרה שקרה אצלו בעיר ולשגר אותו לעיתון. האנשים שכתבו כתבות לעיתון כובדו מאוד במקומות מגוריהם.^[1]

הפיכת האינטרנט לתשתית תקשורת מרכזית, ובייחוד התבססותה של העיתונאות על ערוצי מדיה חברתיים להפצת התוכן והמידע שלה, השפיעה רבות על התעשייה ועל תפקידם של העיתונאים. יש שראו את האינטרנט כיוצר חוסר ודאות כלכלי עבור תעשיית העיתונות. בארצות הברית למשל ירד מספר העיתונים מ-1,611, בשנת 1990 ול-1,387, בשנת 2009. גם ברחבי העולם הייתה ירידה במספר העיתונים ששווקו עם עליית הטכנולוגיה. מספר גדול של עיתונים נסגר במהלך המאה עשרים ואחד, ומשרות עיתונאיות רבות אבדו. הרקע לסגירת העיתונים וביטול המשרות היה הפיחות בהכנסות מפרסום. עם עלייתה של פלטפורמות דיגיטליות התחילו המפרסמים לפרסם באמצעותן במקום באמצעות ארגוני חדשות.

בנוסף, רשתות חברתיות כמו טוויטר, הפכו לאמצעי משמעותי לאיסוף ולדיווח חדשות באופן מיידי ומהיר יותר מהפצת עיתון, דבר שאיים אף הוא על מקצוע העיתונות, במקביל, ההופעה של טכנולוגיות תקשורת ניידות שינתה את מערכת היחסים בין עיתונאים לבין הארגון שמעסיק אותם, והעניק לעיתונאים חופש מחדר החדשות. טכנולוגיה זו אף הקלה על עיתונאים לא להיות מועסקים על ידי מוסד תקשורתי. תעסוקה עצמאית אפשרה לעיתונאים לפרסם מידע באופן מהיר יותר ללא לחצים ארגוניים.^[2] אולם, מודל תעסוקתי זה מלווה בחוסר ודאות כלכלי גדול^[3] ובהמשך קיומם של לחצים מצד מקורות.

• יחיאל לימור, רפי מן, עיתונאות בעידן הדיגיטלי. רעננה: למדא – ספרי האוניברסיטה הפתוחה, ©תשפ"ב 2022.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: עתונאות
ערך מילוני בוויקימילון: עתונאי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עיתונאות

• אוסף העיתונות וכתבי העת של הספרייה הלאומית
• לייף האקר: 8 דרכים לשיפור הכתיבה העיתונאית, באתר נענע 10
• שלום רוזנפלד, עתונאות – דראמה של עימותים, מעריב, 15 בספטמבר 1985
• יעל גאוני, ‏למי יש יותר כבוד? כרבע מהציבור חושב שהעיתונות היא מקצוע מכובד, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2008
• גיא קצוביץ', ‏סופו של העיתונאי? האלגוריתם שיחליף אותו כבר כאן, באתר גלובס, 16 ביוני 2012
• אלונה בר און, ‏מיהו עיתונאי, מהו מו"ל, ומה תפקידה של מועצת העיתונות?, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2020
• אשר שכטר, אומרים שיש עיתונות אחרת, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2012
• סיני גז, כבלי השמירה של הדמוקרטיה
• יובל דרור, איך טוויטר הרסה את העיתונות, באתר העין השביעית, 4 באוגוסט 2022
• עיתונאות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עיתונאות, דף שער בספרייה הלאומית