|
עציץ שאינו נקובעציץ שאינו נקוב הוא מושג הנזכר בהלכה לגבי מצוות התלויות בארץ. בתורה, המצוות התלויות בארץ מתייחסות לצמחים הגדלים בקרקע של ארץ ישראל. בימי המשנה התחילו לגדל צמחים גם בעציצים, והתעוררו שאלות שונות הקשורות לצמחים אלה. בפרט, התעוררה השאלה האם המצוות התלויות בארץ חלות על צמחים בעציצים. בניגוד ל"עציץ נקוב" שעל פי ההלכה נחשב כמחובר לקרקע, והמצוות התלויות בארץ נוהגות בו כמו בקרקע, אך "עציץ שאינו נקוב" נחשב מנותק מהקרקע, והמצוות התלויות בארץ אינן נוהגות בו מן התורה, אולם חלקן נוהגות בו מדרבנן. מצוות שלגביהן נזכר עציץ שאינו נקובתרומהאדם שיש לו כמה כלים עם יבולים מאותו סוג, וכולם חייבים בתרומה, יכול להפריש את כל התרומות מכלי אחד, ובכך הוא פוטר את כל שאר הכלים. אולם, אם חלק מהכלים מכילים יבולים הפטורים מתרומה, הוא לא יכול להפריש תרומה מכלי פטור על כלי חייב. על-רקע זה, נשאלת השאלה האם אפשר להפריש תרומה מיבול שגדל בעציץ, על יבול שגדל בשדה. ההלכה היא, ש"עָצִיץ נָקוּב - הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ", ולכן ניתן להפריש תרומה מיבול עציץ נקוב על יבול שדה. אבל עציץ שאינו נקוב - אינו נחשב כארץ, ולכן לא ניתן להפריש תרומה מיבול עציץ שאינו נקוב, על יבול שדה או על יבול עציץ נקוב.[1][2] אם בכל-זאת הפריש אדם תרומה מעציץ שאינו נקוב, חז"ל גזרו שהיבול שהופרש יהיה אסור באכילה לישראל כתרומה רגילה, גזירה שמא תתחלף בתרומה מיבול עציץ נקוב. כלאייםשתילי ירקות שנשתלו בתוך כרם נחשבים לכלאי הכרם, והם "מקדשים" ואוסרים באכילה את כל תבואת הכרם. עציץ נקוב שהונח בתוך כרם נחשב כאילו נזרע שם, ולכן הוא מקדש (ואוסר באכילה) את הכרם. אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ".[3] למרות זאת, חז"ל אסרו להעביר עציץ שאינו נקוב בכרם, גזירה שמא יתחלף בעציץ נקוב. טומאת אוכליםלפי התורה, זרע הזרוע בארץ אינו מקבל טומאת אוכלים: ”וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ - טָהוֹר הוּא” (ויקרא יא לז). לפי חז"ל, עציץ נקוב "אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים" לקבל טומאה, כי הזרעים הגדלים בו נחשבים מחוברים לארץ; אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים": הזרעים הגדלים בו נחשבים מנותקים מהארץ ויכולים לקבל טומאה.[4] ביכוריםהמגדל עץ בעציץ נקוב, מביא ממנו ביכורים ואף קורא את מקרא ביכורים, בדיוק כמו המגדל עץ בארץ. אבל המגדל עץ בעציץ שאינו נקוב, אינו קורא את מקרא ביכורים כי אינו נחשב שגדל בארץ (הוא עדיין צריך להביא ממנו ביכורים).[5] שמיטהבעניין שמיטת קרקעות, לא נזכרה בתלמוד הבחנה בין עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב, אלא הבחנה בין "עציץ מלא עפר" לבין "עציץ מלא גללים": מותר לבדוק את הזרעים (כלומר, לזרוע לא כדי להצמיח אלא כדי לראות אם הם תקינים) בעציץ מלא גללים, אבל לא בעציץ מלא עפר.[6] האחרונים הבינו, שהיתר זה קיים אפילו בעציץ נקוב.[7] ופוסקי דורנו הסיקו מכאן מסקנות שונות לגבי זריעה בעציץ בשמיטה:
הפסיקה המקובלת בימינו היא:[14]
הגדרת עציץ שאינו נקובגודל הנקבברוב סוגי הגידולים, צריך שיהיו בעציץ נקבים לצורך ניקוז המים. אם הנקבים מספיק קטנים כך ששורשים קטנים לא יכולים לעבור דרכם, העציץ עדיין נחשב כ"עציץ שאינו נקוב". כך עולה מהמשנה בעניין הכשרת זרעים:
וכך עולה גם מהגמרא:
אם יש נקב קטן, המאפשר מעבר נוזלים אבל לא מאפשר מעבר שורשים, העציץ עדיין נחשב למנותק מהקרקע. מאותו מקור ניתן ללמוד, שגודלו של שורש קטן הוא פחות מגודלו של זית.[2] למעשה, מחמירים בשני הכיוונים:
גודל העציץבחממות תעשייתיות מקובל להשתמש במשטחי-גידול גדולים ונייחים, והפוסקים דנו בשאלה האם משטח כזה עדיין יכול להיחשב כמנותק מהקרקע. הבסיס לדיון הוא דברי הרא"ש, שכרם הנטוע על גג של בית נחשב מחובר לקרקע אף יותר מעציץ נקוב, וחייב בתרומה ובערלה; דין "עציץ שאינו נקוב" מתייחס רק לדבר המטלטל, כמו עציץ וספינה.[21] הרב אגלי טל הסיק מכאן, שכל כלי גדול שאינו מטלטל נחשב כמחובר לקרקע.[22] למעשה, בימינו מחשיבים גם משטחי-גידול גדולים ונייחים בחממות כ"עציץ שאינו נקוב", מכמה סיבות:
הערות שוליים
|
