|
עקרבון נגבי
עַקרַבּוֹן נגבי (שם מדעי: Orthochirus scrobiculosus negbensis) הוא תת-מין של עקרבון מדברי והוא מהקטנים בעקרבי ארץ ישראל. תת-מין זה הוגדר לראשונה על ידי אהרן שולוב ופנחס אמתי ב-1960, והוא הנציג היחיד בארץ ישראל של המין עקרבון מדברי (Orthochirus scrobiculosus). תפוצתו של העקרבון הנגבי היא מיריחו דרומה דרך בקעת ים המלח והערבה, במדבר יהודה, בנגב, בסיני ועד צפון אפריקה. בישראל עובר ככל הנראה גבול תפוצתו הצפוני. מאפייניםאורך הבוגר מגיע עד 35 מ"מ, צבע הגוף אפור - שחור. רוחב בסיסה של האצבע הנחה (Tarsus) קטן ממחצית אורכה. זהו המין היחיד בישראל שבמנוחה זנבו פרוש לאורך ציר הגוף ואינו מעוקל. הזנב עבה ביחס לגוף. על הפרקים הרביעי והחמישי של הזנב שקעים קטנים רדודים שמקנים לו מראה מבריק. שלפוחית הארס קטנה ובמנוחה היא חבויה בשקע שבפרק הזנב החמישי. צבעם של זוג המסרקיות (Petcen), אצבעות-הצבתות ומשנה-פיסות הרגליים, צהוב בהיר. לזכרים עד 22 עלעלים בכל מסרקית, ולנקבות עד 18. תחת אבנים קטנות ובינוניות, ניתן למצוא כמה פרטים יושבים זה לצד זה (כנראה שבמין זה בניגוד לעקרבים אחרים אין קניבליזם). הוא אינו מרבה לצאת מתחת לאבנים, ניזון מפרוקי-רגליים קטנים. ההשרצה מתרחשת ביולי-ספטמבר, עם 8-4 ולדות בצבע לבנבן עד סגול בהיר. הארס חזק אך כמותו קטנה. עקיצתו מכאיבה מאוד אך אינה מסוכנת לאדם בוגר בריא. ארסו של העקרבון המדברי מכיל OSK1, מעכב של החלבון KCNA3.[1] אנשים שנעקצו מתארים כאב צורב ופועם. לאחר מספר שעות הכאב חולף בהדרגה, אם כי תיתכן תחושת עקצוץ שתישאר במשך מספר ימים. לקריאה נוספת
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
