|
פול אוניל
פול הנרי אוניל (באנגלית: Paul Henry O'Neill; 4 בדצמבר 1935 – 18 באפריל 2020) היה מזכירהּ ה-72 של מחלקת האוצר של ארצות הברית בראשית שנות הקבינט של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, מינואר 2001 עד לשלהי דצמבר 2002. בחודש זה הוא פוטר מתפקידו נוכח חילוקי דעות עם הממשל[1]. טרם כהונתו כמזכיר האוצר היה אוניל יושב הראש של מכון ראנד והמנהל הכללי של תאגיד אלקואה (Alcoa), יצרנית האלומיניום השמינית בגודלה בעולם. ביוגרפיהתחילת דרכואוניל נולד בסנט לואיס שבמיזורי, בנם של גיינולד אלזי (אירווין) וג'ון פול אוניל, סרג'נט בצבא ארצות הברית. אביו של אוניל טען ששורשי המשפחה בסקוטלנד וכי אינו יודע היכן נמצאת משפחתו המורחבת מעבר לכך. אולם, זמן רב לאחר מות אביו נוכח פול לדעת ששורשיו למעשה הולנדיים, ושמו במקור היה פייט קלפסטרמן, אם כי לא ידוע מדוע אבי המשפחה שיקר בנוגע למוצא המשפחה[2]. בשל הקריירה הצבאית של אביו, משפחתו של אוניל נאלצה להחליף מגורים פעמים תכופות. אוניל ומשפחתו התגוררו באילינוי, בניו מקסיקו, באלסקה ואף בהוואי. כנער, אוניל עבד במשרות חלקיות בהן מחלק עיתונים וחנוון בחנות נוחות. ב-1954 סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון המרכזי של אנקורג' שבאלסקה. באותה התקופה התגורר בבסיס צבאי ביחד עם הוריו. אוניל השלים לימודי תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת המדינה של קליפורניה בפרזנו, ולאחר מכן — ב-1961 — המשיך ללמוד כלכלה באוניברסיטת קליירמונט השוכנת גם היא בקליפורניה. לאוניל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת אידיאנה בלומינגטון[3]. אוניל החל את שירותו הציבורי כאנליסט מערכות מחשוב ברשות לענייני חיילים משוחררים, שם עבד בשנים 1966-1961. ב-1967 הצטרף למשרד הניהול והתקציב, וכיהן כסגן מנהל המשרד בשנים 1977-1974[4]. במגזר הפרטילאחר שהנשיא ג'רלד פורד הפסיד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976, אוניל מילא תפקיד בכיר בחברה "אינטרנשיונל פייפר" בעיר ניו יורק. בשנים 1985-1977 היה סגן נשיא בחברה זו המהווה חלק מתעשיית הנייר, ומסיום כהונתו כסגן נשיא נעשה נשיא החברה עד לשנת 1987[5]. ב-1989 פנה אליו הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש והציע לו את תפקיד מזכיר ההגנה של ארצות הברית. אוניל אמנם סירב, אך המליץ על דיק צ'ייני לתפקיד. לאחר מכן הסכים להיות חברה בקבוצה מייעצת לנשיא בענייני חינוך ביחד עם למאר אלכסנדר, הסנאטור מטנסי לשעבר ביל ברוק וריצ'רד ריילי, לימים מזכיר החינוך של ארצות הברית[6]. משנת 1987 עד 1999 היה יו"ר ומנכ"ל ענקית התעשייה אלקואה שבפיטסבורג, וב-2000 פרש מהחברה. בתחילת כהונתו נתקל אוניל בהתנגדות משמעותית של מועצת המנהלים עקב עמדתו בנושא בטיחות וגיהות בתעסוקה. שווי השוק של החברה עלה מ-3 מיליארד דולר אמריקני ב-1986 ל-27.53 מיליארד דולר בשנת 2000, בעוד שההכנסה נטו עלתה מ-200 מיליון דולר ל-1.448 מיליארד דולר. ב-1988 הצטרף אוניל למכון ראנד כחבר דירקטוריון וב-1997 נבחר ליושב ראש מועצת המנהלים של המכון. הוא התפטר מתפקיד זה לאחר שמונה למזכיר האוצר, אך מונה שוב לדירקטוריון זה ב-2003 לאחר שעזב את הממשל. מזכיר האוצר  בינואר 2001 מונה אוניל למזכיר האוצר של ארצות הברית בידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש אשר הושבע לתפקידו זה עתה[7]. הוא חרת על דגלו זהירות פיסקלית, הגברת התפוקה ונוסף על כך עידוד עובדים עם מיסוד רשת ביטחון למשרתם. בתור מזכיר האוצר הוא חלק על "מדיניות הדולר החזק"[8], על נאומים טקסיים ועל מניעות של קריסות פיננסיות גדולות, אלא העדיף ניהול סיורים אישיים במפעלים אמריקאים וצמצום אורך הצהרותיהם הכתובות של שרי האוצר של מדינות ה-G7. אוניל גם הנהיג את מחלקת האוצר של ארצות הברית בימי המיתון בהעשור הראשון של המאה ה-21 ובפיגועי 11 בספטמבר. ראשית הוא סייע באישור חבילת קיצוצי המס הראשונה תחת ממשל בוש אך התנגד בתוקף לשנייה. הוא הוסיף להיקלע לחילוקי דעות נוספים בנוגע להחלטת הנשיא להטיל מכס על פלדה מיובאת, כמו גם על נקיטת פעולות הבית הלבן נגד קובה[9]. אוניל סייע לארגנטינה, ברזיל[10] וטורקיה בקבלת הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית אך התנגד להעניק להן סיוע כלכלי נוסף. לא פעם התבטאה ההתנגדות אליו במעשים פיזיים. לראיה, במהלך ביקור שערך בבואנוס איירס הושלכו ביצים על שיירת המכוניות שלו לאחר שקבע כי לארגנטינה ”אין תעשייה שניתן לדבר אליה.” עם זאת, הוא גם עודד את הממשלות הנזקקות לסיוע להגדיל מענקים שניתנו להן בידי הבנק העולמי ולהפסיק את התמיכה הכספית בטרור. במאי 2002 הוא ביקר באפריקה עם המוזיקאי בונו כדי להפנות תשומת לב לעיני היבשת. במהלך כהונתו, הוא היה ידוע בישירות שהפגין, שבסופו של דבר עלתה לו בתפקידו הבכיר בדצמבר 2002. גם ממשלת ברזיל הביעה את מחאתה נגד אוניל לאחר שהוא דאג בפומבי שכספים שהולוו למדינות אמריקה הלטינית ייעלמו בחשבונות בנק בשווייץ[11]. העיתונאי רון סוסקינד ראיין את אוניל בהרחבה על כהונתו בממשל בוש, מה שאִפשר לו גישה לכמות גדולה של תיעוד. ב-2004 הוא הוציא לאור את הספר "מחיר הנאמנות", ובו סקירת כהונתו הקצרה יחסית של אוניל בממשל בוש[12]. הספר מגולל רבים מחילוקי הדעות והסכסוכים שהיו לאוניל עם ממשל בוש. הספר מפרט גם את ביקורתו של אוניל על המדיניות הפיזיקלית של הממשל. אוניל גרס כי בוש נראה כמי שאינו שואל שאלות וחסר סקרנות, וכי מלחמת עיראק תוכננה החל מהישיבה הראשונה של המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית זמן קצר לאחר תחילת הכהונה של הממשל[13]. בישיבת הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ורג' ווקר בוש ציין אוניל כי השאלה שעמדה לדיון אינה הייתה "האם עלינו לתקוף את עיראק?" אלא "כיצד נוכל לתקוף את עיראק?". אוניל ראה בכך הפרה של ערבויות קודמות שנתן בוש כמועמד לנשיאות לפיהן יימנע מ"בניית אומות" במהלך תקופת כהונתו. לאחר כהונתו בממשל לאחר שהודח מתפקיד מזכיר האוצר, התמנה אוניל ליועץ מיוחד עבור קבוצת בלאקסטון. במקביל הוא גם פעל כאנג'ל בצוותא עם בנו, פול אוניל ג'וניור, בשירות החברה קיוספט טכנולוגיות בע"מ (.Qcept Technologies Inc) ב-2004[14]. בשנת 2005 ייסד חברת ייעוץ אסטרטגי בשם "ואליו קאפצ'ר" (Value Capture), המייעצת למוסדות בריאות בהפחתת ההוצאות וכן בהגברת הבטיחות של המטופלים. ב-2006 הוא פרסם את תוצאות המחקר שערך בין השנים 2005-2003 בבית החולים הכללי אלגייני שבפיטסבורג יחד עם צוות רופאים בראשות ריצ'רד שאנון, בכתב העת הרפואי של הארגון "ג'וינט קומישן" לענייני איכות ובטיחות מטופלים. המחקר הצביע על ירידה בזיהומים הרפואיים באמצעות צוות המתאם מניעת זיהומים במחזור הדם. הוא גם הצטרף לחברת PRHI כמנכ"ל שלה באוקטובר 2003, ובפברואר אותה שנה מונה לנאמן במועצת המנהלים של המרכז הרפואי באוניברסיטת פיטסבורג[15]. עם זאת, בספטמבר 2004 עזב תפקיד זה בשל סירוב המרכז הרפואי להצטרף למיזם הפועל למיגור מקרי רשלנות רפואית בבתי חולים. במהלך כהונתו נתגלעו לא פעם חילוקי דעות בינו לבין מנכ"ל המרכז הרפואי ג'פרי רומוף, והתנגד גם לכוונותיו למנוע טיפול רפואי למבוטחי חברת הביטוח הרפואי "היימארק" (Highmark) ב-2019. ב-16 באוקטובר 2007, במסגרת מאמר דעה שפרסם בעיתון "הניו יורק טיימס", התאונן אוניל על חוסר הרצון של הפוליטיקאים להתייחס לרפורמה מקיפה במערכת הבריאות של ארצות הברית. במאמר הדעה הוא הציע לחייב את הרופאים ובתי החולים לדווח על רשלנות רפואית תוך 24 שעות, כמו גם להעביר תביעות רשלנות רפואית מבתי המשפט האזרחיים לגוף עצמאי חדש. אוניל הוסיף לכתוב כי על הרפורמה המיוחלת במערכת הבריאות לכסות את כל הסוגיות הבעיות, בהן כיסוי ביטוח רפואי, עלויות כלכליות רפואיות, איכות הטיפול וטכנולוגיית המידע[16]. באפריל 2016 נמנה בין שמונת מזכירי האוצר לשעבר שקראו לממשלת בריטניה להישאר באיחוד האירופי לקראת משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד[17]. ביוני 2019 הוענקה לו המדליה לשירות ציבורי מכבוד ע"ש ג'רלד פורד מטעם "הקרן הנשיאותית ג'רלד פורד"[18]. אוניל נפטר בביתו שבפיטסבורג ב-18 באפריל 2020 בגיל 84, כתוצאה מסרטן הריאה[19]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
