|
פטר אטווש
פטר אֶטוֶוש (בהונגרית: Eötvös Péter; 2 בינואר 1944 – 24 במרץ 2024) היה מלחין, מנצח ומורה הונגרי. ביוגרפיהאטווש נולד בעיר אודורהיי (אנ') (סיקיי-אודווארהיי) בחבל הסקלרים בטרנסילבניה (בימי המלחמה חלק מהונגריה, כיום ברומניה). הכשרתו המוזיקלית הראשונית הייתה בלימודי פסנתר, כינור, כלי הקשה וחליל צד. בגיל 11 חיבר קנטטה והראה אותה לג'רג' ליגטי ובגיל 12 זכה בפרסים על הלחנה. כשהיה בן 14 קיבל אותו זולטאן קודאי ללימודים באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם הוא למד הלחנה. לדבריו, הושפע בעיקר מאלברט סימון,[דרוש מקור] בלה בארטוק, קרלהיינץ שטוקהאוזן, פייר בולז, ג'רג' קורטג וקרלו ג'זואלדו, וכן מוזיקה אלקטרונית וג'אז (בעיקר מיילס דייוויס). השתתפות בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט הביאה לו מלגת לימודים בקלן, בשנים 1966–1968. הוא סיים שם את לימודיו בדיפלומת מצטיין בניצוח (אצל וולפגנג פון דר נאהמר). כמו כן למד הלחנה אצל ברנד אלואיס צימרמן. מ-1967 עד 1968 עבד כפסנתרן חזרות באופרה של קלן.[1] מ-1969 הלחין לקולנוע בהונגריה. אטווש ניגן בקביעות עם אנסמבל שטוקהאוזן מ-1968 עד 1976. הוא ניצח על כל היצירות לתזמורת ולהרכבים של שטוקהאוזן וביים את הבכורות העולמיות של "יום חמישי" ו"יום שני" מתוך מחזור האופרות "אור" של המלחין. אטווש שיתף פעולה בהפקות בימתיות עם מלחינים נוספים של המאה ה-20 כגון כברונו מאדרנה, לואיג'י נונו ואיגור סטרווינסקי, כמו גם בהצגת הבכורה של "מחולות האדמה" של הריסון ברטוויסל.[1] בשנים 1971 עד 1979 עסק אטווש במוזיקה אלקטרונית ובהזמנת בולז, ניצח בשנת 1978 על קונצרט הפתיחה של המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם). משנת 1979 עד 1991 כיהן כמנהל מוזיקלי של אנסמבל אנטרקונטמפורן. משנת 1985 עד 1988 היה מנצח אורח ראשי של תזמורת רשות השידור הבריטית. בשנת 1992 ייסד את "מכון אטווש הבינלאומי" למנצחים צעירים וב-1994 התמנה למנצח הראשי של תזמורת הרדיו הקאמרית של הילוורסום. פטר אטווש הרצה במוסדות מוזיקה שונים באירופה וישב בחברי שופטים בתחרויות בינלאומיות.[1] מאז 2003 כיהן כמנצח אורח ראשי של התזמורת הסימפונית של גטבורג. יצירתובמוזיקה שלו שם אטווש דגש על פרספקטיבה תיאטרלית על תנועת צליל בחלל. לצד יצירות תיאטרליות במובהק, ניכרת תפיסה תיאטרלית ביצירות שהביטוי המילולי בהן משולל משמעות סמנטית או ביצירות שהביטוי התנועתי בהן לובש צורה של חזרה פולחנית (לדוגמה, סיבובי נגן כלי ההקשה בין כליו ב־Psalm cli משנת 1993). אטווש השתמש גם באפקטים של הגברה אלקטרונית של כלי או כלים מסוימים על הבמה, ליצירת אפקטים של תנועת צליל בחלל (לדוגמה, ב"צללים" מ-1996). בחיפושיו אחר טכניקות שונות ומצלולים חדשים, השתמש אטווש גם באינטונציות דיבור באמצעות כלי נגינה ובהצבה חורגת מן המקובל של כלי התזמורת, בתוספת כלי נגינה אלקטרוניים.[1] פרסים ואותות הוקרה
רשימת יצירות
לקריאה נוספתT. Váczi: ‘Beszélgetés Eötvös Péterrel’ [A conversation with Peter Eötvös], Muzsika, xxix/12 (1986), 29–33; xxx/2 (1987), 10–15 B.A. Varga: ‘3 kérdés, 82 zeneszerzö’ [3 questions, 82 composers], Zenemükiadó (Budapest, 1986), 101–9 B.A. Varga: ‘Composing and/or Conducting: Péter Eötvös and his Dilemma’, New Hungarian Quarterly, no.105 (1987), 218–25 P. Albèra: ‘Entretien avec Peter Eötvös’, Musique en création (Paris, 1989), 120–25 J.G. László: ‘A zenei hang fizikai jelenség’ [The musical tone as physical phenomenon], Kritika (1992–3), 31–3 [interview] P. Eötvös: ‘Ich sehe mich als “Testpiloten” für Neue Musik’, Eine Sprache der Gegenwart: Musica viva 1945–95, ed. R. Ulm (Mainz, 1995), 332–9 M. Lorber: ‘Meine Musik ist Theatermusik’, MusikTexte, no.59 (1995), 7–14 [interview] T. Schäfer: ‘Atlantis im Widerschein unserer Welt: Peter Eötvös’, Musik der Zeit (Cologne, 1995) [programme book] J. Dame: ‘Wat leeft, beweegt automatisch’, Preludium (1997), Aug–Sept, 14–16 T. Derks: ‘Peter Eötvös: een componist dient het nieuwe te ontdekken’, Entr'acte, ii (1997), 6–8 T. Szitha: ‘Utálom a hősöket'’ [I hate the heroes], Muzsika, no.5 (1998), 22–5 קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
