פיליפ הראשון, רוזן הנאו-מינצברג

פיליפ הראשון, רוזן הנאו-מינצברג
Philipp I. von Hanau-Münzenberg

לידה	20 בספטמבר 1449 הנאו, רוזנות הנאו
פטירה	26 באוגוסט 1500 (בגיל 50) הנאו, רוזנות הנאו-מינצברג
מדינה	גרמניה
בת זוג	אדריאנה מנסאו-דילנבורג
שושלת בית הנאו
אב ריינהרד השלישי, רוזן הנאו אם הרוזנת פלטין מרגרט ממוסבאך צאצאים ראו בהמשך יורש העצר ריינהרד הרביעי, רוזן הנאו-מינצברג

פיליפ הראשון, רוזן הנאו-מינצברג המכונה פיליפ הצעיר (בגרמנית: Philipp I. von Hanau-Münzenberg;‏ 20 בספטמבר 1449 – 26 באוגוסט 1500) היה רוזן הנאו בין השנים 1452 – 1458, אז חולק המחוז בינו לבין דודו, פיליפ הזקן. פיליפ הצעיר שלט החל מאז במחוז הנאו-מינצברג עד מותו.

פיליפ הראשון נולד בטירת ווינדקן (כיום נידראו) לרוזן ריינהרד השלישי, רוזן הנאו, והרוזנת פלטין מרגרט ממוסבאך, והוטבל בכנסייה המקומית. סנדקיו היו:

• ריינהרד מקליבס, או על פי מסורת אחרת, ריינהרד מקלין, הדיקן ממיינץ.
• קונו מבלדרסהיים, אב המנזר בזליגנשטט.
• קתרינה מקרונברג, אשת פרנק ה-12 מקרונברג (1414–1490).

בשנת 1452 מת אביו, ריינהרד השלישי, לאחר שלטון שנמשך עשרה חודשים בלבד. פיליפ היה אז בן ארבע שנים, ונצרך לאפוטרופסות. משנת 1452 עד לחלוקת המחוז בשנת 1458, היה תחת אחריות מועצת עוצרים, שכללה את סבו (אב אמו) הרוזן פלטין אוטו הראשון ממוסבאך, סבתו (אם אביו), קתרינה מנסאו-בילשטיין, ודודו היחיד, פיליפ הזקן. משנת 1458 עד 1467, פיליפ הזקן היה האפוטרופוס והעוצר הבלעדי. בשנת 1467 הגיע פיליפ הצעיר לבגרות.

לא ידוע יותר מכך על ילדותו.

בעת שירש פיליפ הצעיר את הרוזנות, היה הוא בן ארבע שנים בלבד והדבר הציב בפני משפחת הנאו דילמה:

• הם יכלו לציית לחוק העדפת הבן הבכור שחוקק בהנאו בשנת 1375. פירוש הדבר היה לקוות כי פיליפ הצעיר יחיה עד גיל בוגר, יתחתן ויביא ילדים, שימשיכו את השושלת. יתרון האפשרות הוא שכל רכוש המשפחה יישאר בידו. אך מצד שני סיכון שהשושלת עלולה לגווע, אם פיליפ הצעיר ימות ללא יורש זכר.
• לחלופין, המשפחה יכולה להתעלם מהחוק הנ"ל ולאפשר ליורש הבא, פיליפ הזקן, להתחתן. בחירה כזאת תגדיל משמעותית את ההסתברות שהשושלת תמשיך להתקיים, אך תחלק את המחוז. בחירה זאת נצרכה להיות דחופה, שכן פיליפ הזקן היה כמעט בן 40, גיל מבוגר למדי במאה ה-15.

הוויכוח על חלוקת המחוז מתועד יחסית. שתי סיעות קרמו עור וגידים ברוזנות ובמשפחה השלטת.

אוטו הראשון, אחד מן העוצרים לפיליפ הצעיר, התנגד לחלוקה. הוא תמך באינטרסים של בתו מרגרט, אלמנתו של ריינהרד השלישי ואמו של פיליפ הצעיר. הוא ביקש למצב את נכדו כיורש היחיד של המחוז כולו.

הרוזנת האלמנה הקשישה, קתרינה מנסאו-בילשטיין, הייתה אדישה ולא שינה לה אם תמשיך השושלת דרך נכדה, פיליפ הצעיר, או באמצעות בנה השני, פיליפ הזקן. היא קבעה כי ניתן יהיה לצמצם את הסכנה של מות בית הנאו על ידי מתן אפשרות לפיליפ הזקן להתחתן, מכיוון שכבר הוכיח את יכולתו להוליד.^[1]

תומכיו של פיליפ הזקן ארגנו קמפיין מכתבים. קרוביו של הרוזן והארגונים החשובים ביותר בקרב נתיניו - בפרט ארבע הערים במחוז, הנאו, וינדקן, באבנהאוזן וסטיינאו, והעמותות של האבירים של טירת באבנהאוזן - וכן הוואסלים של רוזנות הנאו, כולם כתבו לאוטו הראשון וביקשו לאפשר לפיליפ הזקן להינשא. מכתבים אלה נשמרים בארכיון המדינה במרבורג.

כשבתו מרגרט מתה בשנת 1457, לרוזן אוטו הראשון כבר לא הייתה סיבה להתנגד לחלוקה. והדבר הכריע את הכף לטובת חלוקת המחוז. אמנה נחתמה בינואר 1458. פיליפ הזקן קיבל את חלק המחוז שמדרום לנהר המיין, כלומר מחוז באבנהאוזן וחלקה של הנאו באומשטאט. חיסרון הפסד השטח הופחת בכך שפיליפ הזקן קיבל פחות ממחצית המחוז. אף על פי כן, פיליפ הזקן שמח על כך שהותר לו סוף סוף להתחתן, ועשה זאת בהמשך אותה השנה. בשני החלקים, חוק העדפת הבן הבכור נותר בתוקף.

בדיעבד, ההחלטה הייתה לטובה, אמנחם פיליפ הצעיר לא מת ללא ילדים, אך פיליפ הזקן וצאצאיו הצליחו להרחיב את מחוזם באופן ניכר על ידי נישואים. וכאשר נפטר צאצאו האחרון של פיליפ הצעיר בשנת 1642, הרוזנות אוחדה תחת פרידריך קזימיר, צאצאו של פיליפ הזקן.

כדי להבדיל בין שני חלקי המחוז, החלק שנשלט בידי פיליפ הזקן נקרא הנאו-ליכטנברג לאחר שירש את ליכטנברג בשנת 1480.^[2] החלק השני נקרא רשמי הנאו-מינצברג רק משנת 1496. בספרות משתמשים בשמות הנאו-ליכטנברג והנאו-מינצברג כדי להבדיל בין החלקים אף לפני תאריכים אלה, אף על פי שזהו אנכרוניזם. ויש לכנות הנאו-באבנהאוזן את חלקו של פיליפ הזקן לפני שנת 1480.

בשנת 1484 עלה פיליפ לירושלים . ב-10 ביוני 1484 הפליג מוונציה ועגן ביפו ב־18 ביולי 1484. משם נסע לירושלים, אותה עזב שוב ב־10 באוגוסט 1484. הוא הפליג לקפריסין וחזר לוונציה ב־30 בנובמבר, ובסוף ינואר הוא היה שוב בהנאו. הוא כתב תיאור על המסע, שברובו מורכב מרשימה ממצה של אתרים קדושים בהם ביקר ושטרי המחילה שרכש. מסע שני לארץ הקודש היה בשנת 1491, כאשר ליווה את וילהלם הראשון, רוזן הסן התחתית .

בתקופת שלטונו של פיליפ הצעיר, זכתה הנאו-מינצברג בעוד שטחים טריטוריאליים משמעותיים: בשנת 1470 נרכשה פראונהיים, בשנת 1476 נתח במחוז אורטנברג, בשנת 1473 או 1484 פצנהיים ובשנת 1487 באד הומבורג. והושגה פשרה עם העיר פרנקפורט, תחילה בשנת 1453 ורשמית בשנת 1481, על חלוקה של מחוז בורנהיימרברג, שהקיף את העיר כמעט לכל צפונה. הסכם עם הרוזן של אייזנבורג הסדיר את המחלוקת סביב דרייך. פיליפ היה מעורב לעיתים קרובות בנקמות דם שאותם ביקש ליישב באופן חיובי אם בכלל היה ניתן. מבחינה זו, חוק השלום הנצחי (שאסר על נקמת דם) משנת 1495 הביא לו הקלה רבה.

פיליפ אהב לטייל. הוא הרבה לבקר בבית המשפט בהיידלברג ומונסבאך ובעיר מיינץ. הוא ביקר בבראבנט בשנת 1469 ובדיאט של רגנסבורג בשנת 1471.^[3] בשנת 1474 ליווה את הקיסר פרדריק השלישי לפרנקפורט ולינץ. בשנת 1474 ו-1475, הוא הונצח לצד מספר חיילים בצד הקיסר פרידריך השלישי בתבליט העיר נויס, שהייתה במצור תחת שארל הנועז. בשנת 1480 ביקר את הקיסר בנירנברג ובשנת 1491 ביקר את דוכס לוריין. בשנת 1494, הוא ליווה את מלך הרומאים ובהמשך הקיסר מקסימיליאן הראשון למיינץ, שפייר וורמס .

לפיליפ הצעיר היה קשר עמוק לאדיקות ימי הביניים המאוחרת. הוא תרם בנדיבות למוסדות דת; הוא עלה פעמיים לרגל לארץ הקודש ואף אסף שרידים קדומים. פיליפ התרגש עמוקות מהעלייה לרגל האלה.

את אוסף השרידים רכש ממנזר זליגנשטט כשהיה במצוקה כלכלית, אולם הארכיבישוף ממיינץ התנגד לעסקה זו ופיליפ נאלץ להחזיר את השרידים למנזר. כפיצוי, הוא קיבל את הכפרים נאוהיים, אשסהיים ו גינהיים מהמנזר.

הוא עשה כמה תוספות והרחבות לכנסיית סנט מרי בהנאו:

• בשנת 1485 הוקמה מקהלה גותית
• הקפלה שהוקדשה לסנט לורנס (כיום המלתחה) עוטרה בציורי קיר המתארים את המרטיר של סנט לורנס ושאר הקדושים.
• כמה יצירות אמנות השתמרו. הבולט שבהם הוא טריפטיכון שניצב כיום בכנסיית סנט ניקולאוס בוורת' אם מיין. ידוע כי פיליפ הזמין חלקי מזבח אחרים שלא נשמרו. פיליפ הזמין גם את גילוף העץ בדוכני המקהלה ואת חלונות זכוכית הוויטראז' במקהלה.

פיליפ גם הזמין את "אוהבי הגותה", ציור שמנציח ככל הנראה אותו ואת פילגשו, מרגרט ווייצ'רשנר.

יצירות אמנות אלה באיכות מעולה והן מיצירות האמנות הבודדות ששרדו מהנאו מימי הביניים.

ארסמוס הספוס, החצוצרן של פיליפ, הקים בשנת 1468 קפלה ביער בולאו, שהוקדשה לסנט וולפגנג. מנזר סרוויטי קטן התפתח סביב קפלה זו.

כבר ב-1460, פיליפ הצעיר היה מאורס לבתו של הרוזן לודוויג השני מאיסנבורג-בידינגן. לאנה מאיסנבורג או לאחותה אליזבת. אירוסין אלו פורקו, כנגד תשלום פיצוי של 2690 גילדות.

פיליפ הצעיר נישא ב-12 בספטמבר 1468 לרוזנת אדריאנה מנסאו-דילנבורג (7 בפברואר 1449 – 15 בינואר 1477), בתו של הרוזן יוהאן הרביעי מנסאו-דילנבורג. נולדו להם שישה ילדים:

1. בת, נולדה ב־4 באפריל 1469, ונפטרה זמן קצר אחר הלידה.
2. אדריאנה (1470–1524), נישאה בשנת 1490 לרוזן פיליפ מסולמס-ליץ (1468–1544).
3. מרגרט (1471–1503), נזירה במנזר ליבנאו .
4. ריינהרד הרביעי (1473–1512), רוזן הנאו-מינצנברג.
5. אנה (15 במרץ 1474 – 21 במרץ 1475).
6. מריה (4 במרץ 1475 – 18 במאי 1476).

לאחר מות אשתו התגורר פיליפ הצעיר יחד עם מרגרטה ווייצ'רשנר. הוא לא היה יכול להתחתן איתה, מכיוון שהיא הייתה אזרחית פשוטה. מגורים משותפים הותרו ככל הנראה באופן אוניברסלי. הוא הופיע איתה בפומבי. העדות הטובה לכך היא ככל הנראה הדיוקן הכפול הגדול הראשון בהיסטוריית האמנות, הנקרא אוהבי גותה (Gotha Lovers). היחסים ביניהם מתועדים בצורה יוצאת דופן. לזוג נולדו הילדים הבאים:

1. אלזה מהנאו, נישאה בסביבות 1508 להיינריך ריבה.
2. יוהאן מהנאו-מינצברג, כומר באובר-רודן.
3. אנה מהנאו, נישאה בשנת 1517 לדיץ רויטר, עסקן באורטנברג.

ילדים אלו לא היו זכאים לרשת את הרוזנות, כי לא היו שייכים לאצולה הגבוהה. עם זאת, פיליפ ומרגרטה הזכירו אותם בצוואתם ואת אחיהם החורגים, קובעים חתנים מכובדים לבנות ותרומה נאה לכנסיית הבן.

נראה גם כי פיליפ הצעיר ניהל רומן לפני נישואיו, עם גוטה מרייפנברג, שהייתה משרתתו של כומר.

פיליפ הצעיר נפטר ב-26 באוגוסט 1500 ונקבר בכנסיית סנט מרי בהנאו; 214 אנשי דת נכחו בהלווייתו.

ההיסטוריה לא תמיד עסקה בחיבה רבה בפיליפ. המלומדים הפרוטסטנטיים של המאה ה-18 התנגדו לאדיקות ימי הביניים המאוחרת שלו, ההיסטוריונים האזרחיים-צבאיים של המאה ה-19 לא אהבו את גישתו המחשבתית באיזון הסכסוכים הרבים בהם היה מעורב, והמוסר הבורגני של המאה ה-19 התנגד ליחסיו עם מרגרטה ווייצ'רשנר .

הדעה המודרנית היא כי יש לראות בשלטונו כחיובי עבור המחוז ואתריו. כנסיית סנט מרי, "חובבי גותה" ו"יצירת המזבח של וורת'"הם העדויות הבולטות ביותר להישגי התרבות בשלטונו, ונשארו יצירות אמנות ראויות לציון. כעת הוא נחשב לאחד השליטים החשובים יותר של בית הנאו, בשווה עם אולריך השלישי, ריינהרד השני ופיליפ לודוויג השני.

• Reinhard Dietrich: Die Landesverfassung in dem Hanauischen, in: Hanauer Geschichtsblätter, issue 34, Hanau, 1996, ISBN 3-9801933-6-5
• Josef Heinzelmann: Das „Gothaer Liebespaar“ ist ein Liebespaar, in: Archiv für Hessische Ge-schichte und Altertumskunde, issue 57, 1999, p. 209–236
• Daniel Hess: Das Gothaer Liebespaar, Fischer (Tb.), Frankfurt, 1996, ISBN 3-596-13090-5
• Reinhold Röhricht: Deutsche Pilgerreisen nach dem heiligen Lande, Gotha 1889, p. 181, 186.
• Reinhold Röhricht: Die Jerusalemfahrten der Grafen Philipp Ludwig (1484) und Reinhard von Hanau (1550), in: Zeitschrift des Vereins für hessische Geschichte und Landeskunde, vol. 26 (NF 16), 1891, pp. 85 ff, includes the full report of his journey
• Gertrud Rudolff-Hille: Das Doppelbildnis eines Liebespaars unter dem Hanauischen Wappen im Schlossmuseum Gotha, in: Bildende Kunst, 1968, p. 19.
• Reise Philipp des Jüngeren, Grafen von Hanau, nach dem heiligen Grabe, in: Hanauisches Ma-gazin, vol. 3, 1780, part 7, p. 49-55 and part 8, p. 57-72
• Hans Martin Schmidt: Das Liebespaar des Hausbuchmeisters, in: 675 Jahre Hanau, Catalogue nr. 89-135
• Allmuth Schuttwolf: Jahreszeiten der Gefühle. Das Gothaer Liebespaar und die Minne im Spätmit-telalter, Hatje Cantz Verlag, 1998, ISBN 3-7757-0733-6
• Reinhard Suchier: Genealogie des Hanauer Grafenhauses, in: Festschrift des Hanauer Ge-schichtsvereins zu seiner fünfzigjährigen Jubelfeier am 27. August 1894, Hanau, 1894
• Reinhard Suchier: Philipp I. von Hanau-Münzenberg, in: Hanauer Anzeiger issues 270 and 271 of 18 and 19 November 1897
• Ernst J. Zimmermann: Hanau Stadt und Land 3rd ed., Hanau, 1919, reprinted 1978

מדיה וקבצים בנושא פיליפ הראשון, רוזן הנאו-מינצברג בוויקישיתוף