פיליפ רות

פיליפ רות
Philip Roth
לידה	19 במרץ 1933; ניוארק, ארצות הברית
פטירה	22 במאי 2018 (בגיל 85); מנהטן, ארצות הברית
שם לידה	Philip Milton Roth
מדינה	ארצות הברית
לאום	אמריקאי
מקום קבורה	Bard College Cemetery
מקום מגורים	ניוארק, Warren
עיסוק	סופר
מקום לימודים	אוניברסיטת ראטגרס, אוניברסיטת באקנל, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת שיקגו, Weequahic High School
שפות היצירה	אנגלית אמריקאית, אנגלית
סוגה	שירה
תקופת הפעילות	1959–2012 (כ־53 שנים)
הושפע מ	ג'ון אפדייק, גינטר גראס, מארק טוויין, לב טולסטוי, איוואן קלימה, אלסנדרו פיפרנו, גוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס, ג'וזף קונרד, סול בלו, ג'רום דייוויד סלינג'ר, מילן קונדרה, אמילי ברונטה, פרנץ קפקא, Raoul Schrott, אנה פרנק, אהרן אפלפלד, הנרי ג'יימס, שרווד אנדרסון, שרלוט ברונטה, פרימו לוי, לואי פרדינאן סלין, ניקולאי גוגול, הנרי מילר, ויליאם פוקנר, רלף אליסון, ארנסט המינגוויי, ברנרד מלמוד, אלבר קאמי, פיודור דוסטויבסקי
בן או בת זוג	קלייר בלום (1990–1994)
פרסים והוקרה	פרס הספר הלאומי (2002); פרס בוקר הבינלאומי (2011); מדליית אמרסון-תורו (2013); פרס פן פוקנר (2007); פרס פא"ן ע"ש נבוקוב (2006); פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי לסיפורת (1987); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; פרס לסיפורת אמריקנית של ספריית הקונגרס (2012); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בראון (28 במאי 2001); National Book Critics Circle Award in Biography (1991); פרס סיידווייז להיסטוריה חלופית (2004); פרס מדיסיס זר (2002); פרס ג'יימס פנימור קופר (2005); פרס פן פוקנר (2001); פרס טובת הכלל (2001); המדליה הלאומית למדעי הרוח (2010); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2012); פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1960); פרס פרנץ קפקא (2001); פרס פן פוקנר (1994); פרס פוליצר לסיפורת (1998); פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1995); המדליה הלאומית לאומנויות; מפקד בלגיון הכבוד; פרס מדיסיס זר; היכל התהילה של ניו ג'רזי; מלגת גוגנהיים ;

פיליפ מילטון רוֹת (באנגלית: Philip Milton Roth; ‏19 במרץ 1933 – 22 במאי 2018) היה סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969), ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998, ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רבים מספריו מתארים דמויות יהודיות המציגות את הגיוון המאפיין את החברה היהודית-אמריקאית. נחשב לאחד מבכירי הסופרים באמריקה.

תחילת דרכו ויצירה מוקדמת

רות גדל בניוארק, ניו ג'רזי כבן שני לבס והרמן רות, יהודים ממוצא גליציאני, בני דור ראשון באמריקה. אחרי סיום בית הספר התיכון בגיל 16 המשיך בלימודיו באוניברסיטת באקנל והשלים תואר ראשון באנגלית. משם עבר לאוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר שני בספרות אנגלית, ועם סיום לימודיו עסק תקופה קצרה כמנחה בתוכנית הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה. הוא לימד באוניברסיטאות איווה, פרינסטון ופנסילבניה, שבה לימד ספרות השוואתית עד שפרש ב-1991.

בתקופת שהותו בשיקגו פגש רות את הסופר סול בלו, שהדריך אותו במשך תקופה קצרה, ואת מרגרט מרטינסון, שלימים נשא לאשה. השניים נפרדו בשנת 1963, ומרטינסון נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1968, אך נישואיהם הכושלים הטביעו חותם חשוב על יצירתו הספרותית: מרטינסון הייתה השראה לדמויות הנשים באחדים מספריו של רות, בין היתר לדמותה של מורין טרנופול ב"חיי כגבר" ודמותה של מרי ג'יין ריד (הידועה גם בשם "הקופה") ב"מה מעיק על פורטנוי".

בין תקופת סיום לימודיו לפרסום ספרו הראשון ב-1959, שירת רות במשך שנתיים בצבא וכתב סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת לכתבי עת שונים, כולל ביקורות סרטים למגזין "ניו ריפבליק". ספרו הראשון, "היֵה שלום, קולומבוס", נובלה וחמישה סיפורים קצרים, זכה ב"פרס הספר הלאומי" היוקרתי לשנת 1960 ואחריו פרסם שני רומנים ארוכים וקודרים, "Letting Go " ו"כשהייתה ילדה טובה". רק עם פרסום ספרו השלישי, "מה מעיק על פורטנוי", בשנת 1969, החל רות ליהנות מהצלחה מסחרית וביקורתית בקנה מידה גדול.

במהלך שנות ה-70 ניסה רות סגנונות כתיבה שונים, החל מסאטירה פוליטית ב"הכנופיה" וכלה בפנטזיה קפקאית ב"השד". בסוף העשור יצר את בן-דמותו, נתן צוקרמן, המככב בשורת רומנים המאופיינים בנגיעה אישית מובהקת, שנכתבו בין השנים 1979 ו-1986. דמותו של צוקרמן מככבת ברומנים אלה כגיבור ראשי או כדמות המספר.

יצירה מאוחרת

מבקרים נוהגים לסמן את תחילת תור הזהב של רות בשנת 1993 עם פרסום ספרו "מבצע שיילוק". מאוחר יותר, ביצירת המופת הקומית משנת 1995, "התיאטרון של מיקי שבת", מציג רות את גיבורו התאוותני ביותר עד אז – מיקי שבת: קשיש, מפעיל בובות לשעבר, שבע קלון וחרפה. בניגוד מוחלט לכך, בחלק הראשון של טרילוגיית צוקרמן השנייה, "פסטורלה אמריקאית", משנת 1997, מתמקד רות בחייו של כוכב האתלטיקה הווירטואוזי מניוארק, סימור ("השוודי") לבוב, ובטרגדיה הפוקדת אותו כשבתו הופכת טרוריסטית בעקבות מלחמת וייטנאם. ספרו "התחתנתי עם קומוניסט" מתמקד בתקופת המקארתיזם ו"הכתם האנושי" בוחן תקינות פוליטית וזהות גזעית באמריקה של שנות ה-90. ברומן "החיה הגוועת" משנת 2001 עוסק רות בנושא יצר חיים ומוות, וחוזר אל דמותו של פרופסור דייוויד קאפש, גיבורן של כמה מיצירותיו משנות ה-70. הרומן הנמכר ביותר של רות, "הקנוניה נגד אמריקה", יצא לאור בסוף 2004 וזכה בפרס סיידווייז להיסטוריה חלופית בשנת 2005. ספרו בן 162 העמודים, "כלאדם", ראה אור במאי 2006.

רות ביקר בישראל פעמיים. היה מיודד עם הסופר אהרון אפלפלד.

בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מכתיבה.^[1] הוא מת ב-22 במאי 2018.^[2]^[3]

פרסים ועיטורים

רות הוא הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית ובפרס מדיסיס לסופר זר. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת הסופרים הגדולים באמריקה שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמאק מקארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי.^[4]^[5]

בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא לאור בסתיו 2004.

חיים אישיים

רות חי עד מותו באזור כפרי בקונטיקט. הוא נישא לראשונה למרגרט מרטינסון, אולם נישואים אלו התפרקו ב-1963. אחר כך התחתן בשנית עם השחקנית קלייר בלום, והתגרש גם ממנה. לאחר מכן חי עם אישה נוספת. במהלך חייו הארוכים ניהל רות פרשיות אהבים (בדרך כלל קצרות) עם נשים רבות, ונתן לכך ביטוי בספריו. הוא נודע כחבר מסור שסייע ותמך בחברים בעת צרה.

ספריו שתורגמו לעברית

סדר הספרים ברשימה להלן על פי סדר יציאתם לאור בעברית. שנת ההוצאה לאור המקורית – בסוגריים.

היה שלום קולומבוס (1959) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
- שלום לך, קולומבוס - תרגם שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010.
מה מעיק על פורטנוי (1969) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970.
- מה מעיק על פורטנוי - תרגם אסף גברון, הוצאת זמורה ביתן, 2010.
הכנופיה (1971) – תרגם אליעזר כרמי, הוצאת בוסתן, 1972.
חיי כגבר (1974) – תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשל"ח.
מורה התשוקה (1977) – תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1980.
סופר הצללים (1979) – תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1981.
השד (1972) – תרגם מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983.
צוקרמן ללא כבלים (1981) – תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ד 1984.
השיעור באנטומיה (1983) – תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ו 1986.
כשהייתה ילדה טובה (1967) – תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זב"מ, תשמ"ז.
החצי השני (1986) – תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ט 1989.
לקרוא את עצמי ואת האחרים (1976) – תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"א 1990.
העובדות: אוטוביוגרפיה של סופר (1988) – תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992.
נחלת אבות (1991) – תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
הונאה (1990) – תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
מבצע שיילוק: וידוי (1993) – תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ט 1999.
התיאטרון של מיקי שבת (1995) – תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
פסטורלה אמריקנית (1997) – תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002.
הכתם האנושי (2000) – תרגם דוני ענבר, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ג 2002.
התחתנתי עם קומוניסט (1998) – תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ד 2004.
הקנוניה נגד אמריקה (2004) – תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, 2007.
ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם – תרגם אהוד תגרי, הוצאת זמורה ביתן, 2008.
החיה הגוועת (2001) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010.
כלאדם (2006) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2011.
הרוח יוצא (2007) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
זעם (2008) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012.
מפלה (2009) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2013.
נמסיס (2010) – תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2014.

סרטים

שמונה מיצירותיו של רות עובדו לסרטים:

היה שלום קולומבוס, בבימויו של לארי פירס לפי תסריט מאת ארנולד שולמן (1969)
מה מעיק על פורטנוי, תסריט ובימוי: ארנסט להמן (1972)
הכתם האנושי, בבימויו של רוברט בנטון לפי תסריט מאת ניקולס מייר (2003)
אלגי, בבימויה של איזבל קושט לפי תסריט מאת ניקולס מייר (2008)
מפלה, בבימויו של בארי לוינסון לפי תסריט מאת באק הנרי ו-Michal Zebede‏ (2014)
זעם, תסריט ובימוי: ג'יימס שמוס (2016)
פסטורלה אמריקנית, בבימויו של יואן מקגרגור לפי תסריט מאת ג'ון רומנו (2016)
הונאה, בבימויו של ארנו דפלשן לפי תסריט מאת ג'ולי פייר וארנו דפלשן (2021)

לקריאה נוספת

דליה רק, המסע האוטוביוגרפי בזמן ובמרחב: "חבלים" מאת חיים באר, "העובדות" ו"נחלת אבות" מאת פיליפ רות, מותר, 12, תשס"ה-2005.
רחל שקלובסקי, חיים בין שני אידיאלים, הארץ, נובמבר 1980.
טליה הורביץ, חלומות ושברם: עיוני השוואה בין "הכתם האנושי" לפיליפ רות לבין "מותו של סוכן" לארתור מילר. תלפיות, י"ג, תשס"ו-2006.
יוסף ירושלמי, פיליפ רות בעברית: ביבליוגרפיה, עלי-שיח, 11, תשמ"א-1981.
יוסף גורני, על החרדה היהודית המתמשכת, זמנים, 90, 2005.
סילביה ברק פישמן, ארצות מולדת שבלב: הזהות היהודית וישראל בספרות היהודית האמריקנית, ישראל הנכספת, תשנ"ט-1999.
Philip Roth, Why Write? Collected Nonfiction, The Library of America, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
Aharon Appelfeld, Beyond Despair: Three Lectures and a Conversation with Philip Roth, Fromm, 1994 (הספר בקטלוג ULI)
Pia Masiero, Philip Roth and the Zuckerman Books, Cambria Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
Jacques Picard (ed.), Jacques Revel (ed.), Michael P. Steinberg (ed.), Idith Zertal (ed.), Makers of Jewish Modernity: Thinkers, Artists, Leaders, and the World they Made, Princeton University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
Ira Bruce Nadel, Philip Roth: A Counterlife, Oxford University Press, 2021 (הספר בקטלוג ULI)