|
פיסטוק
  פיסטוק (שם עברי מלא: אלת הבָּטְנָה או אלה אמיתית, שם מדעי: Pistacia vera) הוא עץ המתנשא לגובה 10 מטרים. מוצאו מהאזורים ההרריים של איראן, טורקמניסטן ומערב אפגניסטן. תיאורלעץ עלים נשירים דמויי נוצה המסודרים באופן שווה לאורך הפטוטרת ואורכם בין 10 ל-20 ס"מ. עץ הפיסטוק הוא עץ נשיר ודו-ביתי (לכל פרט ייחודיות זוויגית). לעץ פרחים בעלי עלי כותרת והם נוצרים ממַכְבֵּד. הפרי הוא בלוט בעל זרע מוארך העטוף בקליפה קשה ובתוכה ליבה ירוקה לא רכה העטופה בקרום סגול אדום חום. הליבה היא החלק האכיל והיא בעלת טעם ייחודי. לאחר שהפרי נקטף, קליפתו מתייבשת, מחליפה את צבעה מירוק לצהוב (בזנים מסוימים לגוון צהוב-אדמדם) ונפתחת מעצמה באופן חלקי (ראו בתמונה). בישראל, כמו בהרבה ממדינות העולם, נהוג לאכול את הפיסטוק כסוג של חטיף פיצוחים לאחר שהוא הומלח ונקלה. את הפיסטוק ניתן למצוא בלא מעט מאכלים מתוקים שמוצאם ממדינות ערב כגון בקלווה, רחת לוקום, כנאפה ומלבי. בישראל מכונה הפרי "פיסטוק חלבי", על שם מוצאו מחלב שבסוריה. שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינופדניוס דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה, תיאר את עץ האלה וציין כי גדלה בפטרה, יהודה, סוריה וקפריסין. לדבריו הפיקו ממנה את השרף המשמש לחיזוק הקיבה, לטיפול בעיניים ובאוזניים וכחומר משלשל. בימי הביניים שימשו הפירות כתרופה נגד שלשול, כסם המועיל לקיבה וכמרכיב בתרופה לחיזוק התאווה המינית. שמן הזרעים הוזכר בתור מרכיב במרקחת לחיזוק הלב, לעיכוב הזקנה, לחיזוק החושים ולחיזוק כוח הגברא. השרף שימש תרופה לחיזוק האיבר הזכרי ולכיווץ פי העטרה. ברפואה העממית בימינו משמשים הזרעים לניקוי הפנים[2]. גידולי פיסטוק ברחבי העולם לפי מדינותהתפלגות תנובת הפיסטוק בעולם בשנת 2019, לפי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם:[3]
אטימולוגיההשם "פיסטוק" מקורו ביוונית עתיקה (πιστάκιον - פיסטקיון), וממנו נגזרו שמות דומים בשפות עתיקות רבות, בהן לטינית, פרסית אמצעית, אנגלית תיכונה וצרפתית עתיקה (אנ'). יש האומרים ששמם המקראי של פירות הפיסטוק הוא בטנים[4]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Information related to פיסטוק |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
