בראשית שנות ה-60 כיהן כעוזר לענייני עיתונות של סגןשר הביטחוןשמעון פרס. לאחר הפילוג במפא"י והקמת רשימת פועלי ישראל (רפ"י) כיהן כדובר המפלגה מ-1966 ועד איחודה עם מפא"י ואחדות העבודה ליצירת מפלגת העבודה בסוף 1967, אז פסל אותו מזכ"ל רפ"י, פרס, מהשתתפות כנציג רפ"י בוועדת העיתונות של המפלגה המאוחדת, על רקע התנגדותו של יורמן (לצד אברהם וולפנזון וחברים נוספים ברפ"י) לתנודות הרבות שחלו בעמדתו של פרס ביחס לאיחוד בחודשים שקדמו לו, אשר נבעו משאיפותיו הפוליטיות.[1]
מאוגוסט 1968 כיהן כדובר שירותי ההסברה במשרד ראש הממשלה, שעליהם היה מופקד השרישראל גלילי,[2] ובאוקטובר 1970 התמנה לעוזר לענייני עיתונות במשרד ראש הממשלה.[3]
בהמשך שנות ה-70 כיהן כמנהל המחלקה לסקרים ולמעקב של מרכז ההסברה (Israel information Center).
פנחס יורמן התגורר בתל אביב והיה נשוי לאסתר (1924–2011) עד מותה.[4]
נפטר בשנת 2015, בגיל 93. על מצבת קברו בבית העלמין מנוחה נכונה בבאר שבע נחרט הכיתוב: "לוחם פלמ"ח, עיתונאי, איש ספר", לצד תבליט של סמל הפלמ"ח.[5]
ספריו
סחרחרת עיתונאית..., רמת גן: מסדה, 1976.[6] (לקט רשימות על כלי התקשורת הבינלאומיים והישראליים בכללם. התוכן: עיתונות; טלוויזיה; יחסי צבור; פסק זמן)
סיפורה של אקו"ם, תל אביב: התאחדות הוצאות ספרים בישראל, תשל"ז 1977.
32 דקות ראשונות, רמת גן: מסדה, 1978.[7] (תיאור מעמד הכרזת המדינה) (ראה אור באותה שנה בתרגום לאנגלית) (נדפס שוב בקובץ "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" בעריכת יעל חבר, לצד המאמר "ההכרזה ויישומה" מאת עמנואל גוטמן, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט – מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, תשנ"ט 1999)
בין שתי מלחמות: 1973–1976, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך (ספרית מן המוקד): בשיתוף עם מרכז ההסברה, תשמ"ג 1982.
מדינה בשידור חי: כלי התקשורת בישראל 1976–1986, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987.
מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית – 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, תל אביב: צ'ריקובר מוציאים לאור, תשס"ג. (מחקר היסטורי המגולל את תולדות העימות בין התנועה הציונית והיישוב העברי המאורגן לבין ארגוני הפורשים, אצ"ל ולח"י)
מדינה בטירונות; עריכה: שרית רוס, תל אביב: גוונים, תשס"ח 2007.[8] (אירועים ואישים בתקופת הממשלה הזמנית, ערב הקמת המדינה) (פרקים מהספר נדפסו שוב בספרו "שנים ראשונות: מהווי המדינה בראשית צעדיה" בעריכת רות חריף, ירושלים: מרכז ההסברה – משרד ראש הממשלה, תשס"ט 2009)
The First 32 Minutes; translationL Allen Kerew and Michael Wade, Ramat Gan: Massada, 1978. (אנגלית: 32 דקות ראשונות)
בעריכתו
פנחס יורמן (עורך), משה דין: דיוקן, רמת גן: מסדה, 1968.[9] (אלבום תצלומים בצירוף מובאות מדברי דיין ודברי לוואי מאת העורך) (הופיע גם באנגלית (1968) ובפורטוגזית (1969))
Moshe Dayan: A portrait; edited by Pinchas Jurman, Givatayim: Massada Press, 1968. (אנגלית: משה דין: דיוקן)
Moshe Dayan: retrato; editado por Pinjas Jurman, Givatayim: Massada Press, 1969. (פורטוגזית: משה דין: דיוקן)
.jpg)
