פרמקוקינטיקה

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

פרמקוקינטיקה (יוונית עתיקה: pharmakon = סם ו-kinetikos = תנועה) היא ענף במדע הפרמקולוגיה העוסק בהשפעת גוף האדם על חומרים שמוכנסים לתוכו, כגון תרופות, מרגע כניסת החומר לגוף ועד יציאתו^[1]. מוקד המחקר בענף הוא תרופות, אך נחקרת גם האינטראקציה בין הגוף לחומרים אחרים, כגון מזונות, הורמונים, סמים ורעלים.

ענף הפרמקוקינטיקה מובחן מפרמקודינמיקה, תחום שבו נבחנת מקרוב יותר השפעת החומרים על הגוף, בעוד שבפרמקוקינטיקה מוקד המחקר הוא פעולת הגוף על החומרים^[1].

תהליך התנועה של התרופה בגוף לאחר נטילתה כולל מספר שלבים. לעיתים ארבעת הגורמים של הפרמקוקינטיקה (מסומנים גם בראשי תיבות ADMET,‏ ADME/T או ADME/TOX על פי שמותיהם באנגלית):

1. ספיגה (Absorption)
2. פיזור (Distribution)
3. חילוף חומרים (Metabolism)
4. אלימינציה או הפרשה (Elimination או Excretion)
5. רעילות (Toxicology)

ספיגת התרופה, היא תנועת התרופה מהמקום בו הוחדרה לגוף אל מחזור הדם. מדידת כמות התרופה הנספגת וקצב הספיגה, מסייעים בידי המדענים לקבוע את עוצמת ההשפעה של התרופה וכן את מהירות ההשפעה. את התרופה ניתן להכניס לגוף בדרכים שונות: מתן בבליעה (נקרא מתן אנטרלי או מתן פומי), מתן בהזרקה (לוריד, לשריד או מתחת לעור), מתן בשאיפה (אינהלציה), דרך הריריות ועוד. כאשר התרופה מוחדרת למחזור הדם ישירות בעירוי, היא אינה צריכה לעבור כל מכשול כך ש-100% ממנה מגיעים ליעד. לעומת זאת כאשר התרופה ניטלת בדרכים אנטרליות קיימים מכשולים לא מעטים המעכבים את ספיגתה במחזור הדם.

המחסומים הטבעיים העומדים בפני התרופה במערכת העיכול הם:

1. הדופן של נימי הדם הנמצאים בתוך הקיבה.
2. תאי האפיתל המצפים אותה, ועקב היותם צמודים זה לזה בחוזקה, ובעלי קרום פוספוליפידי, הם מקשים על התרופות לעבור ביניהם^[2].

היחס בין כמות החומר שנספג לכמות החומר שהוכנס לגוף מהווה את הזמינות הביולוגית (Bioavailability) של התרופה.

תהליך המעבר של התרופה מנוזל הדם אל רקמות הגוף, נקרא תהליך פיזור התרופה בגוף.

נהוג למדוד את נפח פיזור התרופה בגוף על פי מודל דו-מדורי, כאשר הגוף נחלק לשני מדורים: המדור המרכזי, והמדור ההיקפי. המדור המרכזי כולל את האיברים המקבלים את אספקת הדם הגבוהה בגוף כגון: נוזל הדם, הלב, המוח, הריאות והכבד. יתר האיברים המקבלים אספקת דם איטית נכללים במדור ההיקפי. נפח שני המדורים ביחד מהווה את הנפח הכולל של פיזור התרופה בגוף^[3].

רוב התרופות פועלות מחוץ למחזור הדם, ברקמות הגוף השונות. על מנת להגיע אל רקמת "איבר המטרה", על התרופה לצאת מכלי הדם, ולהתפזר ברקמות הגוף. פעולה זאת מתבצעת באמצעות רשת הנימים^[4]. הנים בנוי משכבה אחת של תאי אפיתל המכונים "תאי אנדותל. תאים אלו מחוברים ביניהם ברפיון בצורה המשאירה מעברים, דרכם מתאפשר מעבר המולקולות של התרופה לרקמת הגוף.

המחסום הטבעי העומד בפני התרופה במעבר לרקמות הגוף הוא הימצאותם של שומנים בקרום התא, והיכולת המעטה של חומרים מסיסי מים לפעפע דרך קרום התא השומני.

תהליך חילוף החומרים של התרופה הוא הליך המתבצע בכבד ומכין את התרופה לקראת פינויה מן הגוף. בשלב הראשון מתפרקת התרופה כך שהיא הופכת מחומר המסיס בעיקר בשומן, לחומר המסיס במים, לקראת מעבר בכליות. תוצרי חילוף החומרים נקראים מטבוליטים. לעיתים תרופות ניתנות בצורתן הבלתי פעילה (נקרא קדם-תרופה) ורק המעבר בכבד הופך אותן לבעלות השפעה תרפויטית.

שלב האלימינציה (נקרא גם שלב הפינוי או ההפרשה) הוא השלב שבו התרופה או תוצרי הפירוק שלה מהכבד, מופרשים מהגוף אל השתן. תרופות שלא עברו מטבוליזם מופרשות במלואן ותרופות שעברו מטבוליזם, מגיעות לכליה בדיפוזיה באמצעות תהליך הסינון הגולומרולי. חלבונים או תרופות הקשורות לחלבונים אינם מסוגלים להתפנות בצורה זו. לרוב התרופות קצב פינוי קבוע מהגוף, ונוהגים למדוד את זמן מחצית החיים שלהן במערכת הדם (t1/2). ככל שזמן מחצית החיים ארוך יותר כך ההשפעה ארוכה יותר. זמן מחצית החיים של תרופה גם קובע את המינון שיש ליטול את התרופה על מנת להגיע לשיווי משקל תרפויטי.

רעילות כוללת בתוכה את כלל תופעות הלוואי. כאשר מדובר בתרופות חשוב לזכור כי ישנה פגיעה לא רק בחלבון אתר המטרה, אלא בחלבונים נוספים הנמצאים בסביבתו של אתר המטרה.

• יחזקאל מזרחי, המדריך השלם לפרמקולוגיה, מהדורה רביעית, הוצאת דיונון, 2009

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פרמקוקינטיקה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרמקוקינטיקה

• פרמקוקינטיקה, דף שער בספרייה הלאומית