|
פרנסיס הרברט ברדלי
פרנסיס הרברט ברדלי (Francis Herbert Bradley ; 30 בינואר 1846 - 18 בספטמבר 1924) היה פילוסוף בריטי פוסט-הגליאני, הנציג הבולט של זרם האידיאליזם הבריטי (אנ'). המגנום אופוס שלו הוא ספרו 'מראה ומציאות' (Appearance and Reality) משנת 1893.[1] במהלך חייו, ברדלי נחשב לפילוסוף מכובד וזכה לתוארי כבוד פעמים רבות, והיה לפילוסוף הבריטי הראשון שזכה במסדר ההצטיינות. ביוגרפיהברדלי נולד בקלפהאם, מחוז סארי, באנגליה (כיום חלק מאזור לונדון רבתי). הוא היה בנם של צ'ארלס ברדלי (אנ'), מטיף אנגליקני-אוונגליסטי, ושל אמה לינטון, אשתו השנייה של צ'ארלס. אחיו אנדרו ססיל ברדלי נודע לימים כחוקר ספרות שייקספירית. הוא התחנך בצ'לטנהאם קולג' ובמרלבורו קולג' ובנעוריו נחשף לחלקים מ'ביקורת התבונה הטהורה' של עמנואל קאנט. ב-1865 הוא נכנס לקולג' האוניברסיטאי אוקספורד. ב-1870, הוא זכה במלגה במכללת מרטון באוקספורד, המלגה שלו במכללת מרטון לא נשאה מטלות הוראה ולכן הוא היה חופשי להמשיך לכתוב. הוא שהה באוקספורד עד יום מותו,[2] ונקבר בבית הקברות הוליוול באוקספורד. הגותוברדלי דחה את המגמות התועלתניות והאמפיריציסטיות בפילוסופיה הבריטית שהייתה מקובלת על ידי ג'ון לוק, דייוויד יום וג'ון סטיוארט מיל. במקום זאת, ברדלי דגל באידיאליזם, והיה חבר מוביל בתנועה הפילוסופית הידועה בשם "האידיאליזם הבריטי", שהושפעה מאוד מקאנט והאידיאליזם הגרמני של פיכטה, שלינג והגל, אם כי ברדלי נטה להמעיט בחשיבות השפעותיו. השקפתו ראתה אחדות מוניסטית, המתעלה מעל לחלוקות בין לוגיקה, מטפיזיקה ואתיקה כגרסה של אידיאליזם מוחלט. למרות שברדלי לא החשיב את עצמו כפילוסוף הגליאני, הפילוסופיה הייחודית שלו נוצר בהשראת השיטה הדיאלקטית של הגל והכילה מרכיבים רבים ממנה. עם זאת, חוקרים רבים מזהים את הגל כמקור השפעה מובהק על תפיסתו האתית של ברדלי, בייחוד ביחס לביקורתו על המוסר הקאנטיאני.[3][4] לוגיקהבשנת 1909, פרסם ברדלי חיבור בשם "על אמת וקוהרנטיות" (On Truth and Coherence) בכתב העת Mind. החיבור מבקר מוסדתנות באפיסטמולוגיה. לפי הפילוסוף רוברט סטרן, במאמר זה ברדלי מגן על קוהרנטיות כקריטריון או מבחן לאמת (ולא כתיאור של הצדקה).[5] אתיקההשקפתו של ברדלי על המוסר נבעה מהביקורת שלו על רעיון העצמי בשימוש בתיאוריות התועלתניות בתקופתו.[6] הוא התייחס לשאלת היסוד של "מדוע עלי להיות מוסרי?"[7] הוא התנגד לאינדיבידואליזם, במקום זאת הגן על השקפת העצמי והמוסר כחברתיים במהותם. ברדלי קבע שחובתנו המוסרית התבססה על הצורך לטפח את ה"אני הטוב" האידיאלי שלנו בניגוד ל"עצמי הרע" שלנו.[8] עם זאת, הוא הכיר בכך שהחברה לא יכולה להיות המקור לחיינו המוסריים, לשאיפה שלנו לממש את האני האידיאלי שלנו. לדוגמה, חברות מסוימות עשויות להזדקק לרפורמה מוסרית מבפנים, ורפורמה זו מבוססת על סטנדרטים שחייבים להגיע ממקום אחר.[9] ברדלי הציע שניתן לממש את העצמי האידיאלי באמצעות דבקות בדת.[10] השקפותיו על האני החברתי בתיאוריה המוסרית שלו רלוונטיות לדעותיהם של פיכטה, ג'ורג' הרברט מיד, ולפרגמטיזם. הם גם תואמים דעות מודרניות כמו אלה הפוסט-פרגמטיסט ריצ'רד רורטי וגישות אנטי-אינדיבידואליות (אנ').[11] השפעה וביקורתהמוניטין הפילוסופי של ברדלי ירד מאוד לאחר מותו. האידיאליזם הבריטי זכה לביקורת חריפה על ידי מבשרי הפילוסופיה האנליטית ג. א. מור וברטראנד ראסל.[12] ברדלי זכה לביקורת מפורסמת גם בעבודתו של פוזיטיביסטי הלוגי אלפרד ג'ולס אייר Language, Truth and Logic (שפה, אמת ולוגיקה) על שהתמש בביטויים שאינם עומדים בעקרון האימות (אנ') הפוזיטיביסטי, והשתמש מחוץ להקשר בציטוט: "המוחלט נכנס לתוך, אבל הוא עצמו אינו מסוגל, להתפתחות ולהתקדמות".[13] בהקשר המקורי, ברדלי ביטא את דוקטרינה מוכרת לפיה המציאות האולטימטיבית, אף שאינה משתנה בעצמה, מהווה את הבסיס האונטולוגי בעולמנו הסופי לשינוי והיווצרות. עם זאת, ב-1914 ת"ס אליוט כתב את עבודת הדוקטורט בהרווארד על בברדלי, והיא נקראה Knowledge and Experience in the Philosophy of F. H. Bradley (ידע וניסיון בפילוסופיה של פ"ה ברדלי). עקב מתחים שהובילו למלחמת העולם הראשונה אליוט לא היה מסוגל לחזור להרווארד להגנתו בעל פה, וכתוצאה מכך האוניברסיטה מעולם לא העניקה לו את התואר. אף על פי כן, ברדלי נשאר השפעה על שירתו של אליוט.[14] בשנים האחרונות חל עניין מחודש בעבודתם של ברדלי ואידיאליסטים בריטים אחרים בקהילה האקדמית האנגלו-אמריקאית.[15] ביבליוגרפיה חלקית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||
