צפע הוא הסוג הגדול ומוכר ביותר במשפחת הצפעונים. הראש נבדל מהצוואר, בעל צורה משולשת, ומכוסה בקשקשים קטנים במגוון צורות. מאפיין בולט של סוג נחשים זה הוא גוף קצר ועבה יחסית. הנחש הקטן ביותר בסוג הוא צפע גמד החי באירופה (כ-30 ס"מ), והארוך ביותר הוא הצפע הודי שמגיע עד 1.65 מטר והוא הארסי ביותר מבני הסוג. נחשים הנמנים בסוג הצפע משמעים קולות נשיפה מפיהם בעת סכנה (להבדיל מכמה סוגים אחרים המשמיעים קולות באמצעים אחרים כמו רשרוש הזנב (עכסנים) או חיכוך קשקשי הגוף זה בזה (שפיפון). בישראל מצויים שני מינים בלבד מסוג הצפע והם צפע מצוי וצפע החרמון.
רוב המינים מעדיפים אזורים קרירים. המינים המצויים באזורים הדרומיים מעדיפים אזורים גבוהים ויבשים בעוד המינים החיים בחלקים הצפוניים מעדיפים אזורים נמוכים בעלי צמחייה ולחות.
רוב מיני הצפעים בעלי ארס המכיל רכיבים המו-טוקסים (פוגע בכלי הדם) ונוירו-טוקסים (פוגע בעצבים). חומרת ההכשות מגוונת. מינים קטנים וצפוניים יותר, כדוגמת הצפע האירופאי, בעלי ארס חלש יותר ומזריקים כמות קטנה יותר בהכשה. מינים אחרים כדוגמת הצפע המקורנן והצפע המצוי, מסוגלים להזריק כמויות גדולות יותר של ארס בעלות השלכות הרסניות. אולם, הכשות מהסוג צפע לרוב קטלניות פחות מהכשות של סוגים אחרים וגדולים יותר כמו צפע מזרחי וצפע הודי.
ממערב אירופה (בריטניה, סקנדינביה וצרפת) דרך מרכז ומזרח אירופה (איטליה, אלבניה, בולגריה וצפון יוון) עד לחוג הצפוני, רוסיה ואסיה הפסיפית (סחלין, קוריאה, צפון סין ומונגוליה)
