ראובן וימר

ראובן וימר

לידה	16 בפברואר 1937 (בן 87)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

ראובן וימֶר (נולד ב-16 בפברואר 1937) הוא פרסומאי, סופר ומתרגם ישראלי.

ראובן וימר נולד בחיפה, התייתם מאביו בגיל שנה, ונשלח לבתי יתומים שונים בצפון הארץ, לבסוף נשלח לכפר הנוער מאיר שפיה ליד זכרון יעקב, שם סיים בית ספר יסודי. אחר כך נשלח כילד חוץ לקיבוץ מזרע, שם סיים את לימודי התיכון^[1]. בצבא שירת בחטיבת גולני. אחרי גמר השירות חזר וגר בקיבוץ במשך שלוש שנים^[1].

בשנת 1963 החל לעבוד בתחום הפרסום: תחילה במשרד בינג-ליניאל בחיפה, אחר כך עבר ללמוד בירושלים ובמקביל החל לעבוד בפרסום "דחף", בהמשך עבר להתגורר בתל אביב כשמונה כתקציבאי במשרד הראשי של "דחף", ועבד לצד בעלי החברה אליעזר ז'ורבין. בשנים 1965–1967 עבד וימר במשרדי פרסום בניו יורק, ואחרי מלחמת ששת הימים חזר לארץ והשתלב שוב במשרד "דחף". שם הוטל עליו, בין היתר, להכין את קמפיין ההחדרה של קוקה קולה לישראל, שנשא את הסיסמה: "טוב יותר עם קוקה קולה"^[2].

בשנת 1971עבר לחברת הפרסום "יעקובסון"^[1], שהפכה בהמשך ל"וימר-יעקובסון" כשהפך שותף. בתחילת שנות ה-80 הצטרף למשרד דוד טמיר, ושם המשרד שונה ל"וימר-יעקובסון-טמיר". בשנת 1982 הכניס טמיר שותף נוסף, רוני כהן, ושם המשרד שונה שוב ל"וימר טמיר-כהן (יעקובסון)". וימר פרש מעולם הפרסום ב-1985, והמשרד נותר עם השם "טמיר-כהן"^[3].

לאחר שנתיים בהם עסק ביוזמות עסקיות שונות, חזר לעולם הפרסום והקים את משרד "וימר פלוס". בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה ב–1992, סייע ליצחק רבין, ויצר את הסיסמה ׳רק עם רבין ננצח^[4]. ב-1997 הקים וימר עם יוסי בנטוב את חברת "הלוח הצהוב", שהפיקה לוח מודעות שפורסם במוסף "7 ימים" של העיתון ידיעות אחרונות, ומכרה שטחי פרסום למפרסמים. ב-1999 הגישה ידיעות אחרונות בקשת פירוק לחברה, עקב חוב שאותה אינה מסוגלת לפרוע^[5]. במאי 2001 הוכרז לבקשתו כפושט רגל עקב חובות של עסקי הפרסום שלו^[6].

במשך השנים טבע וימר ססמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן טוב לי עם עלית, איזה זיפ שותים היום, החמצן של המדינה ורבות אחרות, וכן טבע שמות מותגים נפוצים כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלא-פון" ואחרים. וימר אף חידש מילים וביטויים בעברית כגון ידוענים, הכי-הכי, מקוון ואחרים^[4].

במחצית שנות השמונים כיהן כראש האיגוד הישראלי לפרסום, ובשנת 2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בטקס קקטוס הזהב של ענף הפרסום בישראל^[7].

בשנת 1993 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו "השכל של הפרסום" ולאחר שפרש מעולם הפרסום ב-2001 עוסק וימר בתרגום, עיבוד וכתיבה.

• השכל של הפרסום (1993)
• ל"ו משלי לה-פונטיין (איורים: דן קדר, 2006)
• כל משלי לה-פונטיין (איורים: גוסטב דורה, 2007)
• משלי זן (2008)
• משלי לדינו (2008)
• משלי איגיון (2008)
• משלי החיים (2009)
• משלי הסופים (2009)
• ספר התשנינים הגדול (2010)
• כל משלי לה-פונטיין (מהדורה שנייה: מודן/דורון ספרים,2010)
• ז'ורז' ברסנס שר בעברית (ציורים: ז’אק וינונסקה), דורון ספרים, 2011)
• נחל התשנינים (דורון ספרים, 2011)
• העורב – כל שירי אדגר אלן פו (דורון ספרים, (2012)
• מיטב המשלים (דורון ספרים, (2013)
• וניל שוקולד (הוצאת ספרא, 2014)
• שירים לקלנדרה ( ספרי וימר, 2014)
• חתימותיו של רמברנדט כמפתח לחייו ולסודותיו (מנדלי, 2016)
• עדה יונת וסוד החיים (הוצאה עצמאית, מדלי, 2022) (עברית, אנגלית)
• ספר המרובעים (ארגמן מיטב, מנדלי, 2022)
• המעיין שרצה לשוט בעולם (מנדלי, 2022) (עברית, אנגלית)
• הקוד האמיתי של לאונרדו דא וינצ'י (הוצאה עצמאית, מנדלי, 2023) (עברית, אנגלית)

מדיה וקבצים בנושא ראובן וימר בוויקישיתוף

• ספרי ראובן וימר: אתר הבית
  • משלי זן מבחר משלי זן קלאסיים ואחרים בנוסח פיוטי. תל אביב: דורון ספרים 2008
  • משלי לאדינו מבחר משלי לאדינו בנוסח פיוטי. תל אביב: דורון ספרים 2008
  • משלי איגיון (נונסנס): תרגומי יצירות מופת של לואיס קרול (ג'ברווקי וצדים את הסנרק), ועוד. תל אביב: דורון ספרים 2008
  • כל משלי לפונטיין דפי ספר. תל אביב: דורון ספרים 2007
  • ל"ו משלי לה-פונטיין אהובים עם ציורי דן קידר דפי ספר. תל אביב: דורון ספרים 2006
• מיכל הניג, מפעל חייו, באתר nrg‏, 4 במאי 2006
• אילון גלעד, היום שבו ראובן וימר המציא את ה"כספומט", באתר הארץ, 21 במאי 2014
• רשימת הפרסומים של ראובן וימר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ראובן וימר, דף שער בספרייה הלאומית