רבה בר בר חנה היה אמורא, בן הדור השלישי של האמוראים. חי בסוף המאה ה-3, נולד בבבל והיה תלמידו של רבי יוחנן. לאחר פטירת רבו, קיבל את מרותו של ממשיך דרכו - רבי אלעזר.
"מירושלים ליריחו עשר פרסאות... עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטורת (ריח הקטורת עובר את המרחק מבית המקדש ליריחו ונדבק בהן), כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח הקטורת"[10].
"למה נמשלו דברי תורה כאש... לומר לך: מה אש אינו דולק יחידי (לפי הסבר רש"י, צריך כמה גזרי עץ ביחד כדי שתדלק), אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי" (ללא חברותא)[11]
מפורסמים מעשים שסיפר, המופיעים במסכת בבא בתרא (דף ע"ג, עמוד ב' עד דף ע"ד, עמוד א'.), ונקראים "אגדות רבה בר בר חנה". מפרשי אגדות התלמוד המסורתיים כגון המהרש"א והרב קוק, שכתב פירוש על אגדות אלו שמופיע במאמרי הראי"ה, פירשו אותן כאלגוריה על תולדות עם ישראל. רבי נחמן מברסלב פירש אגדות אלו על דרך הקבלה.[12] רבי נחמן סיפר כי בשובו מארץ ישראל נגלה אליו חיזיון בו הופיע רבה בר בר חנה, שביאר לו את הפירושים האמיתיים לאגדותיו.[13] מכיוון שרבה בר בר חנה עבר בין מרכזי התורה בבבל ובארץ ישראל, ייתכן שיש לפרש מחרוזת סיפורים זו כשיקוף של חוויותיו האישיות במעברים אלה.[14]
"אני ראיתי ראם בן יומו שהיה כהר תבור, ואורך צווארו כהר תבור ארבע פרסאות (גרסה אחרת - ארבעים פרסאות[15]), ובית מרבעת ראשו פרסא וחי. הטיל גללים וסתם את הירדן"[16].
"אני ראיתי צפרדע שהייתה כמגדל הגרוניא (מגדל מסוים). בא תנין ובלעה. בא עורב ובלע את התנין ועלה וישב בראש האילן. בוא וראה כמה גדול כוחו של אותו אילן. אמר רב פפא בר שמואל: 'אלמלא הייתי שם, לא הייתי מאמין'" (שם)
"פעם אחת היינו מהלכים בספינה וראינו דג שעלה חול על גבו וקנים גדלים עליו. סבורים היינו – יבשה היא. עלינו ואפינו ובשלנו על גבו. כשחם גבו של הדג – נתהפך... ואלמלא הייתה הספינה קרובה – היינו טובעים" (שם)
"פעם אחת היינו מהלכים בספינה. הלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר של דג אחד שלושה ימים ושלושה לילות... שמא תאמר הספינה לא הייתה קלה בהליכתה ? ... כשהפרש זרק חץ אחריה הקדימתו" (שם, ויש שם עוד גוזמאות על עולם הטבע)
"אמר לי (ערבי): בוא ואראך בלועי קורח (אנשי קורח שנבלעו באדמה). הלכתי וראיתי שני סדקים ועשן עולה מהם... אמר לי:'תן אזנך, מה אתה שומע ?' ושמעתי שהיו צווחים: 'משה ותורתו אמת והן בדאין'".[17]
"אמר לי אותו הערבי: בוא ואראך מקום שארץ ושמים נושקים זה לזה. הלכתי וראיתי הרקיע שהוא עשוי חלונות חלונות. נטלתי סלי והנחתיו בחלון הרקיע, ועד שגמרתי את תפלתי – בקשתיו ולא מצאתיו. אמרתי:'יש גנבים כאן ?' אמר לי הערבי:זהו הגלגל החוזר ברקיע. המתן עד למחר ותמצאנו (כלומר, השמים מסתובבים וישובו למקומם למחרת)".
^עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא
לקריאה נוספת
מרדכי מרגליות (עורך), הערך "רבה בר בר חנה", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 311.
רבה בר בר חנא מספר על דבר נסיעותיו לארץ ישראל במדבר בספינה עד קצה תבל / צייר: מאיר בן אורי, חיפה: בן אורי - מכון לאמנות דתית, תשל"ח. (הספר בצילום מכתב יד אמנותי.)
ירון זילברשטיין, מאפייני הומור וגוזמא ככלי ביקורת אישית וחברתית: עיונים במסעותיו של רבה בר בר חנה בתלמוד הבבלי (ב"ב, עג ע"א- עד ע"ב), חשיבותה של אי-רצינות: קובץ מאמרים רב-תחומי בחקר ההומור (בעריכת א' זיו וא' סובר), ירושלים תשע"ב, עמ' 146- 171.
^מרדכי מרגליות (עורך), הערך "רבה בר חנה", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 312..
^חיי מוהר"ן אות ה': "התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנה, אמר רבנו ז"ל, שאמרם בשם אומרו, הינו בשם רבה בר בר חנה בעצמו. גם בעת שהתחיל לגלות תורות על מאמרי רבה בר בר חנה, אז סיפר, שרבה בר בר חנה בא אליו ושחר פניו ואמר, מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו, ובקש אותו על זה, שישים לבו אליהם, והוא יגלה לו בהם חידושים נפלאים ונוראים."
^זילברשטיין, ירון, ביוגרפיה אישית-רוחנית מבבל לארץ ישראל ובחזרה: עיונים במחרוזת מסעותיו של רבה בר בר חנה, דרך אגדה טז, 2024, עמ' 95 - 124.
