עוד מסופר עליו, שפעם אחת, כשהלך בדרך יחד עם רבי אלעזר, הם ראו נחש. רבי חזקיה רצה להורגו כיוון שהוא מזיק לאנשים והורגם, אך רבי אלעזר אמר לו שלא יהרגנו, כיוון שהנחש לא הורג אדם עד שהוא מקבל צו אלוהי להורגו[6].
במקום אחר מסופר, שפעם אחת הלך עם רבי ייסא (נראה שהוא רבי יוסי[דרוש מקור]) בבית הקברות של גוש חלב החרבה, והם דיברו עם אחד מהמתים על גלות התורה וצער העולם. לאחר שיחה זו הגיעו השניים למסקנה, שכיוון שאין צדיקים בעולם, מוכרח שהעולם מתקיים רק בשביל המתים[7]!
בסוף האדרא רבא רבי חזקיה נפטר יחד עם רבי יוסי בר רבי יעקב ורבי ייסא
מאמרותיו
בתחילת ההקדמה לספר הזוהר, מובאת מימרא בשמו, המדמה את כנסת ישראל לשושנה (תרגום מארמית):
..מה השושנה שהיא בין החוחים יש בה אדום ולבן - אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. מה שושנה יש בה שלשה עשר עלים - אף בכנסת ישראל יש שלש עשרה מידות רחמים שמקיפות אותה מכל צדדיה...
במקום אחר בספר הזוהר, מובאת בשמו מימרא, בה מצד אחד הוא מדבר בחריפות רבה נגד יציאתם של נשים אל מחוץ לביתם ללא כיסוי ראש, ומצד שני משבח את נשות ישראל שדומות לגפן, שמקבלת עליה רק את בן זוגה[8].
מימרא נוספת המובאת בשמו, מספרת מה יקרה בעתיד הרחוק:
זמין קב"ה לאעברא רוח מסאבא מן עלמא (עתיד הקדוש ברוך הוא להעביר את רוח הטומאה מן העולם), כמה דכתיב (זכריה, י"ג, ב'): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וכתיב (ישעיה, כ"ה, ח'): "בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר". וזמין קב"ה לאנהרא לסיהרא, ולאפקא לה מחשוכא בגין ההוא חויא בישא (ועתיד הקדוש ברוך הוא להאיר את הירח, ולהוציאו מחושכו מחמת אותו נחש רע), כמה דכתיב (ישעיה, ל', כ"ו): "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים". מאי אור? ההוא אור דגניז ליה קב"ה בעובדא דבראשית (אותו אור שגנזו הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית)
