|
רוזמרי קנדי
רוז מארי "רוזמרי" קנדי (באנגלית:Rose Marie "Rosemary" Kennedy; 13 בספטמבר 1918 – 7 בינואר 2005) הייתה ילדתם השלישית ובתם הבכורה של ג'וזף פ. קנדי האב ורוז פיצג'רלד קנדי. היא הייתה אחותם של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי והסנאטורים רוברט קנדי וטד קנדי. בשנות העשרה לחייה חוותה רוזמרי פרכוסים ושינויים עזים במצב הרוח. בתגובה לקשיים הללו, אביה סידר עבורה ניתוח לובוטומיה קדם-מצחית, אותו עברה כשהייתה בת 23. הניתוח החמיר את מצבה, והותיר אותה ללא יכולת לדבר. בעקבות כך, את רוב חייה בילתה רוזמרי קנדי במוסד סיינט קולטה שבג'פרסון, ויסקונסין. במשך שנים רבות לאחר ניתוח הלובוטומיה, נמנע מרוזמרי מגע או מפגש עם האחים שלה ומשפחתה המורחבת, וסיפורה נשמר כסוד משפחתי במשך עשורים רבים. ביוגרפיהחיים מוקדמיםרוז מארי קנדי נולדה בבית הוריה שבברוקליין, מסצ'וסטס. היא הייתה הילדה השלישית והבת הראשונה שנולדה לג'וזף ורוז קנדי. שמה ניתן לה על שם אימה, אך בילדותה נהגו לכנות אותה רוזמרי או רוזי.[1] בעת לידתה לא היה רופא זמין, בגלל התפרצות מגפת השפעת הספרדית. לכן, הורתה האחות לרוז קנדי שתשאיר את רגליה סגורות בעודה מחכה לרופא, מה שאילץ את ראשה של התינוק להישאר בתוך תעלת הלידה למשך שעתיים. פעולה זו גרמה לאובדן מזיק של חמצן עבור התינוקת.[2] כשרוזמרי החלה לגדול, הבחינו הוריה בכך שהיא אינה עומדת בצעדים ההתפתחותיים הבסיסיים המצופים מאדם. כשהייתה בת שנתיים התקשתה לשבת, לזחול וללמוד ללכת.[3] סיפורים על חייה של רוזמרי העידו על כך שהייתה מוגבלת שכלית,[4] אולם הועלו שאלות לגבי האופן בו תוארה המוגבלות על ידי משפחת קנדי, ולגבי היקף מוגבלותה.[5] ביוגרפיה שנכתבה העלתה טענה כי רוז קנדי מעולם לא סיפרה לחברותיה על מוגבלותה של רוזמרי ואף העמידה פנים שביתה מתפתחת כרגיל, וכי אף אחד מלבד המשפחת קנדי הגרעינית לא ידע על דיווח התפקוד נמוך של רוזמרי.[6][7] למרות עזרה ממורים פרטיים, רוזמרי התקשתה ללמוד קורא וכתוב. בגיל 11 נשלחה לפנימייה בפנסילבניה לבעלי מוגבלויות שכליות.[4] בגיל 15, רוזמרי נשלחה למנזר הלב הקדוש ברוד איילנד. שם למדה רוזמרי עם גברת ניוטון, מורה מיוחדת, ושתי נזירות, והופרדה משאר התלמידים. כישורי הכתיבה שלה דווחו אז ברמה של כיתה ד'. כהכרת תודה על המאמץ, קיבל בית הספר מגרש טניס חדש ממשפחת קנדי. במהלך תקופה זו, אמה סידרה שאחיה הגדול של רוזמרי, ג'ון, ילווה אותה במסיבת ריקוד ותה. בזכותו, נראתה רוזמרי "לא שונה בכלל" מהבנות האחרות במסיבה.[8] על אף יכולת הקריאה המעוטה שלה, אהבה לקרוא פו הדוב.[9] יומנים שנכתבו על ידה בסוף שנות ה-30, ופורסמו בשנות ה-80, חושפים אישה צעירה שחייה היו מלאים ביציאות לאופרה, למסיבות ריקוד-תה, מדידות שמלות ופעילויות חברתיות נוספות.[10] קנדי ליוותה את משפחתה להכתרת האפיפיור פיוס ה-12 ברומא ב-1939. היא גם ביקרה בבית הלבן.[5] בני הזוג קנדי סיפרו למגזין Woman's Day שרוזמרי לומדת להיות גננת, ולמגזין Parents נמסר כי רוזמרי מתעניינת בעבודת רווחה חברתית, ושכמיהתה הסודית היא לעלות על במה. כאשר עיתון ה-Boston Globe הגיש בקשה לראיון עם רוזמרי, עוזרו של אביה כתב תגובה שהיא העתיקה בעמל רב:
בשנת 1938 הוצגה קנדי למלך ג'ורג' השישי ולאשתו המלכה אליזבת בארמון בקינגהאם. בתקופה זו, אביה שירת כשגריר ארצות הברית בבריטניה.[12] לכבוד האירוע, תרגלה קנדי את השתחוותה במשך שעות, ובאירוע עצמו מעדה וכמעט נפלה. רוז קנדי מעולם לא דנה בתקרית והתייחסה להופעת הבכורה כאל ניצחון. הקהל לא הגיב, והמלך והמלכה חייכו כאילו כלום לא קרה.[13] ניתוח הלובוטומיהלפי אחותה של רוזמרי, יוניס קנדי שריבר, מצבה של רוזמרי החמיר כאשר המשפחה חזרה לארצות הברית. שרייבר אמרה כי רוזמרי נהייתה "יותר עצבנית וקשה" בגיל 22.[7] רוזמרי החלה לחוות פרכוסים לעיתים קרובות, וקיבלה התקפי זעם בהם הייתה מרביצה לאחרים ואף פוצעת אותם.[14][4] לאחר שגורשה ממחנה קיץ ושהתה קצרות בפנימייה בפילדלפיה, נשלחה רוזמרי לבית ספר מנזרי בוושינגטון הבירה.[4] בזמן שלמדה בפנימיית המנזר, החלה רוזמרי לברוח ממנו בלילות, מה שהוביל את הנזירות לחשוב כי רוזמרי מקיימת יחסי מין עם מספר בני זוג, שייתכן שתחלה במחלת מין או שתיכנס להיריון.[15][5][16] התנהגותה הפרועה של רוזמרי תסכלה את הוריה, ואביה בפרט דאג שהתנהגות זו תבייש את המשפחה ותפגע בקריירות הפוליטיות שלו ושל בניו.[4][17] כשרוזמרי הייתה בת 23, אמרו רופאים לאביה כי ניתוח הנקרא לובוטומיה יעזור להרגיע את מצבי הרוח שלה ולעצור את ההתפרצויות האלימות שלה.[18] ג'וזף קנדי החליט שרוזמרי צריכה לעבור את הניתוח, אך לא סיפר על כך לאשתו עד שהתהליך הושלם, בנובמבר 1941.[17][19] בביוגרפיה שכתב רונלד קסלר (אנ') תיאר הרופא ג'יימס ו. ווטס, ממבצעי הניתוח, את התהליך:
ווטס אמר לקסלר שלדעתו לרוזמרי לא היה "פיגור שכלי" אלא זן של דיכאון. סקירה של המסמכים שנכתבו על ידי הרופאים אימתה את הצהרה זו. למעשה, כל החולים שעליהם ביצע ווטס לובוטומיה אובחנו כסובלים מהפרעה נפשית כלשהי.[21] ברטרם ס. בראון, מנהל המכון הלאומי לבריאות הנפש ועוזר לשעבר לנשיא קנדי מסר לקסלר שג'ו קנדי התייחס לבתו כבעלת פיגור שכלי ולא כחולת נפש, זאת על מנת להגן על המוניטין של בנו ג'ון כמועמד לנשיאות. בראון עוד טען כי חוסר התמיכה של משפחת קנדי ברעיון של מחלות נפש היה חלק מהכחשתה בשושלת המשפחתית.[22] כישלון הלובוטומיה התברר במהרה, ויכולותיה המנטליות של רוזמרי פחתו לכאלה של ילדה בת שנתיים. היא איבדה את היכולת לדבר בצורה מובנת וחוותה בריחת שתן.[23] חייה לאחר הניתוחלאחר ניתוח הלובוטומיה רוזמרי הועברה היישר להתגורר במוסדות. תחילה התגוררה מספר שנים בבית קרייג, בית חולים פסיכיאטרי פרטי מחוץ לעיר ניו יורק.[24] ב-1949 הועברה לג'פרסון, ויסקונסין, שם גרה עד סוף חייה בשטחי בית הספר סיינט קולטה לילדים מיוחדים.[25][26] הנזירות העובדות במקום כינו את ביתה של רוזמרי the Kennedy Cottage.[26][27] רוזמרי טופלה על ידי שתי נזירות, האחיות מרגרט וליאונה. בנוסף, נעזרה בסטודנטית ובמורה לקרמיקה שלימדה אותה שלושה לילות בשבוע.[28] לרוזמרי הייתה גם מכונית משלה, שבאמצעותה ניתן היה לצאת איתה לנסיעות, וכלב איתו הייתה יוצאת לטיולים.[27] בתגובה למצבה, הוריה של רוזמרי הפרידו אותה משאר המשפחה. רוז קנדי לא ביקרה אותה במשך עשרים שנה, וג'וזף לא ביקר כלל את בתו במוסדות בהם התגוררה.[17][29] בספרה Rosemary: The Hidden Kennedy Daughter מתארת ההיסטוריונית קייט קליפורד לרסון (אנ') כי לאחיה של רוזמרי לא נודע מיקומה או פרטים על ניתוח הלובוטומיה.[30] כאשר ג'ון קנדי החל בקמפיין לסנאט ב-1958, משפחת קנדי הסבירה את היעדרותה בטענה שהייתה מתבודדת. המשפחה לא סיפרה את האמת אודות רוזמרי באופן פומבי עד שנת 1961, לאחר שג'ון נבחר כנשיא. במקום לספר לציבור על הלובוטומיה, החליטו למסור כי רוזמרי הייתה "מפגרת שכלית".[17][31] עוד באותה השנה, לאחר שלקה ג'וזף קנדי בשבץ, מיקומה של רוזמרי נודע לאחיה ואחיותיה.[30] ניתוח הלובוטומיה לא התגלה לציבור עד שנת 1987.[32] שנים מאוחרותלאחר מות אביה ב-1969, רוזמרי השתלבה בהדרגה בחיי המשפחה.[5] היא נלקחה לבקר קרובי משפחה בפלורידה, וושינגטון די. סי., ובית ילדותה (מתחם קנדי) בקייפ קוד. עד אז למדה רוזמרי ללכת מחדש, אך מעולם לא הצליחה להשיב לעצמה את יכולת הדיבור ואף הייתה משותקת בזרועה.[17] סיפורה של רוזמרי נחשב להשראה של אחותה, יוניס קנדי שרייבר, להקמת הספיישל אולימפיקס, אירוע של משחקים ספורטיביים לאנשים בעלי נכויות.[17][33] רוזמרי קנדי נפטרה מסיבות טבעיות בגיל 86,[34] ב-7 בינואר 2005,[35] בבית החולים בפורט אטקינסון שבויסקונין.[36] אחיותיה ג'ין, יוניס, ופטרישיה ואחיה טד היו לצידה.[35] היא נקברה לצד הוריה בבית הקברות של ברוקליין, מסצ'וסטס.[37][38] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||
