רון נחמן
רון נחמן (6 באוגוסט 1942 – 18 בינואר 2013) היה ראש עיריית אריאל, חבר הכנסת ה-13 מטעם הליכוד וחבר מועצת הנפט בישראל. סמוך לפטירתו הוחלט על זכייתו בפרס ישראל לשנת תשע"ג בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה[1]. קורות חייונחמן נולד בשנת 1942 לאב ששימש כסגן ראש מועצת נס ציונה, ואם שהייתה בת למייסדי נס ציונה, ממשפחות לרר-בוקסר. סבו היה ירמיהו בוקסר, ראש ועד המושבה. למד בבית הספר היסודי "ראשונים" בנס ציונה וגימנסיה הריאלית בראשון לציון, אך סולק ממנה בכיתה י"א. שירת בחיל הקשר באילת. קיבל תואר ראשון במדע המדינה ובלימודי עבודה בשנת 1970. בשנות ה-70 הוא עבד בתעשייה הצבאית כמנהל כח אדם, ובמקביל למד לתואר ראשון במשפטים[2], אותו קיבל בשנת 1980 מאוניברסיטת תל אביב. ב-1973 היה ממקימי "גרעין תל אביב" של אנשי התעשייה הצבאית שיועד להקמת אריאל, על מניעיו הוא אמר[2]:
נחמן היה מראשוני העולים על הקרקע באריאל בשנת 1978 והיה ליו"ר המועצה הראשון של היישוב[3]. בשנת 1979 העביר את השרביט ליעקב פייטלסון וכיהן כסגנו. בפברואר 1983 הוא נבחר למשנה למנכ"ל רשות השידור[4]. במרץ 1985 יצא לחופשה מרשות השידור כדי להתמודד על ראשות המועצה באריאל[5]. במאי 1985 הוא זכה בבחירות, עזב סופית את רשות השידור[6] ומאז הוא עמד בראשות היישוב עד לפטירתו. בשנת 1986 הקים את קרן אריאל לפיתוח, על מנת לגייס משאבים מתרומות של יהודים ונוצרים תומכי אריאל, בעיקר מארצות הברית. נבחר לכנסת ה-13 מטעם הליכוד והיה חבר בוועדת הכספים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-34 ברשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת ולאחר התפטרותם של אהוד אולמרט ופיני בדש לאור היבחרם לראשי רשויות, נדרש לבחור בין כהונה בכנסת להמשך כהונתו בראשות מועצת אריאל[7] ובחר להמשיך כראש מועצת אריאל. כיהן בוועדה המתאמת, שאחראית לקשר עם גורמי חוץ קרובים של המרכז האוניברסיטאי אריאל. רון נחמן נפטר ב-18 בינואר 2013 מסרטן המעי הגס, בו לקה בשנת 2009. הוא נטמן באריאל והותיר אחריו את רעייתו, דורית, ארבע בנות ונכדים. לאחר פטירתו הוכרז על זכייתו בפרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה. הזכייה התאפשרה, אף שהפרס ניתן על פי התקנון רק בחיים, כיוון שמועמדותו הוגשה עוד בחייו[1]. פעולותיו כראש עיריית אריאללמרות שלפני הקמת אריאל הייתה מטרת הגרעין להקים "יישוב עירוני" שהוא לא עיר ולא כפר, נחמן ראה את מטרתו עוד בשנת 1979 כהקמת עיר גדולה וכבר אז כינה את עצמו "ראש עיר"[8]. בריאיון לעיתון "מקור ראשון" ב-24 באוגוסט 2007 אמר כי הוא דוגל בהרחבת העיר למען גידול הקהילה הדתית במאות משפחות. אחת הסיבות שציין לכך היא העובדה שאריאל הוקמה כעיר חילונית, ולכן הקהילה ההטרוגנית שבה כוללת מספר גדול של עולים חדשים בעלי רקע חילוני. לכן, לדעתו יש לעבות את האוכלוסייה הדתית כדי לתת דגש רב יותר למסורת היהודית. בהתאם לגישתו זו סייע בקליטת ישיבת ההסדר ששכנה בעבר בנצרים (היישוב פונה במסגרת תוכנית ההתנתקות) באריאל. לדבריו, ”הישיבה הזו יכולה להיות מנוף לבואן של משפחות. ביקשתי לקלוט כאן מאות משפחות מגוש קטיף [...] אם כולם היו מגיעים לכאן, הייתי יכול כבר ליישב אותם בבתים, ועדיין לא מאוחר לכך.” במסגרת פועלו הקים באריאל היכל תרבות וכן סייע להפיכתה של מכללת אריאל ביהודה ושומרון לאוניברסיטת אריאל ב-2012. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|