|
רחמים רון
רחמים רון (נולד ב-1942) הוא רקדן לשעבר, כוריאוגרף ומורה למחול. את רוב קריירת המחול שלו עשה בלהקת "בת שבע" שהיה מרקדניה הראשונים. ביוגרפיהנולד ב-1942 בקהיר בשם רחמים שמע. אביו, סיזאר שמע, היה צייר מפריז ואמו אסתר פרדו לוי, במקור ממשפחה ירושלמית ותיקה. עלה לישראל ב-1951 דרך מחנה מעבר במרסיי ומשם עם אמו למעברת טבריה. שכנע את אמו שיצטרף לחברת נוער בקיבוץ שער הגולן, שם גדל בשם רחמים פרדו.[1] החל ללמוד אצל יהודית ארנון בסטודיו למחול בקיבוץ געתון ובאותה תקופה רקד והדריך בתחום ריקודי עם. שירת שלוש וחצי שנים בנח"ל מוצנח ועבד בענף הבננות בקיבוצו, עיסוק שפיתח את חלק גופו העליון.[2] ב-1963 הגיע למבחנים הראשונים של להקת בת שבע שהתקיימו בסטודיו של מיה ארבטובה והתקבל ללהקה למרות שחסרה לו טכניקה בסיסית ביותר במחול מודרני.[2] עד לפתיחת הלהקה ב-1964, למד בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה ואצל היינריק נוימן, אימפרוביזציה וכוריאוגרפיה אצל גרטרוד קראוס וטכניקה של מרתה גרהם אצל רינה גלוק. כל זאת, בתמיכה כספית מבת שבע דה רוטשילד.[3] ב-1964, עם פתיחת חזרותיה והופעותיה של להקת בת שבע, היה רון חלק מגרעין הרקדנים הראשוני של הלהקה והם החלו שיעורים עם הרקדן והכוריאוגרף דונלד מקייל (אנ')[4][5] לאחר שנלחם במלחמת ששת הימים בסיני, גמלה בלבו החלטה לנסות ללמוד ולרקוד בניו יורק.[6] בסוף 1967 נסע בסיוע מלגה ללמוד במרכז מרתה גרהם למחול מודרני (אנ') שבניו יורק. עם הגיעו לניו יורק ובטרם הצטרף ללימודי המחול אצל מרתה גרהם, רקד עם להקתו של דונלד מקייל, בין היתר, בריקודים "Incantation" ו"בנות הגן" (אותו רקד גם ב"בת שבע").[7] לאחר מספר שבועות הזמינה אותו גרהם להצטרף ללהקתה. הוא רקד בלהקה במהלך 1968. לטענת רון, רקדני להקתה של גרהם לא קיבלו אותו בצורה טובה, כנראה בגלל שעם פתיחת "בת שבע" העבירה בת שבע דה רוטשילד הקצבה כספית מלהקתה של גרהם, דבר שפגע בשכר הרקדנים וכמו כן, חשו כנראה שלהקת "בת שבע" מהווה "העתק" של להקתם, היות שבכל העולם רק "בת שבע" הורשו לרקוד את מחולותיה של גרהם.[8] במסגרת להקתה הופיע בברודוויי ובסיור במקסיקו. ב-1969 חזר לישראל והצטרף שנית ללהקת בת שבע, הפעם כסולן. בתחילת 1971, לאחר סיור הופעות מוצלח של להקת בת שבע בארצות הברית, ערך עמו מגזין המחול הבולט בארצות הברית, דאנס מגזין (אנ'), ראיון מצולם.[9][10] ב-1972, לאחר סיור בארצות הברית שבו הייתה לו ביקורת קשה על הניהול האמנותי, הוא פוטר מלהקת בת שבע והצטרף ללהקת בת דור למשך שנה ופרש לאחר שסבר כי אין בלהקה מספיק חופש אמנותי. בשנים 1974-1973 רקד בגרמניה ובשווייץ,[11] וכן השתתף כאחד הרקדנים בסרט קזבלן. ב-1975 חזר לישראל ושב לרקוד ב"בת שבע". ב-1973 החל רון ליצור כוריאוגרפיות. תחילה ללהקת "בת שבע 2", ללהקת המחול הקיבוצית, לתיאטרון "הבימה" ולהצגה "על קלות דעת וצביעות" (1974) בבימויו של עמרי ניצן.[12] ב-1977 יצר את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו עבור להקת בת שבע, למחול "פנטזיה" (נוצר עבור "להקת בת שבע 2" ב-1976 ונכנס לרפרטואר של הלהקה הראשונה מאוחר יותר). ב-1979 יצר קטע אחד מתוך "קרקס המחולות של סטרווינסקי" ואת "בנות שילה" וב-1980 את המחול "שניים" בו רקד בדואט עם שלי שיר.[13] בשנים 1980-1978, בתקופתו של פול סנסרדו כמנהל אמנותי, שימש רון כמנהל החזרות של הלהקה. הוא פרש ב-1981 לאחר מינויים של רוברט כהן כיועץ אמנותי ומשה רומנו כמנהל אמנותי.[14] ב-1982 יצר את המחולות למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהועלה בתיאטרון הקאמרי.[15][16] לאחר שפרש מלהקת בת שבע למד במשך חצי שנה פילאטיס אצל אלן הרדמן (Alan Herdman) בלונדון. לאחר מכן הוזמן על ידי ליה שוברט ללמד באקדמיה שניהלה בגטבורג שבשוודיה. לאחר מכן ניהל אקדמיה למחול בסטוקהולם.[17] הקים את בית הספר למחול Skanes Dansakademi במאלמו וניהל אותו עד 1997. בשנים אלו, במקביל, שימש כמורה למחול בלונדון, בניו יורק, בשוודיה ובישראל. בישראל לימד רון בלהקת המחול הקיבוצית, בקריית טבעון, בנתניה ובמקומות נוספים. רון לימד ומלמד לפי מתודה שפיתח, "מתודה של תנועה תפקודית" (Functional Movement Method). מראיון עמו מ-2012 עולה כי במידה רבה הוא חב את הקריירה שלו לשתי נשים בולטות שקידמו אותו ואת כישרונו: בת שבע דה רוטשילד שתמכה בו לאורך חלק גדול מהקריירה שלו, למרות שלא תמיד היה ב"צד" שלה במחול הישראלי,[18] והכוריאוגרפית הנודעת מרתה גרהם, שלמרות חוסר המוכנות הטכנית שלו, התקבל בהמלצתה ללהקת "בת שבע", ושקיבלה אותו ללהקתה בניו יורק והשפיעה עליו עמוקות כרקדן וככוריאוגרף.[19] ריקודים בהם השתתף כרקדן בלהקת בת שבעבסוגריים - כוריאוגרפיה 1964בנות הגן (דונלד מקייל), לונה פארק (רוברט כהן), מחוללי השחר (רוברט כהן), שעשועי הדמיון (אתל וינטר), לתוך המבוך (מרתה גרהם), דרך הלימוד (מרתה גרהם) 1965אדם וחוה (אשרה אלקיים רונן), הציידים האגדיים (גלן טטלי), אוהל המראות (רוברט כהן), סארְגאסו (גלן טטלי), נוֹקטוּרן (דונלד מקייל), שעשועי מלאכים (מרתה גרהם) 1966צו הרשות (אהוד בן דוד), תהילים (גלן טטלי), האירוסין (נורמן מוריס), נשים באוהל (רינה גלוק) 1967שאלה ללא מענה (ז'נט אורדמן), לשונות אש (פרל לאנג), בבואות (רינה גלוק), פרה עיוורת (רנה שינפלד) 1968לא לדעת צללים (איקרוס) (ריצ'רד קאטש), תחנות ומפגשים (טאלי ביטי), תפוס את הזוהר הלוהט (טאלי ביטי) 1969תנועות (ג'רום רובינס), הגולים (חוזה לימון), לה מלינצ'י (חוזה לימון) 1970קונצ'רטו לכלי הקשה (נורמן מוריס), לעת צפיה (רינה גלוק), הכרם של מרתה (בריאן מקדונלד), עמי-ים, עמי-יער (ג'ון קרנקו) 1971תמורה (מירל'ה שרון) 1972לנוכח הירח המלא (ג'ון באטלר) 1975ליקוי מאורות (אשרה אלקיים רונן) 1976דפי אלבום (דונלד מקייל) 1977הר הבשמים (דונלד מקייל), הדיבוק (רינה ירושלמי),[20] קשת סביב שכמי (דונלד מקייל) 1978הרהורים על במה פתוחה (פול סנסרדו) 1979קרקס המחולות של סטרווינסקי (פול סנסרדו, פול בלום, פמלה שרני, דאגלס נילסן, דוד עוז, רחמים רון) 1980קַנטיגָס (פולין קונר), בשניים (רחמים רון), צייד המלאכים (רוברט כהן) חיים אישייםבשנת 1961 נישא למאירה, ילידת קיבוץ שער הגולן מהם נולדו להם שלושה ילדים ליאור, גיל וזוהר.[21]. בנובמבר 1997 נישא רון לקתלין מלון, מנכ"לית קרן התרבות אמריקה-ישראל.[22] לאחר ששב לישראל ועבר להתגורר בכפר ורדים הקים שם סטודיו לפילאטיס "לגוף ולנפש" וכן יקב בוטיק. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||
