|
רישיון (רפואה)רישיון רפואה הוא היתר שנותנת המדינה לאדם כלשהו לעסוק ברפואה. לאחר סיום שש שנות לימוד בבית ספר לרפואה, עמידה בבחינות הרישוי ברפואה של משרד הבריאות, מוענק רישיון זמני (לשנה) ועם סיום שנת סטאז' בהצלחה, מוענק רישיון קבוע. בוגרי לימודי רפואה בישראלבישראל, מסלול הכשרתו של רופא מתחיל בלימודים אקדמיים, המחולקים לשלב טרום-קליני ושלב קליני. השלב הקליני מתבצע במחלקות בבתי חולים המסונפים לבתי ספר לרפואה. התואר האקדמי של הרופאים, דוקטור לרפואה (Medical Doctor, MD), מתקבל לאחר סיום הלימודים ותקופת התנסות מעשית - סטאז'. לאחר שהסטודנט עומד בכל הדרישות ומקבל את התואר האקדמי MD, עליו לפנות למשרד הבריאות בבקשה לקבל רישיון לעסוק ברפואה. סמכויותיו וחובותיו של רופא בעל רישיון מוגדרות בחוק פקודת הרופאים[1]. רופא בשלב זה מכונה רופא כללי, והוא יכול להמשיך את הכשרתו כרופא מתמחה באחד המסלולים המוגדרים בישראל על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. הרישיון לעסוק ברפואה תקף רק למדינת ישראל. אם הרופא מעוניין לצאת לעבוד באירופה או בארצות-הברית חלה עליו החובה לעבור בחינות הסמכה מחדש, במקום העבודה החדש. רופאים בוגרי לימודי רפואה בחו"לרופא שסיים לימודי רפואה מחוץ למדינת ישראל, בעל דיפלומה מוכרת, ואשר לא סיים סטאז' (שנת עבודה מעשית בסבבים) בארץ בה למד, יאלץ לעבור בחינת רישוי ברפואה כחלק מההליך לקבלת רישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל יחד עם שנת סטאז' במוסד מוכר. הבחינה נערכת אחת לחצי שנה, (מועד פברואר-מרץ ומועד ספטמבר-אוקטובר). בדרך כלל ניגשים לבחינה בערך 600–800 רופאים בוגרי אוניברסיטאות בחו"ל. הבחינה מורכבת מ-220 שאלות רבות-ברירה (אמריקאי) ב-5 נושאים: רפואה פנימית, רפואת ילדים, כירורגיה, רפואת נשים ומיילדות ופסיכיאטריה. בחינת הרישוי ברפואה נחשבת לאחת הבחינות המחמירות והקשות ביותר למעבר בישראל. אחוזי המעבר נעים בין מספר אחוזים בודד ל-30% לערך. פטוריםבוגרי לימודי רפואה במדינות מסוימות פטורים מבחינת הרישוי וכך גם רופאים עולים מכל המדינות העומדים בתנאים מסוימים הקבועים בפקודת הרופאים ובתקנות הרופאים. לבחינה קיימים מספר תחליפים או פטורים:
התליית הרישיוןעל פי פקודת הרופאים רשאי שר הבריאות להתלות את רישיונם של בעלי מקצועות רפואיים מורשים באופן זמני או קבוע בשל מספר סיבות:
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
