|
רצח הלנה ראפ
רצח הלנה ראפ הוא פיגוע דקירה שבו נרצחה הנערה הלנה ראפ בידי מחבל פלסטיני בטיילת העיר בת ים ב-24 במאי 1992. האירוע היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית. הרוצח פואד עבד אל האני אל עומרין שוחרר באוקטובר 2011 במסגרת עסקת שליט. הפיגועב-24 במאי 1992 סמוך לשעה 07:30 בבוקר רצח פואד עבד אל האני אל עומרין את הנערה הלנה ראפ, שהייתה בת 15 וחצי[1] בדקירות סכין בצומת הרחובות בן-גוריון וז'בוטינסקי בבת ים, בזמן שהייתה בדרכה לתחנת אוטובוס כדי להגיע לבית ספרה. הרוצח דקר את הלנה ראפ 3–4 דקירות והמשיך לדקור אותה לאחר שנפלה, ולאחר מכן הוא ברח ועוברים ושבים רדפו אחריו ותפסו אותו. הרוצח נעצר, והודה בחקירתו שיצא מביתו בנוסייראת עם שני סכינים במטרה לרצוח יהודי. הוא טען שהוא התרגז כיוון שלא הייתה לו עבודה והוא היה צריך להתחתן ולכן החליט לרצוח יהודי.[2] בית משפחתו של הרוצח בעזה, בה התגורר עם הוריו ואחיו, בהם שני אחים נשואים עם נשותיהם, נהרס לאחר שעתירה לבג"ץ נגד הריסת המבנה כולו נדחתה ברוב דעות של השופטים גבריאל בך ודב לוין, נגד דעתו החולקת של מישאל חשין שטען שאין להרוס את הדירות של האחים הנשואים.[3] מאחורי הרצח עמד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והרצח היה לאחת הסיבות לחיסולו של פתחי שקאקי ב-1995.[4] הרוצח הורשע ברצח ונדון למאסר עולם ביולי 1992.[5] הוא שוחרר מהכלא על ידי ממשלת ישראל באוקטובר 2011, במסגרת עסקת שליט. אביה של הלנה ראפ טען בעת השחרור שבידיו התחייבויות בכתב של אריאל שרון ואהוד אולמרט שהרוצח לא ישוחרר לעולם.[6] השלכות הפיגוע  בעקבות הפיגוע הפגינו אלפים מתושבי בת ים ברחובות העיר במשך חמישה ימים, מקצת המפגינים תקפו בעלי חזות ערבית שעברו בעיר. בין מארגני ההפגנות היה גם ברוך מרזל, שמאוחר יותר נשפט לשמונה חודשי מאסר על תנאי בגין חלקו באירוע.[7] לאחר חמישה ימים בהם עודד את ההפגנות, נענה זאב ראפ לבקשת המשטרה וביקש מהמפגינים להתפזר וההפגנות שככו. זכרה של הלנה ראפ הונצח בדרכים רבות, בהן אמבולנס שנתרם על שמה, אנדרטה במקום הרצח, חניון ביער בן שמן, שביל אופניים (סינגל) למתקדמים על שמה וקריאת חצר בית ספרה על שמה. ב-18 במרץ 2009 נחנך בבת ים גן הנצחה לזכר הלנה ראפ וחללי פעולות האיבה בני בת ים.[8] בכניסה לגן מרחוב אנה פרנק יש לוח שיש ועליו שיר מאת הלנה ראפ:
בחלק האחורי של לוח השיש חקוקים שמותיהם של 48 תושבי בת ים, חללי פעולות האיבה. זאב ראפ, אביה של הלנה הקדיש לאחר האירוע את חייו להנצחתה ולפעילות ציבורית כיושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה. הרצח אירע במהלך מערכת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ופוליטיקאים רבים הגיעו לבת ים או התבטאו בנושא הרצח. רוני מילוא, שר המשטרה, הגיע להלוויה וכן הגיע רחבעם זאבי ממולדת. דובר של מרצ אמר, במקביל לגינוי הרצח, שמדיניות הליכוד של שליטה בשטחים משחקת לידי הטרוריסטים והרוצחים.[9] שמעון פרס הגיע לסיור בבת ים ולמרות החששות התקבל בשמחה על ידי התושבים. הוא ביטל סיורים אחרים שתוכננו ויצא לסיור של שש שעות ברחבי בת ים כדי לפגוש את תושבי העיר. יגאל סרנה כתב שבאותה תקופה יצחק שמיר היה יותר שנוא בבת ים משמעון פרס, שכן שמיר היה האחראי להיעדר הביטחון בעיר,[10] בהתאם להרגשה הרווחת בבת ים שהממשלה אשמה בכול.[11] תמונות מההפגנות בבת ים הוקרנו בתעמולת הבחירות של מפלגת העבודה תוך האשמת הממשלה של הליכוד במצב המדרדר של הביטחון. מיכל שמיר ואשר אריאן כתבו בספרם על מערכת הבחירות שבניגוד לבחירות קודמות בהן נתפסו התקפות מחבלים באופן כללי כמסייעות לימין, הטרגדיה בבת ים נוצלה על ידי מפלגת העבודה והשמאל ולא ברור מי יצא מורווח בקלפי מהאירוע.[12][13] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
