ערך זה עוסק בשירות הניתן לציבור על ידי המדינה או מי שקיבל זיכיון מטעמה. אם התכוונתם לעובדי המדינה והרשויות מקומיות, ראו המגזר הציבורי.
שירות ציבורי הוא שירות שניתן לציבור על ידי המדינה (באמצעות המגזר הציבורי) או מי שקיבל זיכיון לכך מטעמה. גבולותיו של המושג משתנים ממדינה למדינה (מדינת רווחה מרחיבה את גבולותיו של מושג זה), ולעיתים משתנים גבולותיו בתוך אותה מדינה, בהקשרים שונים.
בשירותים הציבוריים יש הניתנים ללא כוונת רווח (חינם או בתשלום חלקי), על ידי המגזר הציבורי או המגזר השלישי, ויש הניתנים על ידי גופים עסקיים, תמורת תשלום מלא או מסובסד. גם כאשר שירות ציבורי ניתן בתשלום בידי גוף פרטי, הוא כפוף לרגולציה נרחבת מזו המופעלת על כלל הפעילות הכלכלית. אחדים מהשירותים הציבוריים מהווים מימוש של זכויות האדם, כגון הזכות לחינוך והזכות לבריאות.
בנוסף לשירות הבסיסי הכלול בשירות הציבורי, פעמים רבות ניתן לרכוש באופן פרטי שיפורים והרחבות לשירות זה. דוגמה: בנוסף לחינוך הציבורי ניתן לרכוש חינוך פרטי; בנוסף לשירותי הבריאות הציבוריים ניתו לרכוש טיפול רפואי פרטי.
בחוקי מדינת ישראל
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייב להבטיח נגישות של שירות ציבורי לאנשים עם מוגבלות. בחוק מוגדר שירות ציבורי כשירות המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו, שירות הניתן בידי גוף ציבורי ושירות הניתן במקום ציבורי. רשימת השירותים המיועדים לכלל הציבור כוללת:
(3) שירותי הבריאות, למעט מפעל או מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מפעלים ומוסדות כאמור שערך אותה שר הבריאות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;
(5) החינוך התיכוני שמעל לחינוך החובה, לרבות המקצועי והחקלאי, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;
(7) המוסדות האחרים ללימוד על-תיכוני, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;
(12) הפעלת מתקן בזק ומתן שירות בזק בידי בעל רישיון כללי לפי חוק הבזק, תשמ"ב-1982, ובידי בעל רישיון אחר הכלול ברשימה שערך שר התקשורת באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות וכן מתן שירותי שידור לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990.
חוק העונשין אינו מגדיר שירות ציבורי, אך קובע עונש של שלוש שנות מאסר למי שמפריע לקיום שירות ציבורי או מחבל בו, תוך פגיעה בגופו או בנכסיו של חברו או איום או הפחדה או בכוח חרם או איום בחרם עליו או על נכסיו וללא כל סיבה או הצדק סבירים לחרם.