|
שמואל סטולר  שמואל סטולר (27 באוגוסט 1898 – 6 במרץ 1977) היה אגרונום ופעיל ציוני. חתן פרס ישראל לחקלאות לשנת תשכ"ה (1965). קורות חייםסטולר נולד בשנת 1898 במוסקבה לחנה ואלעזר. בשנת 1915 סיים את לימודיו התיכוניים, והחל ללמוד היסטוריה ובלשנות באוניברסיטת מוסקבה. בפברואר 1917 גויס לשורות צבא האימפריה הרוסית, ממנו ערק לאחר מהפכת אוקטובר ועבר עם משפחתו לקרים שבדרום אוקראינה. בקרים למד באוניברסיטת סימפרופול לימודי חקלאות ומדעי הטבע. בשנת 1920 נישא ליונה לבית מרק. יונה ושמואל סטולר עלו באותה השנה לארץ ישראל כחלק מהעלייה השלישית, והיו חברים בגדוד העבודה ובחבורת הקרימצ'קים - חבורה שבראשה עמד יצחק שדה. אלה ש"באו לארץ ישראל לבנות ולהבנות בה". סטולר עבד בסלילת כבישים, עד לקבלתו לקבוצת כנרת שהייתה אז בחצר כנרת. סטולר התמסר לחקלאות ולמחקר חקלאי, ומשנת 1938 עמד בראש ועדת הניסיונות של עמק הירדן, והיה אחראי לפיתוח שיטות השקיה, חקלאות שלחין ומטעים. סטולר היה אחראי על הבאתם, פיתוחם, והתאמתם לתנאי הארץ של זני בננה, תמר וגפן חדשים. על עבודתו זאת הוענק לסטולר פרס ישראל לחקלאות בשנת תשכ"ה-1965. בעקבות עבודתו על פיתוח זני תמרים ושימור פרי התמר נוסד בית האריזה לתמרים בצמח. סטולר התמסר גם לחינוך והוראה, ובשנת 1946 היה ממייסדיו ומנהלו של בית הספר החקלאי בית-ירח. פעילותו החלוצית וחשיבות עבודתו המחקרית הביאו להצעה למנותו לנשיא המדינה, לה סירב בטענה ש"לא הגיע ארצה לעסוק בזוטות". באוקטובר 1951 נפטרה בתו דינה בן נבט שחלתה במחלת הסרטן, בגיל 24[1]. לשמואל ויונה סטולר משפחה ענפה - נולדו להם שלושה בנים וחמש בנות. הם חיו בקבוצת כנרת עד לפטירתם, ונקברו בבית הקברות כנרת. ספריו
הנצחהבבאר שבע נקרא רחוב על שמו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
