|
שמעון לב-ארי
שמעון לב-ארי (לובל) (6 באוגוסט 1942 – 21 באוגוסט 2012) היה איש תיאטרון ישראלי פורה, שחקן ומחנך, ארכיונאי, חוקר תולדות התיאטרון העברי, הישראלי והיידי, מרצה באוניברסיטת תל אביב לתולדות התיאטרון העולמי, מורה למשחק, במאי, מתרגם ואוצר ישראלי, מייסדו ומנהלו של המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה), ארכיון התיאטרון הישראלי, באוניברסיטת תל אביב. ביוגרפיהשמעון לב-ארי נולד בשם שמעון לובל בשנת 1942 בבוקרשט בירת רומניה, ועלה לישראל ב-1948, בגיל שש. את דרכו הבימתית החל בראשית שנות ה-60 כחבר להקת פיקוד צפון, יחד עם מולי שפירא, נירה רבינוביץ' ואתי גרוטס. בשנים 1961–1963 היה מפקד הלהקה. החל בשחרורו ב-1963 פעל כשחקן, במאי ומתרגם בתיאטראות שונים: "מועדון התיאטרון" (חיפה ותל אביב), תיאטרון זווית, תיאטרון "בימות", במת השחקנים, "צוותא" תל אביב, תיאטרון "הבימה", תיאטרון בית ליסין, תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע, וכן בפסטיבל "תיאטרונטו" להצגות יחיד. במשך שנה כיהן כלֶקטור בתיאטרון הבימה. התפקיד הראשון שגילם היה "הֶפִּי" ב"מותו של סוכן" לארתור מילר בתיאטרון זווית. שורה של תפקידים שגילם זכו לביקורות אוהדות, בהם ולדימיר ב"מחכים לגודו" לסמואל בקט (1968–1969, וינסנט ואן גוך בהצגת היחיד "וינסנט", על חיי וינסנט ואן גוך (1975–1982) וגונקל ב"מלאכת החיים" לחנוך לוין (מ-1989). בשנת 1973 גילם את עו"ד יעקוסון בסרטו של יואל זילברג "חכם גמליאל". בנוסף שיחק לב-ארי בסרטי הקולנוע "אישה ושמה גולדה" (1982) ו"עץ הדומים תפוס" (1994). בנוסף, השתתף בתסכיתי רדיו ובתוכניות בידור בטלוויזיה. זכה לפרסום ניכר כאשר השתתף בתוכנית הסאטירה המיתולוגית של "ניקוי ראש" בשתי העונות שלה בשנים 1974–1976. סיים תואר ראשון בתיאטרון והיסטוריה, ובשנת 1977 קיבל תואר מוסמך מהחוג לתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב (עבודת הגמר הייתה בנושא: "תיאטרון זווית: 1959–1968"). בשנים 1968–1978 לימד בחוג לאמנות התיאטרון בתל אביב תולדות התיאטרון הישראלי והעולמי, וב-1969–1973 כיהן כמרכז החוג. במשך שנתיים לימד משחק. בשנים 1975–1978 כיהן כראש-מנהל הפקולטה לאמנויות. לב-ארי פרסם 20 מאמרים בתחום תולדות התיאטרון הישראלי. שימש כביבליוגרף הישראלי עבור "הביבליוגרפיה הבינלאומית לתיאטרון" המופיעה בארצות הברית. בשנת 1970 ייסד את הארכיון הישראלי לתיאטרון, שלימים נקרא המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה), ליד החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וניהל אותו עד פרישתו ב-2009. ב-1982 הוכר הארכיון כארכיון ציבורי. המרכז היה למפעל חייו של לב-ארי. הוא התמסר לתיעוד ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי, ובמשך עשרות השנים שפעל במרכז אסף, מיין וקטלג קטעי עיתונות, מחזות, תוכניות, מודעות, ביקורות, תצלומים וסרטי וידאו, ציורי תפאורה ותלבושות, עיזבונות של אנשי תיאטרון, זיכרונות של צופים. ב-1988 העניקה עיריית תל אביב למרכז ולמנהלו לב-ארי את פרס משה הלוי לאמנות הבמה, על תרומה מיוחדת לתחום התיאטרון הישראלי.[1] בשנים האחרונות הרחיב את פעולת המרכז, וכתב את מדריך התיאטרון ההיסטורי-הביוגרפי המקוון "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי: 1889–1989", המכיל יותר מ-2,000 ערכים ביוגרפיים על אנשי תיאטרון – מחזאים, במאים, שחקנים, מעצבים, מבקרים וכו', הזמין באתר המרכז. בשנת 1992 שיחק בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה "עניין של זמן" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, שם גילם את צבי ספרן, ניצול שואה. בשנת 2009 פרש לגמלאות. במאי 2012 זכה בפרס הוקרה מיוחד שחילקה האקדמיה הישראלית לתיאטרון לראשונה במסגרת חלוקת פרס התיאטרון הישראלי. שמעון לב-ארי נפטר בבית החולים השיקומי בבת ים ב-21 באוגוסט 2012, בגיל 70, בתום שנתיים של מחלה קשה. היה נשוי לנורה ולזוג שלושה ילדים, ביניהם השחקנית דורית לב ארי, ונכדים. פרסים והוקרה
כתביו
תערוכה:
תרגום
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||
