שנאת חינם הוא מונח שמקורו ביהדות, והוא מבטא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם או קבוצה אחרת ללא כל סיבה עניינית, בניגוד לשנאה נגד אדם החוטא שמצווה לשנאתו.
מקור
המקום הראשון שנזכר מושג זה של 'שנאת חינם' מופיע בדברי חז"ל בתלמוד, שם נאמר כי בית המקדש השניחרב בשל שנאת חינם שהייתה באותו דור, על אף שהקפידו על קיום שאר המצוות:
מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם!
אגדת 'קמצא ובר קמצא' שבמסכת גיטין[1] שבה אדם שהוזמן בטעות לאירוע של שונאו, סולק משם בבושת פנים על אף שביקש לשלם את כל הוצאות האירוע, ממחישה מצב זה של שנאה אשר אין לה כל הצדקה.
המהר"ל[2] בהסבר לאגדה זו מציין כי שנאה מסוג זה יכולה לגרום לאנשים זרים להתחבר ולאהוב אחד את השני, כשלמעשה אין זו אהבת אמת אלא אהבה המוזנת משנאה משותפת לקבוצה אחרת.
כמושג הופכי לשנאת חינם, נתפרסם המושג אהבת חינם, והוא הופיע לראשונה בספרות הרבנית במאה ה-20 בדברי תורתו של רבי יחזקאל מקוזמיר, שאמר: "כמו שחורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חינם, כן לתקן זה צריך אהבת חינם, שכל אחד מישראל יאהב את חבירו בחינם"[4].
